04.01.1959, ליגה לאומית, מחזור 7: הפועל ר"ג – מכבי פ"ת 5 – 0
מגרש הארווה בפתח תקוה היה הבמה לאחד המשחקים שנכנסו לפנתיאון של הקבוצה. חמישה שערים בחוץ היו אז הישג שקשה לדמיין, והקבוצה של משה וארון הבקיעה באותו משחק כמו בששת המחזורים שקדמו לו יחד.
"נחשון העניק לר"ג ניצחון נחשוני", כתב למחרת "חדשות הספורט". שלמה נחשון, אז בן 22, חזר מהשעיה והיה רעב במיוחד. הוא עלה לבוגרים מהנוער בגיל 19, בזמן השירות הצבאי, ובדיעבד תיאר את עצמו כשחקן עצבני למדי, שהרביץ בלי הרף ולא התחשב באף יריב. למשחק בפ"ת הגיע אחרי עונש של חודשיים וחצי.
נחשון התעקש שכבש חמישה, לא ארבעה. על השער השנוי במחלוקת סיפר שיעקב פולבר הגביה משמאל לרחבה, הוא בעט מהאוויר והכדור חצה את קו השער, ורק אז השוער בוך לקח אותו לרשת ואיצ'ה הגיע ודחף אותו שוב. כמה ימים אחר כך, לדבריו, פורסם מאמר מתקן עם ראיון של דוביד שויצר, שקבע שמעולם לא כבש שחקן חמישה שערים במשחק חוץ.
איצ'ה קירשנברג לא ויתר. הוא הסכים שנחשון היה שחקן עצבני, "זה ידוע", וסיפר שהיו אז חברים, אבל עמד על כך שאחד השערים שלו: נחשון כבש ארבעה, והוא עצמו הגיע בריצה לכדור שנהדף עד 20 מטרים מהשער ושלח וולה מלא לרשת.
חיים בוך, השוער של פ"ת, זוכר היטב דווקא את ההגנה של קבוצתו באותו יום. ישראל בן דרור ואלי אהרונוב היו, לדבריו, "קטסטרופה", והוא קילל אותם מהשריקה הראשונה ועד האחרונה. כמה שערים כבש נחשון? את זה כבר שכח.
מה שבטוח: לנחשון היו דקות מדהימות, ושחקני פ"ת פשוט לא עמדו בו. "חדשות הספורט" נתן לו 4 מתוך 5. בדקה ה-29 פולבר עקף את לבה והסיט לנחשון, שבעט פנימה (1 – 0). בדקה ה-38 בעט ראובן כהן לקורה הימנית, ואיצ'ה קירשנברג שלח לפינה הרחוקה (2 – 0). בדקה ה-48 ניצל נחשון טעות של אהרונוב והקדים את בוך (3 – 0), ובדקה ה-49, אחרי טעות נוספת של ההגנה, נשאר לבד מול השוער וסיים לפינה הימנית (4 – 0). בדקה ה-54 עבר את מלמד ובעט מקרוב לפינה השמאלית (5 – 0).
ההרכב: אליעזר זולר, יחיאל מנר, ברוך קירשנברג, זבולי אייכין, חנוך מורדכוביץ, שמואל פרידמן, צבי שטלצר, איצ'ה קירשנברג, שלמה נחשון, ראובן כהן, יעקב פולבר. השופט: שר. מגרש מכבי פ"ת, 3000 צופים.
איצ'ה קירשנברג (בלבן) מסתער על השער. תמונה: איצ'ה קירשנברג
09.01.1972, ליגה א' צפון, מחזור 10: הפועל ר"ג – מכבי פ"ת 2 – 2
משחק העונה: המוליכה, מכבי פ"ת, הגיעה למכתש עם 100 אחוז הצלחה, 9 ניצחונות ב-9 משחקי הפתיחה, ור"ג דלקה בעקבותיה עם 7 ניצחונות ושני תיקו. המכתש ראה מעט משחקים דרמטיים כמוהו.
ארבעת השערים נכבשו כולם באותו צד, המערבי. במחצית הראשונה האורחת הסתגרה ויצאה למתפרצות. אחת מהן נגמרה ברשת בדקה ה-14 (גולדהאגן), ובדקה ה-40 כדור שאבד בר"ג הפך ל-2 – 0 של ספוקויני. על הנייר, הסיפור נגמר.
אלא שאחרי ההפסקה עלה אברהם לב לחזית. לב, שנחשב לבלם הגדול ביותר שגדל ברמת גן ולבש 7 שנים את מדי הנבחרת, שינה את התמונה. בדקה ה-75 אסף קיל, השוער של פ"ת, בעיטה של אלי קונסנס, אלא שעשה זאת מעבר לקו: 2 – 1. הלחץ של ר"ג הפך לרצחני, ובדקה ה-90 שלח קונסנס הגבהה לרחבה העמוסה בשחקני שתי הקבוצות. חיים צ'יריק המריא בזינוק אקרובטי, נגח ושלח את ר"ג בחזרה לחיים. איתן, השופט, שרק פעמיים ברצף: לאישור השער ולסיום המשחק.
