בשנות השישים כבש שלמה נחמיאס שלושה שערים בניצחון 2-3 על הפועל חיפה, ואחד מהם, כך הוא מודה, הגיע ביד. "שחקני הפועל חיפה אמרו לי ללכת לשופט ולהודות שהבקעתי ביד", סיפר. הוא עשה את זה, אבל השופט סימן לו להתרחק ואישר את השער, ושחקני חיפה, לדבריו, אמרו לו אחר כך "שאני גבר".
במדור הפעם: חייק של אז ושל היום, ראובן כהן שנזכר ברגעים הגדולים, שחזור של שני הניצחונות הגדולים ביותר בתולדות המועדון בגביע המדינה, וצילומים נדירים מארכיונו של עמוס אקרמן ז"ל, לשעבר כתב חדשות הספורט.
גביע המדינה, 15.09.1973: הפועל רמת גן – הפועל שלומי 16 – 0
שבעה מהשערים במשחק הזה רשם שאול חייק. לדבריו, זה היה משחק לפני פתיחת העונה ואחד הראשונים שלו במדי רמת גן. הוא מודה שהיריבה היתה חלשה, אבל שבעה שערים במשחק אחד, כדבריו, לא מבקיעים כל יום. הוא גם נזכר שבסיום האוהדים נשאו אותו על הכתפיים.
לפי העיתונים המצהיבים מאותם ימים, ר"ג פתחה את העונה עם מאמן חדש, נסים בכר, ועם חמישה שחקני רכש: קסטנבוים, חגי לוי, יוסף נעים (ממכבי נתניה), שאול חייק (ממכבי חיפה) וגדי קשאני. אחד העיתונים ציין שגם ביום של 16 שערים לא חסרו לר"ג מצבים מבוזבזים, והקבוצה מליגה ג' ספגה "רק" 16.
כובשים: שאול חייק (15, 21, 23, 30, 43, 60, 89), יוסי נעים (3, 50, 80), חיים צ'יריק (58, 61, 88), גדי קשאני (7), שוקי דנישבסקי (40) ואלי קונסנס (65).
הרכב: ציון דיגמי, יעקב קסטנבוים, שלמה מוסלי, חגי לוי, רוני יעקובסון, דני קאופמן, יוסי נעים, שוקי דנישבסקי, עודד טרבגודה, שאול חייק, חגי קשאני. נכנסו: חיים צ'יריק ואלי קונסנס. המאמן: נסים בכר. שופט: אשקר. במכתש נכחו 500 צופים.
הדיווח על המשחק בעיתון (צילום: אילן ברק)
חצי גמר גביע המדינה, 20.09.1958: הפועל חיפה – הפועל רמת גן 2 – 0
זו היתה הפעם השלישית שר"ג הגיעה לשלב הזה, 45 שנה לפני שהעפילה לגמר הגביע.
המשחק היה מותח. הפועל חיפה, עם זלטקו צ'ייקובסקי האגדי, מצאה את עצמה בקושי מול ר"ג, שמרטה עצבים כשהחמיצה פעמיים מצבים בטוחים, אבל לא הגיעה ליותר מזה. בדקה 60 דווקא צ'ייקובסקי עצמו פתח את הניקוד, בבעיטה חופשית מכעשרים מטרים. עשר דקות אחר כך, בדקה 70, שבר דובצ'ה רוזין את הרגל ויצא מהמגרש, ור"ג נשארה בעשרה.
לחיפאים היה כושר גופני טוב יותר, והם הוסיפו שער בדקה התשעים: אברהם גינזבורג בעט כדור מהאוויר, והכדור נכנס לשער של זולר.
הרכב: אליעזר זולר, יחיאל מנר, יעקב מרגון, מאיר גיצי, חנוך מורדכוביץ, יהושע אפרוני, דוד רוזין, צבי שטלצר, איצ'ה קירשנברג, ראובן כהן, יהודה פדאל. המאמן: משה ווארון. שופט: פריזנר. ביפו נכחו 6000 צופים.
