שלום חבר: ביקורי הפרידה האחרונים במכתש

מאז יולי 2011, כשבמכתש כבר אפשר היה להריח את הדחפורים שנוגסים באדמה הקדושה, הקפידו כותב הטור וטל לקפוץ בכל יום שישי ל"בית הכנסת" של האוהדים. הם הגיעו עם רדת החשכה, רגע לפני ארוחת הערב המשפחתית, ונכנסו דרך פרצה בגדר (את המידע עליה סיפק עינב חזנולד). השיטה כבר הייתה מתורגלת: מעמידים פח אשפה, עולים עליו, מושכים קצת בידיים, ונמצאים בפנים.

בביקורים האלה שמע טל איך השמש, ששקעה במערב, סנוורה את שוערי היריבות, ואיך בכל מחצית שנייה עברו מאות אוהדים לעמוד מאחורי השער. משם צפו מטווח קצר ברשת האורחים מתנפחת, הטרידו את השוער, ולפעמים גם טלטלו מעט את הגדר.

היו גם סיפורים על המבנה עצמו. פעם ניצב הקיוסק למטה, בקרן הדרום מערבית, וצמוד אליו פעלה קופת הכרטיסים, כך שניסל'ה ז"ל הספיק לתפעל את שתיהן, ב-2 חזיתות. לידו גם התיזו מים על מי שהשקיף מבחוץ. האורחים ישבו על ספסל עשוי אבן, צמוד לחומה המערבית. מכאן פספס חיים צ'יריק עוד מצב שאי אפשר לפספס, כאן בעטו חורי וויצמן זה בזה במקום לכבוש, מכאן הבקיע טופל'ה מול ראשון את השער שהעלה את הקבוצה ליגה, ובמקום אחר עמד הטלפון הציבורי שממנו התקשרו למשטרת טבריה או חדרה כדי לברר תוצאות. ועוד סיפורים רבים.

כמעט בכל שבוע חזרו השניים. בכל יציאה ליוותה אותם התחושה שזו הפעם האחרונה, ושבביקור הבא החולה הגוסס כבר יזדקק למכונת הנשמה. כך נמשך הדבר עד הבוקר הנורא שבו הגיעה הידיעה שההריסה החלה.

לאורך הביקורים צילם כותב הטור את המקום, ובחיטוט במחסן מצא גם תמונות ישנות. הקוראים הוזמנו להיזכר, לצד איחול לשנה טובה ובקשה אחת: להיזהר שהדמעות לא יטפטפו על השולחן.

חפירות ארכיאולוגיות במכתש, סוף יולי 2011