לב זוכר משחק על המקום הראשון. בדקה התשעים זינקו הוא וצ'יריק יחד, וצ'יריק, שהגיע ראשון, נגח כמעט מגובה אפס. בזמן ההבקעה מישהו הרים רגל, וצ'יריק נפגע בעינו, פגיעה שלדברי לב עוד הציקה לו גם ב-2011.
רוני לוי, שהיה הקפטן, זוכר את הכותרת "משחק הקפטנים", הוא מול זאביק זלצר, הקפטן של פ"ת. בקבוצה ההיא, הוא אומר, לא היו כוכבים, אבל היא נלחמה עד השריקה, הכריעה הרבה משחקים בדקות האחרונות וניצחה גם יריבות חזקות ממנה. את זה הוא זוקף לאווירה ולחבורה המלוכדת, שנפגשה הרבה גם מחוץ לאצטדיון, עם החברות והנשים.
ההרכב של ר"ג: ציון דגמי, רן קפרובסקי, אברהם לב, רוני לוי, וילקומירסקי, אורי קדמי, יהושע דנישבסקי, עודד טרביגודה, דני קאופמן, חיים צ'יריק, שי פרוייליך. מחליפים: אלי קונסנס ורוני יעקובסון. המאמן: דוד פרקש. 5000 צופים במכתש.
הגיסים רוני לוי וזאב זלצר (תמונה: רוני לוי)
10.01.1959, ליגה לאומית, מחזור 8: הפועל רמת גן – מכבי יפו 3 – 2
שלמה נחשון, מחבר שער הניצחון, מתאר משחק יוצא דופן, מהמרתקים שבהם שיחק. במהלכו פצע את שוער יפו, ושחקן שדה תפס את מקומו. בעיתון, הוא זוכר, התנוססה הכותרת "נחשון ניצח את ג'וג'וסיאן".
גם ב"חדשות הספורט" הגדירו אותו כאחד המפגשים המשונים ביותר. יפו נותרה בעשרה במשך 83 דקות, מאז שדגמי, השוער, פונה לבית חולים אחרי שזינק לרגלי נחשון. החלוץ היפואי בוחוס ג'וג'וסיאן נאלץ לשחק בלם, ולא רק שהסתדר, הוא גם עצר התקפות וגם הבקיע פעמיים. ארבעה שערים הגיעו ממצבים נייחים.
ראובן כהן פתח בדקה ה-5, אחרי הסטה לאחור של שטיינוורצל, כשהשוער היפואי נשלח "לאכול דשא". ג'וג'וסיאן איזן בדקה ה-34, מבעיטה חופשית של יפו מ-18 מ'. איצ'ה קירשנברג השיב את היתרון בדקה ה-42, שוב בבעיטה חופשית מ-18 מטרים, וג'וג'וסיאן השווה שוב בדקה ה-44 מהנקודה הלבנה. בדקה ה-75 גנב זבולי אייכין כדור ומסר לנחשון. החלוץ עצר בחזה, פרץ וירה לפינה העליונה הימנית הרחוקה. 3 – 2 לר"ג.
ההרכב: זולר, מנר, ברוך קירשנברג, שמואל פרידמן, חנוך מורדכוביץ, זבולון אייכין, צבי שטלצר, איצ'ה קירשנברג, שלמה נחשון, כהן, יעקב פולבר. המאמן: משה ווארון. השופט: חוזה. 3500 צופים בגבעתיים.
11.01.1969, ליגה לאומית, מחזור 11: הפועל ר"ג – הפועל ת"א 1 – 0
בליגה הבכירה, זו היתה העונה החלשה ביותר של ר"ג. מהמקום ה-16 והאחרון היא אירחה את הפועל תל אביב, האלופה שבדרך. ר"ג לא הציגה כדורגל גדול, אבל לשם שינוי ההגנה שלה עמדה בנחישות, ואחרי שהשופט הרחיק את ששון כתב היא שיחקה על תיקו. עד הדקה ה-85 לא נכבשו שערים. ואז הבולט בר"ג, צביקה היימן, תמרן בין מגיני תל אביב, הרים את הראש והגיש לעודד טרבגודה, אז בן 20, שבעט מתוך הרחבה והשלים את הסנסציה של העונה.
בשיחה עם אורי בר צורי לביטאון "משלנו", במרץ 1969, סיפר טרבגודה שלא היה לו זמן לחשוב: הוא בעט מיד כשקיבל את הכדור מהיימן, אחרת הכדור היה נלקח ממנו. אחרי השער, אמר, שמח שהביא שתי נקודות יקרות לקבוצה.