משחק הבית של ר"ג מול לבסקי סופיה, בסלובקיה. בעדשת ירון בר לב, מאחורי השער
גביע אופ"א, 24.09.2003: לבסקי סופיה – הפועל רמת גן 1 – 0
הזכייה בגביע המדינה הביאה את ר"ג, אז קבוצה בליגה השנייה, להופעת בכורה בגביע אופ"א כנציגת ישראל. בגלל רישום מאוחר היא שיחקה בלי זרים, ובגלל המצב הביטחוני בארץ נאלצה להעתיק את המשחק הביתי שלה לסטרדה שבסלובקיה.
המחצית הראשונה היתה מצוינת מבחינת ר"ג, בעיקר בזכות ההגנה והמעברים המהירים להתקפה. נור סרסור (38) וניר חדד (42) החמיצו, אבל גם ר"ג לא ספגה, עד הדקה ה-80. אז הגיעה העקיצה, מרגליו של בוריסלב דימיטרוב.
המאמן אלי כהן דיבר בסיום על "פספוס גדול". לדבריו לא נראו הבדלים בין הקבוצות, ור"ג אף היתה טובה יותר והגיעה להרבה מצבים. הוא שיבח את השחקנים, שלדבריו נתנו הכל, ואת השער שספגו בדקה ה-80 כינה "גול שטותי".
הרכב: שי הס, כאמל ג'אברין, שחר כדורי, גבע ברקאי, ניר בובליל, אילן צרפתי, שרון ברנשטיין, אדיר שרעבי, ניר חדד (ליעד טפר), נור סרסור (אביב וולנרמן), אלפרדו מרקיניוס. שופט: לורנס סמוט (מלטה). בסטרדה נכחו 468 צופים.
משחק הגומלין בסופיה הסתיים ב-0 – 4 לרעת ר"ג.
לאון קונסטנטינובסקי, שוקו נומדר ושמריה יוסף, קבלני העלייה. מארכיונו של חיים גרינפלד
ליגה ארצית, מחזור 3, 01.10.1988: הפועל ר"ג – מכבי שעריים 4 – 3
המאמן ליאון קונסטנטינובסקי הגדיר אותו "משחק הפריצה של ר"ג", ומעריב דיווח על משחק מצוין. שולי גילרדי בלט, וכך גם יוסי שמריה, שעד עונה קודם לכן שיחק בשעריים, ומול קבוצתו לשעבר היה השחקן הטוב במגרש: שלט בכדור ומסר במדויק.
שעריים דווקא פתחה טוב יותר: כבר בדקה השנייה, אחרי הכשלה של יורם אורן, אהוד עידן הבקיע מהנקודה הלבנה, 1-0 לשעריים. בדקה 6 הוכשל שמריה מחוץ לרחבה, הגביה את הבעיטה החופשית, והחלוץ דני אשכנזי השווה. בדקה 37 שוב נפל שער ממצב נייח: עוזי צדקה הוכשל, ושמריה בעט חופשית ממרחק עשרים וחמישה מטר, 2-1 לר"ג.
בדקה 42 הכל התחיל שוב בשמריה. הקרן הקצרה שלו עברה דרך צדקה והגיעה לאשכנזי, שהשלים ממרחק כמעט אפסי, 3-1. עידן צימק בדקה 60, אבל בדקה 62 נכנס לתמונה רונן חרזי והקפיץ לוב מעל ידיו של שוער שעריים, 4-2. מעריב כינה אותו אחרי המהלך הזה "ילד פלא". בדקה 72 גבר יעיש סויסה על גילרדי וקבע 4-3, התוצאה הסופית.
קונסטנטינובסקי סיפר איך נולדה הפריצה של חרזי. באותה עונה, 88/89, היו בסגל גם חרזי וגם שוקו נומדר. לקראת משחק החוץ הקשה בשעריים איחר נומדר, ולכן לא הוכנס להרכב, וההזדמנות עברה לחרזי, שחזר מפציעה קשה עם פלטינה ברגל והתאמן היטב. חרזי כבש, ומאותו משחק, לדברי המאמן, הוא פרץ והקבוצה כולה התחילה לרוץ.
הרכב: שולי גילארדי, אריק גילרוביץ, יובל נעים, צורי אוזן, שמואל פונדקי, יוסי שמריה, מוטי בייטנר, עוזי צדקה (יעקב נומדר), דורון ביטון, רונן חרזי, דני אשכנזי (אבי שולמייסטר). המאמן: ליאון קונסטנטינובסקי. שופט: סבי אלנקווה. ברחובות נכחו 1000 צופים.
