נצחון בשכונה: אסולין מכריע את הרצליה, פרדי מסתבך עם היציע

יותר מכל רגע על הדשא, את המשחק סיכמה תמונה אחת: 150 אורדונים שיצאו מהמגרש עם פרצוף נפול, כאילו הקבוצה ספגה 3:0. זה היה המדד הברור ביותר למצבה של הפועל רמת גן בדצמבר 2011, רגע לפני סוף הסיבוב הראשון.

הנתון שממחיש את הבעיה: 585 דקות בלי שער של הפועל ר"ג במחצית הראשונה, והמונה ממשיך לרוץ. המספר נשמע דמיוני, אבל זו המציאות. גם הפעם, מלבד נגיחה טובה של פרננדז, 45 הדקות הראשונות לא סיפקו כלום. למזלה של הקבוצה, היריבה היתה חלשה כל כך שגם היא לא הצליחה לייצר מצבים מסוכנים.

אחרי ההפסקה המצב השתפר מעט, בעיקר בפתיחה. פרננדז יכול היה לבעוט לבד, אבל בחר להגיש לרוחב לליאור אסולין. הבעיטה של אסולין יצאה חלשה מדי, ובן נחום הרחיק מהקו.

מכאן הקבוצה נרדמה. בלי מישהו על הספסל שיעורר אותה, היא נגררה לכדורגל שבלוני עם הרבה איבודי כדור. במבי וחמו לא תפקדו במרכז השדה, וממאדו נעלם לאורך כל המשחק.

ואז הגיע ליאור אסולין, החלוץ שתמיד יודע להיות במקום הנכון. אחרי טעות בהגנת הרצליה הוא ניצח את מזרחי באחד על אחד והבקיע שער נפלא.

פרדי מול היציע

מיד אחר כך נדמה היה שיובל נעים חזר לקווים. כשאסולין הוחלף בעזריה, פרדי נכנס לעימות עם הקהל ואף קילל אותו. הכתבה פנתה בעניין ישירות לניר ארקין: בתרבות החדשה שהוא מנסה לבנות בקבוצה אין מקום לדברים כאלה. מאמן שעסוק בקללות במקום "לנהל" את המשחק הוא בושה וחרפה, וימי האיומים של יובל נעים וחבריו חלפו מהמחוזות האלה, ומוטב שכך. "לטיפולך!", נחתמה הפנייה.

עד שריקת הסיום חזר השעמום לדשא. מלבד דקת השער, זה היה העתק כמעט מדויק של משחק גביע הטוטו.

מה לוקחים מהמשחק

ברור לגמרי שבמבי לא מסתדר בתפקיד הזה. חמו לוקח ממנו את כל הכדורים, וקסאני אמור (כביכול) לחלץ מאחור. לפי הכתבה, במבי צריך לשחק גבוה יותר, בעמדה כמו זו שחמו מילא במחצית השנייה, אחרת אין טעם להחזיק אותו על המגרש.

אדריאן פרננדז הוא שחקן ענק, גם כשהמאמן מתעלל בו ומציב אותו בעמדות שלא מתאימות לו. הניידות, הרצון והלב עושים את העבודה. זה זר מצוין, ואילו שיחק בעמדתו הטבעית, כחלוץ שפיץ, היה תורם לקבוצה הרבה יותר. "ואמוס אדריאן!!", קראה הכתבה.

What, Fredi? Where do you want me to be? I'll do it.

ועוד נושא שכבר אי אפשר להתעלם ממנו: פול קסאני אינו זר שמשדרג את הפועל רמת גן. בבחירה בינו לבין שחקן מהבית כמו וובה, הכתבה בוחרת בלי היסוס בוובה. הניסיון נעשה והוא לא עבד, ועדיף לקדם שחקן שיכול להתפתח מאשר להמשיך לתת דקות לשחקן סהרורי. קסאני אמנם נייד ושורף את המגרש, אבל הוא מאבד הרבה כדורים, לא דוחף קדימה ומשחק רק לרוחב, לא לעומק.

ועוד הערה: מי שבונה קבוצה ומחפש לחזק את הזהות שלה לא צריך נעליים צהובות.

ובכל זאת, צריך לזכור מול מי זה היה: הניצחון הגיע מול האחרונה בטבלה, ובהתחשב במראה של המשחק עדיף לשכוח אותו מהר. מה שיישאר ממנו הוא שני ניצחונות ברצף, וזה מה שחשוב בשלב הזה. על כדורגל מלהיב האוהדים כבר ויתרו באותה עונה, והם מסתפקים בניצחונות דחוקים. גם זה משהו.

הציונים

ארקין 5: כמעט לא נדרש, שקט ויציב.
בלסטרה 5.5: טעה קשות בפתיחה, אחר כך התייצב והיה סביר. בוודאות המשחק הטוב ביותר שלו בקבוצה.
בן סימון 6: ממשיך להוכיח מדי שבוע שהוא רכש טוב מאוד. יציב גם כבלם ונטרל שוב ושוב את הסכנה.
יפרח 6: תחנה אחרונה, ואין מה להוסיף.
בן עמי 5.5: שוב לא עזר מספיק בהתקפה. במחצית השנייה זה היה מובן, כי פרננדז חסם לו את הקו. בהגנה יציב כהרגלו, ועשה עבירה חכמה שמנעה מהרצליה מצב מסוכן מאוד.
קסאני 4: חלון ינואר בדרך.
במבי 5: נעלם בעמדה הזו, ולעיתים נראה שהוא תופס בדיוק את המשבצת של חמו.
חמו 5.5: רחוק מהמשחק שלו נגד בני לוד.
ממאדו 4: משחק זוועתי, ולא ברור איך לא היה הראשון שהוחלף. כשהמאמן לא קורא את המשחק, שחקן כזה נשאר על הדשא 90 דקות.
פרננדז 6: נכס אמיתי, עם לב, נשמה והשקעה. חבל שמשבצים אותו בעמדות הזויות.
אסולין 6.5: שוב נמצא במקום הנכון ברגע האמת, ותיקן החמצה מזעזעת מוקדם יותר. גולר אמיתי שאחראי להרבה נקודות, ובלעדיו הקבוצה היתה עמוק במאבקי התחתית.
פרדי: אפס עגול. הכתבה דרשה ממנו להבין שהגיע למשפחה אחת גדולה ולא לסתם מקום, שימי יובל ובן כהן לא יחזרו להפועל רמת גן, ושקללות כלפי האוהדים לא יעברו בשתיקה.