עוזי זנדר זוכר את הניצחון כהפתעת העונה, קבוצת תחתית שגברה על מי שדהרה לאליפות, וגם כאחד המשחקים הגדולים שלו. אבל בסוף העונה ר"ג ירדה ליגה, עם 11 שערים בשלושים משחקים, ההתקפה הדלה ביותר בתולדות המועדון. זנדר, הקפטן בעונות 67', 68' ו-69', מסביר שההגנה באותה עונה היתה סבירה, ודווקא ההתקפה קברה את הקבוצה. המאמן יחיאל מור שחרר את החלוצים, ובהם שלמה לוי וראובן כהן, והכניס צעירים במקומם. כקפטן העיר למאמן, בלי תוצאות.
מור עצמו התייחס למצב העגום של 68/69 בראיון ל"משלנו" במרץ 1969, בגיליון שציין 35 שנה לסניף הפועל ר"ג גבעתיים. לדבריו, כשנכנס לתפקיד הציב לעצמו כמה יעדים מיידיים, והראשון שבהם היה הצערת הסגל ושחרור ותיקים שלדעתו סיימו את דרכם כמה עונות קודם. הניתוח, כך תיאר, בוצע, אבל מי שהיו אמורים למלא את החלל שהשאירו פרל, יניאק, ראובן כהן, לבון ובנבנישתי לא עמדו בציפיות. הוא בנה על 10 שחקני נוער שעוד לא הבשילו, שכל ניסיונם היה משחק או שניים בסיום העונה החולפת, ועל קומץ ותיקים שנשארו. בשורה התחתונה, כך הודה, דווקא בבנייה על הוותיקים נכשל.
ההרכב: עוזי זנדר, אברהם לב, שלמה מוסלי, קוסטאס למברקיס, רוני לוי, אלי קונסנס, טומי שוגר, צבי היימן, עודד טרבגודה, יחיאל טרוסטמן, ששון כתב. המאמן: יחיאל מור. השופט: משה אשכנזי. 5000 צופים במכתש.
יוסי גורדנה וזורי דזנשווילי
12.01.1991, ליגה ארצית, מחזור 14: הפועל ר"ג – מכבי יבנה 3 – 0
ימים ספורים לפני שפרצה מלחמת המפרץ הראשונה איים הרכש הבולגרי של ר"ג, אנטס פאשב, לעזוב בגללה אחרי המשחק, והבטיח לכבוש צמד. בסוף הסתפק בשער אחד, בדקה ה-35, אבל היה חלק מהצגה שהנחילה ליבנה את ההפסד הראשון שלה. המסירה של יובל נעים הולידה את הפתיחה, 1 – 0. יוסי גורדנה הוסיף בדקה ה-50, ובדקה ה-81 קיבל יעקב הילל כדור מברשצקי וסיים בהקשתה מול חדד: 3 – 0. המשחק היה סוער, ושני שחקני יבנה, אשר חלפון ואבי כהן, הורחקו. ההפסד הוריד את יבנה מהמקום הראשון, ור"ג טיפסה לרביעי.
הלל, יליד 1966, צבר בקריירה 10 תארים: 5 גביעי מדינה ו-5 אליפויות. לר"ג הגיע, כך סיפר, דרך חזי ויטקובסקי, שאמר לו שדוביד שויצר מעוניין בו. הוא ראה בכך כבוד גדול, והכרה ממאמן בסדר גודל כזה היתה חשובה לו מאוד. הקבוצה של שויצר, לדבריו, היתה מיוחדת ואטרקטיבית, התקפית מאוד, עם פאשב, יובל נעים, חרזי ועופר שטרית, ועם נעים במיוחד נוצר לו חיבור מצוין. הקהל אהב את השחקנים, והוא אהב את המכתש. ר"ג הובילה את הטבלה, ואז החלו הסקאדים ליפול על העיר. היו שחקנים שעזבו, המשחקים הופסקו, וכשחזרו לשחק המומנטום כבר אבד.
ההרכב: רוני ג'רבי, גדעון סיימון, יובל נעים, שמואל קורצקי, יעקב הלל, יהודה זגורי (ישראל כהן), אבי פלטשר (אבי ברשצקי), זוהר מדינה, יוסי גורדנה, אטנס פאשב, רונן חרזי. המאמן: שויצר. השופט: עובדיה בן יצחק. 2000 צופים במכתש.
ראובן כהן בפעולה
12.01.1963, ליגה א', מחזור 14: הפועל רמת גן – מכבי נתניה 2 – 1
בליגה א' זה היה משחק העונה הראשון. לפניו הובילה מכבי נתניה בפער של 4 נקודות מר"ג, השלישית בטבלה, עם התקפה דורסנית: 46 שערים ב-12 משחקי ליגה, 10 ניצחונות, האחרון שבהם 9 – 0.
ראובן כהן זוכר את השוער של נתניה, זאב כספי, מתרברב לפני המשחק ביכולת של קבוצתו. 2000 אוהדים, לא פחות, הגיעו מנתניה. דוביד שויצר התכונן היטב: הוא הצמיד שומרים אישיים לשפיגלר ולסרוסי, הקשרים הבולטים של האורחת, ודרבן את שחקניו, שביצעו כל הוראה בדייקנות. הם נלחמו, יזמו, השתלטו על המשחק ונתנו הופעה ענקית.