ליגה לאומית, מחזור 1, 02.10.1965: הפועל רמת גן – הפועל ירושלים 7 – 0
המכתש לא ראה לפני כן פתיחת עונה כזאת. חמישה מהשערים נכבשו אחרי ההפסקה, ואבנר לבון, שחקן רכש בן 20 מהפועל גבעתיים, הציג יעילות מדהימה מול השער. שבוע אחר כך נסעה ר"ג לירושלים (באותה עונה, 65/66, המשחקים נערכו בית וחוץ בכל שבוע) והפסידה בבירה 1-2.
הסמל המסחרי של השוער עוזי זנדר (יליד 1941) היה כובע המצחייה שלו, שנועד לדבריו להגן עליו מסנוור השמש. את ההפסד בגומלין הוא תלה בשופטים. ב-0:7, סיפר, ההתקפה שיחקה משחק גדול ולו עצמו כמעט לא היתה עבודה, ואבנר לבון, שגדל במחלקת הנוער של המועדון ורק אחר כך הושאל לגבעתיים, כבש רביעייה.
לבון (יליד 1945) התחיל את דרכו בהפועל ר"ג כבר בקבוצת הילדים, עבר לנוער, ומשם הושאל להפועל גבעתיים. המאמן שם היה איצ'ה קירשנברג, הקבוצה עלתה ליגה כל שנה עד ליגה א', והוא היה מלך השערים שלה. בבוגרים של רמת גן שיחק 5-6 שנים עד שפרש, ולדבריו לא נמנה עם כוכבי הקבוצה.
מול ירושלים ערך את הופעת הבכורה שלו, גם בליגה הלאומית וגם בהפועל ר"ג, וכבש ארבעה כבר בפתיחה. לדבריו ייתכן שזה אפילו "שיא עולמי". הוא שיחק כחלוץ מרכזי לצד שלמה לוי. את המעבר, סיפר, סידר דוביד שויצר, שלמעשה פירק את גבעתיים. לבון היה אז ילד, חייל בגולני, והמשחק לצד כוכבים כמו ששון כתב, היימן, בנבנישתי, נחמיאס ושלמה לוי ריגש אותו.
באותו יום, לדבריו, ר"ג היתה במיטבה וירושלים היתה גרועה. את השער היפה ביותר במשחק הוא זוקף לזכות היימן. לבון עצמו הכניע את שני השוערים של ירושלים, שהתחלפו במחצית, וכל מה שניסה הצליח. גם את השער הראשון הוא זוכר בפרטים: היימן הגביה לשלמה לוי, שעמד על קו ה-16, ולבון הגיע בריצה ממרכז המגרש. לוי נגח ימינה, לעבר קצה הרחבה, ולבון בעט בוולה מהאוויר. "הכדור התלבש על הרגל", תיאר.
המאמן באותה עונה היה מוסי ליטבק. הוא שיחק במכבי רחובות מ-1942 עד 1958, אימן מ-58' עד 73', ובהדרכתו עלו ליגה הכח ת"א (62/63) והפועל ב"ש (64/65). לסגל של 65/66 הוא העלה צעירים מגבעתיים, ולדבריו ההימור הצליח.
הרביעייה של אבנר לבון במכתש. צילום: אריה קנפר ז"ל, באדיבות ארכיון עמוס אקרמן ז"ל
העיתון חדשות הספורט הקדיש לו תיאור צבעוני: גוף עגלגל של כ-90 ק"ג, על רגליים מוצקות ושריריות שהזכירו לכותב את העמודים של הבימה. העיתון ציין שזה היה המשחק הראשון שלו בהפועל ר"ג אחרי המעבר מגבעתיים, ביקש מהקוראים "נא לרשום את שמו", וסיפר שבפתיחת הליגה הוביל לבון את קבוצתו לניצחון מזהיר והנחיל לירושלים תבוסה מחפירה. ארבעה משבעת הכדורים ברשת הירושלמית היו שלו.
הכתבה מבוססת על כתבה של אלישע שוחט שפורסמה באתר ב-16 בספטמבר 2018.