ר"ג הגיעה למשחק מצוידת בסיכה, מוכנה לנקב את הבלון המנופח של נתניה. "חדשות הספורט" תיאר למחרת אצטדיון שהתמלא עד אפס מקום כבר ב-1:45, הוראה משטרתית להפסיק למכור כרטיסים ולנעול את השערים, ומאות צופים שנותרו בחוץ. הכתב העריך שדווקא היהירות שליוותה את הנתנייתים, שכבר הבטיחו ניצחון לעיר היהלומים, היא שהפילה אותם, ועקץ שאולי שחקני ר"ג פשוט אינם מתרשמים מה"סימפוניות והסונטות" שעליהן קראו בכל תיאור של משחקי נתניה. לדעתו, ר"ג ניצחה בצדק, כי היתה טובה יותר ושאפתנית יותר.
בדקה ה-14 ניגש תיק לבעיטה חופשית מ-40 מ'. הכדור פגש את ראשו של נחמיאס, עקף בקשת את ידיו של כספי והגיע לראשו של נתן, שהסיט קלות לרשת. 1 – 0, וכל פחי הזבל בגבעתיים הצטרפו לחגיגה, כשהחצוצרות והרעשנים נבלעו בשאגות הקהל. בדקה ה-27 הכריח ויקטור סרוסי את חודורוב להצלה גדולה לקרן, ובדקה ה-42 גם סטצקי לא הצליח לעבור אותו. במחצית השנייה התעורר ששון כתב, "הפורץ הסוחף".
בדקה ה-86 רץ דוד נתן באגף ימין, קידם בראשו והגביה למרכז. ראובן כהן זז קצת שמאלה וגלגל בעיטה חלשה אבל מכוונת לפינה הרחוקה: 2 – 0. בדקה ה-88 קיבל שלמה עמוס כדור מפתיע, בעט בעוצמה וקבע שער כבוד, בצדק לדברי הכתב: 2 – 1. חלפו עוד כמה דקות, ועם שריקת הסיום המתח התפרק. בן רובי, שהחזיק היטב ברסן המשחק, פנה לחדר ההלבשה, ראובן כהן התייפח, מוסלי לא ידע במי לפתוח בחיבוקים, וגם יעקב חודורוב הוותיק התרגש קצת וירד מהמגרש מחובק עם חבריו.
לר"ג זו היתה גם נקמה מתוקה על הירידה לליגה א', שנתניה גרמה לה שלוש שנים קודם לכן.
ההרכב: יעקב חודורוב, דן תיק, שלמה מוסלי, יצחק רודניק, גדי יניאק, שמואל פרידמן, צבי היימן, ראובן כהן, דוד נתן, שמואל נחמיאס, ששון כתב. המאמן: דוד שוויצר. 7500 צופים במכתש.
17.01.1959, ליגה לאומית, מחזור 9: הפועל ר"ג – מכבי ת"א 3 – 2
מכבי תל אביב הגיעה למכתש כמוליכת הטבלה וכאלופה שלא ידעה הפסד בעונה הקודמת (57/58). העיתונים מאותם ימים ועדויות השחקנים מלמדים שר"ג הציגה באותו יום את אחד המשחקים הגדולים שלה. דווקא השחקן הטוב במגרש היה שוער הנבחרת של מכבי, אברהם בנדורי, שהציל שלושה מצבים ודאיים. שניים מהם, בדקות ה-37 וה-38, הגיעו בדו-קרבות רצופים מול ראובן כהן ויוסף קרמיניאן.
לפי "חדשות הספורט", למכבי היה מזל גדול. הרמת גנים שלטו בשדה, מסרו מסירות מבריקות, והכדור שעבר מרגל לרגל הותיר את שחקני מכבי לא פעם מבולבלים. גדולתם, כתב העיתון, היתה בכך שלצד היכולת המזהירה הם גם נלחמו. ובכל זאת, מכבי עלתה ראשונה ליתרון: בדקה ה-17 שייע גלזר, מול זולר, קבע 1 – 0.
זבולי אייכן (אורן)
זבולון אייכין זוכר את מורדכוביץ מרגיע את חבריו אחרי השער: לא להיבהל, לשחק ברוגע, והכל יסתדר. הוא זוכר גם את השוויון של איצ'ה קירשנברג, פנדל אחרי נגיעת יד של פרופר ממכבי, שפגע בקורה השמאלית, עבר לימנית ונכנס.
קירשנברג, יליד 1933, הגשים את חלומו כבר בגיל 16, כשעלה לקבוצה הבוגרת של ר"ג. הוא נחשב לבועט הפנדלים הטוב בתולדות המועדון, ובשנות החמישים עמד בראש מבצעי הפנדלים בליגה, עם 5 הצלחות.
הוא עצמו מייחס את אחוזי ההצלחה הגבוהים מ-11 מטר לכושר: יכול היה לרוץ 90 דקות בלי להתעייף, ומגיל הנוער היה הבועט הקבוע של ר"ג. הסוד, לדבריו, היה בעיטה מדויקת וחזקה ברגל ימין, לשני הצדדים. בכל הקריירה החמיץ רק שני פנדלים. הבעיטה מול בנדורי, הוא נזכר, עברה מקורה לקורה ונכנסה, והקהל כולו השתגע וצעק "איצ'ה, איצ'ה". בדקה ה-32 הכניע נחשון את בנדורי בבעיטת פצצה, 2 – 1 לר"ג, ובדקה ה-55 הושלם המהפך, בשער היפה של המשחק.
איצ'ה קירשנברג, במרכז, עם הכובע
"חדשות הספורט" תיאר איך שטלצר הגביה לנחשון, שעמד בתנוחה לא נוחה לבעיטה, ובכל זאת סובב את הכדור בחצי סיבוב לרשת, להפתעתו המרה של בנדורי: 3 – 1. בדקה ה-62 עצר קירשנברג את הכדור ביד, ומכבי צמצמה מהפנדל ל-3 – 2. איצ'ה מסביר שראה את הכדור עומד לעבור את ברוך קירשנברג, המגן השמאלי, ולכן תפס אותו ביד. ובכל זאת, הוא מדגיש, נתן משחק גדול, והקבוצה ניצחה.
נחשון זוכר משחק מדהים, שבו ר"ג תקפה בלי הפסקה והיתה צריכה לנצח 6 – 2. גם כך, להבקיע 3 למכבי ת"א היה אז דבר חריג. את השער השני כבש בפצצה מ-16 מטרים, ואת השלישי הוא מתאר כמיוחד: שטלצר הרים לו כדור מ-40 מטרים, והוא, עם הגב לשער, הסתובב ובעט וולה לפינה.
ההרכב: אליעזר זולר, יחיאל מנר, ברוך קירשנברג, חנוך מורדכוביץ, זבולי אייכין, צבי שטלצר, יוסף קרמיניאן, שלמה נחשון, ראובן כהן, יעקב פולבר. המאמן: משה ווארון. השופט: משה כהן. 6000 צופים במגרש הפועל בגבעתיים.
18.01.2006, גמר גביע הטוטו לליגה הארצית: הפועל רמת גן – עירוני טירת הכרמל 2 – 0
משחק גדול זה לא היה, אבל בסופו הניפה ר"ג גביע. הקפטן תמיר בן עמי אמר אחרי המשחק לערוץ הספורט שגמר תמיד מרגש, אולי קצת פחות מבעבר, אבל עלייה לגמר נשארת אותו דבר. הדברים כוונו לר"ג שזכתה, שנתיים וחצי קודם לכן, בגביע המדינה ההיסטורי. עכשיו, כקבוצת תחתית בליגה הארצית, הניפה את הגביע השלישי שלה בתוך שש שנים.
ר"ג הפגינה נחישות ולחימה שחיפו במידה מסוימת על קישור חלש ועל התקפות שנראו מאולתרות. מולה, ההגנה של טירת הכרמל נראתה מבולבלת. ר"ג שלטה ברוב הדקות והחמיצה כבר במחצית הראשונה: תומר אזולאי נגח למשקוף, ושוער טירת הכרמל התנגש באחד החלוצים של ר"ג.
בדקה ה-62 נשרקה בעיטה חופשית כשלושים מטרים מהשער. יניב קסטרו סובב, ונסים בן דוד השחיל בראשו, 1 – 0. בהמשך המחצית ר"ג נסוגה, בעיקר בגלל כושר גופני לקוי, והמאמן יובל נעים ניסה לרענן: דודו אמסלם נכנס בדקה ה-76, אבי בן עזרא בדקה ה-82 וליעד אוחיון בדקה ה-90. בדקה החמישית של תוספת הזמן הגיעה מתפרצת: אוחיון מסר ממרכז המגרש לבן עזרא, שחדר לרחבה והכניע את השוער רועי לייבוביץ בפינה הימנית. 2 – 0, והפעם השנייה שר"ג זוכה בטוטו של הארצית.
יובל נעים, יליד 1967, ראה בגמר עוד משחק אחד בדרך, ולא מצא סיבה שהגביע יחמוק מהקבוצה. הוא היה בטוח ששמה של ר"ג ימשיך להופיע גם בשנים הבאות, "ואם לא יהיה מקום בארון (הגביעים) יקנו עוד ארון".
ניסים כהן, יליד 1950, הוא שפתח את רצף הניצחונות בגביע הטוטו, לפני שיובל נעים החליף אותו. הוא זוכר שקיבל ברגע האחרון קבוצה שלא היה ברור אם בכלל תפתח את העונה, ובנה אותה מאפס, עם ילדים בחצי מההרכב. בגביע הטוטו, לדבריו, הצליחו מעל ומעבר: שישה ניצחונות ושני הפסדים במאזן שלו, ובסוף גם גביע. לדעתו ראו בקבוצה כזו שיכולה להתקדם, ועם יותר סבלנות היתה מגיעה להישגים גדולים יותר ונחלצת מוקדם ממאבקי התחתית.
ההרכב: שי הס, אסי ברזילי, דורון עמר, תמיר בן עמי, עידן שפלר, שלומי בן לחו, יניב קסטרו, גיא שוסט, תומר אזולאי, ניסים בן דוד, עידן נעים. מחליפים: דודו אמסלם, אבי בן עזרא וליעד אוחיון. המאמן: יובל נעים. השופט: דוד מור חיים. 700 צופים בהרצליה.
21.1.1967, ליגה לאומית, מחזור 15: הפועל רמת גן – הכח מכבי ר"ג 4 – 1
"תוצאת שיא בדרבי הרמת גני", פתח יהושע שגיא את הדיווח שלו ב"חדשות הספורט" למחרת. לדבריו, המשחק לא אכזב. הפועל היתה במקום ה-15 והכח במקום ה-12, שתי קבוצות שזכו באליפות בשלוש השנים האחרונות אבל לא הזכירו אז את ימיהן הגדולים. על הנייר זה היה משחק תחתית, אבל לא האווירה ולא מהלך המשחק התאימו להגדרה הזאת.
הפועל עלתה למגרש כאילו עם כוחות חדשים. היא הובילה 2 – 0 כבר בדקה ה-7 ו-3 – 0 בדקה ה-36, וב-45 הדקות הראשונות הזכירה לכתב את ימי עונת האליפות. אחרי ההפסקה נחלשה ונסוגה, אבל הרושם הכללי נשאר טוב. אולי, שיער שגיא, זו היתה ההצגה הגדולה של חניכי שויצר באותה עונה: עד אותו יום ניצחה הקבוצה רק פעם אחת ב-14 משחקי ליגה, וייחלה לניצחון משכנע. להשיג אותו מול הכח, גם הכח החלשה של אותו יום, לא היה עניין מובן מאליו.
במחצית הראשונה שלטה הפועל כאילו מולה עמדה בובת אימון. החלוצים בעטו שוב ושוב והביכו את ההגנה המתפוררת של הכח, שהתייצבה רק כשקפיטולניק התאושש מהפתיחה והתחיל לנקות את הרחבה, בעזרת שורוק הבינלאומי.
הטוב במנצחת היה ראובן כהן הוותיק, מעורב כמעט בכל ארבעת השערים וכובש אחד מהם בעצמו, בקור רוח של שחקן שיודע מה לעשות ומתי. גם ששון והיימן הזכירו את ימיהם הגדולים, היימן במהירות העצומה וששון בכמה מהלכים מרשימים, אף שלא היה להם קל: את היימן שמר היטב שורוק הפעלתן, ואילו ששון נהנה מחיים קלים מול זהבי החיוור. ההגנה של הפועל, שלא נדרשה למאמץ במחצית הראשונה, היתה רחוקה משיאה, וגם יניאק לא הצליח לייצב אותה למרות רצונו הטוב.
שני השערים הראשונים נולדו מטעויות של השוער קדוש. בדקה ה-6 הוא אסף כדור קל, הקפיץ אותו ברחבה, התקדם עד קו ה-16 וניסה למסור לחבריו, אבל שלח אותו בדיוק לרגלי ראובן כהן, שעמד כ-25 מטרים מהשער. כהן עצר את הכדור בנחת, קרא את המצב ובקור רוח הרים אותו בקשת מעל השוער ההמום. עוד לפני ששחקני הכח עיכלו, נחת כדור שני ברשת: בעיטה חלשה של נחמיאס ברחה מידיו של קדוש אל קפיטולניק, זה החזיר מסירה חלשה לשוער, קדוש הגיב באיטיות, ונחמיאס חטף, העביר לששון, וששון הכפיל מטווח קצר.
פתיחה כזאת, כתב שגיא, מוטטה את הכח והציתה את שחקני הפועל, שהרגישו כבר בדקות הראשונות שהניצחון בכיס. הם המשיכו להסתער ולבעוט לעבר קדוש מכל עמדה, כדי לנצל את חולשתו.
מרדכי בנבנישתי במשחק (תמונה: אורי בר צורי)
במשך חצי השעה הראשונה המשחק כולו התנהל בחצי המגרש של הכח, שלא הצליחה לצאת מההגנה. השער השלישי, בדקה ה-36, היה המרשים ביותר: ארבעה חלוצים של הפועל, ששון, ראובן כהן, נחמיאס והיימן, התקדמו לאט ממרכז המגרש מול ארבעת המגינים של הכח, קפיטולניק, שורוק, זהבי ובביוף. הכתב תיאר בנייה איטית ומרתקת, שלב אחרי שלב, כאילו צולמה בהילוך איטי לתלמידי כדורגל מתחילים. בסופה החליפו נחמיאס והיימן מסירה כפולה, והיימן שלח בזריזות את הכדור השלישי לרשת.
אחרי ההפסקה, כנראה בעקבות שינוי מערך, הכח תקפה יותר, בניסיונות נואשים לצמצם. ואז, לפי העיתון, טעה השופט משה אשכנזי טעות גורלית: נחמיאס בעט ברחבה כדור חוזר, הכדור נהדף בידו של מוסלי, ואשכנזי, שעמד קרוב מאוד, לא הגיב. מאותו רגע איבד את השליטה, עד לאירועי הסיום.
בדקה ה-63 הגדילה הפועל ל-4 – 0: ששון הגיע מימין, ניצל טעות של קפיטולניק והכניע שוב מקרוב את קדוש, שלא היה מוכן. לסגולים, שעד אותו שער היו עדיפים במחצית, זה כאב במיוחד. רק בדקה ה-76 הגיע שער הכבוד של הכח: בנבנישתי, שהרבה בתרגילי ראווה מיותרים, איבד כדור לשאולי, שעמד לבד קרוב לשער והכניע את שהם. בדקה ה-84 נפצע ראובן כהן ויצא, ובדקה ה-87 פרצה התגרה.
קפיטולניק, שרץ לעבר השופט אחרי שריקה לעבירה, פגע בהיימן בלי שאשכנזי ראה. היימן הסתובב והחזיר לבלם החסון, ואת זה השופט כבר ראה, והרחיק אותו. בשלוש הדקות האחרונות הפך המגרש לזירת היאבקות, וראש סדרני הפועל, עמנואל "מנו" אדיב, נאלץ להוציא את היימן בכוח. בדרך, כשעבר ליד השער של קדוש, סינן היימן לעברו כמה עלבונות, והשוער נטש את שערו ורץ אחרי הקיצוני המורחק כדי לסגור איתו חשבון. אשכנזי, לפי הדיווח, לא הגיב. אחרי זה כולם הרביצו לכולם, עד שנרגעו. שגיא סיכם משחק לא רע, הוגן מאוד כמעט עד הסוף, שדווקא כשהכל היה כבר מוכרע נגמר בתגרה מבישה שחייבה את התערבות פרשי המשטרה.
רוני לוי, יליד 1946, שיחק אז בהפועל ר"ג. את שויצר הוא מתאר כאחד המאמנים שעיצבו את הקריירה שלו: הוא זה שהעלה אותו מהנוער בעונת 1964/65. לדבריו, לשויצר היו גם מינוסים, אבל הוא הבין כדורגל, טקטיקה ועורמה, ובעיקר את הפסיכולוגיה של המשחק, וידע לדבר עם כל שחקן בנפרד ולהדליק אותו. כשלוי נפצע בתאונת דרכים ב-1967, הגיע אליו שויצר מדי יום עם פיתה וסטייק, ועם המעסה רבינוביץ', ניצול שואה שליווה אותו בכל הקבוצות שאימן. רבינוביץ' בא פעמיים ביום להחליף תחבושות ומשחות, והעמיד אותו מהר על הרגליים.
שויצר, מספר לוי, היה הראשון שהכניס לקבוצה אימוני בוקר. פעמיים בשבוע התאמנו, ואחר כך נסעו לכרם התימנים, שם היה שויצר מזמין 20 שיפודים לשחקנים ועוד עשרים לעצמו. הוא אהב לאכול ואהב את החיים, ואחר הצהריים יצאו לאימון נוסף.
השוער יואל שוהם, יליד 1944, היה ב-1964 השחקן הראשון בארץ שקיבל את הציון המקסימלי, 10. הוא לבש את מדי הנבחרת בזמן ששיחק בר"ג, וייצג את ישראל גם בטניס שולחן. לר"ג הגיע בגיל 21, שנה אחרי שחודורוב עזב, לקבוצה טובה של שויצר, עם צביקה היימן, מרדכי בנבנישתי ושלמה לוי. את המשחק מול הכח הוא לא זוכר, כי, כך אמר, הבלגנים האלה לא התאימו לו. אחרי 3 עונות בר"ג עבר לארצות הברית והשלים שם תואר שני.
ההרכב: יואל שוהם, שלמה מוסלי, אריה וילקומירסקי, שמעון הוס, גדי יניאק, מרדכי בנבנישתי, צבי היימן, רוני לוי (אריה ברזסקי), שמואל נחמיאס, ראובן כהן, ששון כתב. המאמן: דוד שויצר. השופט: משה אשכנזי. האצטדיון בגבעתיים, 4500 צופים.
25.01.1986, ליגה ארצית, מחזור 14: הפועל ר"ג – הפועל טבריה 2 – 1
עמיר קופלר אימן את הנוער של ר"ג כשמנהל הקבוצה, אורי קרני, ביקש ממנו לרשת את ויסוקר. הוא החליט לרענן: העלה מהנוער את הבלם יובל נעים, יואב זוהר ונסים רבי, ושילב אותם עם ותיקים דוגמת יחיאל סאלם וירון זהבי. כוכבים לא היו בקבוצה, לדבריו, אבל היא שרדה. את הבכורה שלו עשה מול צפרירים, אבל המשחק המכריע, כך אמר, נערך בחוץ, בטבריה, משחק קשה שהסתיים בניצחון. היו באותה עונה גם ניצחונות טובים אחרים, כמו ה-3 – 0 מול בית"ר ת"א במחזור 11 (כבשו בייטנר, רבי וברשצקי), אבל מבחינתו טבריה היתה משחק המפתח.
איציק ויסוקר, שאותו החליף קופלר, בחר לבנות קבוצה משחקני בית בלבד. שולי גילרדי ואריק גילרוביץ' היו בין הכישרונות הצעירים ברמת גן של אז, ואת שילובם הוא רואה כהישג הגדול שלו כמאמן. הבעיה, לדבריו, היתה שבר"ג לא היתה סבלנות, והוא בטוח שאם היו מחכים לו עוד שתי עונות, היה עולה ליגה עם אותם שחקנים.
ולמשחק עצמו: טבריה הגיעה למחזור ה-14 כקבוצת צמרת, אבל מול ר"ג, קבוצת תחתית שאפתנית ולוחמת, נראתה ההגנה שלה פרוצה. בצד השני עמד קו אחורי של סאלם, גילרוביץ וברשצקי, והאחרון היה מצוין וקישר בין האחוריים לחלוצים. בדקה ה-29 הדף בן שמעון, שוער טבריה, את הבעיטה החופשית של ברשצקי, וזהבי השתלט על הריבאונד וגלגל פנימה. בדקה ה-53 הקשית זהבי לנסים רבי, שנגח ל-2 – 0, ובדקה ה-59 צימק יעקב לוי מטבריה.
ההרכב: שולי גילרדי, נתן קרייג, יחיאל סאלם, בני כהנר, י. ג'רבי, לירון פטרושקה (יובל נעים), אריק גילרוביץ' (עוזי צדקה), מרדכי בייטנר, אבי ברשצקי, נסים רבי, מאיר בלושטיין. המאמן: עמיר קופלר. השופט: יעקב שיינר. 500 צופים באצטדיון רמת גן.
30.01.1971, ליגה א' צפון, מחזור 15: הפועל ר"ג – מכבי יפו 1 – 1
משחק העונה מספר 1: ר"ג של המאמן בנדורי מול מכבי יפו של משה ווארון, ראש בראש. הסיום, 1 – 1. אורי ברצורי כתב למחרת ב"חדשות הספורט" שהמכתש הלוהט לא הכריע, ושהגיעו 7500 צופים, קהל שיא, לחזות בקרב. ר"ג לחצה במחצית השנייה בלי הפוגה, אבל השוער היפואי ציון דגמי, שחזר מפציעה עד לאותה עונה, שידר ביטחון ויציבות ואסף כמה כדורי גובה מסוכנים. ההתקפה של ר"ג בעטה מעט, הכי מסוכן בה היה צ'יריק, ולולא ההחמצה הגדולה שלו במחצית השנייה, לפי הכתב, ר"ג היתה יוצאת עם ניצחון.
הכתב תיאר קרב גדול, מול קהל שלא נראה כמותו במכתש מאז עונת האליפות. יפו הגיעה עם יתרון של נקודה. המשחק היה טעון במתח ובעצבים, ולא הגיע לרמה שציפו לה משתי קבוצות צמרת. בדקה ה-30 קצב, שניסה להרחיק, נגע בכדור ביד ברחבה, אבל השופט איתן התעלם. בדקה ה-44 בעט דוד אלעזר קרן, יחזקאל קצב נגח, דגמי לא הגיע, מגיני ר"ג הדפו, ואברהם ארואטי מיפו אסף את הריבאונד וסובב מטווח חמישה מטרים פגז לרשת: 1 – 0 ליפו.
ר"ג קיבלה 3 קרנות רצופות בדקות 60 עד 63, בלי תוצאה. בדקה ה-65 נכנס טרבגודה במקום רוני יעקובסון, ווילקומירסקי ירד לעורף, והשינוי עבד. בדקה ה-76 קיבל עודד טרבגודה מקדמי והקשית למרכז. יעקב ווגן השמיט, חיים צ'יריק בעט, קצב הרחיק, והכדור הגיע לרגלי ז'אן קלוד שטרית, הרכש של ר"ג, שגלגל פנימה לשוויון.
ההרכב: ציון דיגמי, יהושע פינצ'י, רוני לוי, רוני יעקובסון, דני קאופמן, חזום חזום, אורי קדמי, חיים צ'יריק, ז'אן קלוד שטרית, וילקומירסקי (עודד טרבגודה). המאמן: אברהם בנדורי. השופט: נפתלי איתן. 7500 צופים במכתש.
הכתבה מבוססת על כתבה של אלישע שוחט שפורסמה באתר ב-19 ביולי 2011.
