הסוס שנדקר, או שלא נדקר, בדרבי המפורסם מול הכח. האפיקומן ש"גנב" טופל'ה. המאזן של 17 ניצחונות ותיקו אחד בדרך לעלייה, ומי שהוביל את ר"ג אליו. הכנסת השיא של מיליון לירות. ריימונד נסביט, והשחקן שמשה וארון שלח למערכה כדי לשמור על נחום סטלמך. אלה חלק מהסיפורים שאסף אלישע שוחט בפרויקט הגדול שלו עם אתר המכתש, תוך שימוש בארכיון הפרטי של חיים גרינפלד ובזה של יורם פומרנץ. פומרנץ היה בזמנו כתב צעיר ב"חדשות", וביולי 2011 כיהן כסגן ראש עיריית גבעתיים.
02.04.1955 | ליגה לאומית, מחזור 8: הפועל רמת גן – הפועל תל אביב 1 – 0
בעיתון הגדירו את התוצאה "אחת ההפתעות המרעישות של העונה", ואכן כך היה. הפועל ר"ג, שחמקה מהנשירה רק בשלבי הסיום של אותה עונה, הפילה את הפועל ת"א, קבוצת צמרת שסיימה שלישית, עם יעקב חודורוב ודוד שויצר בשורותיה. את השער היחיד כבש הרצל פריצנר, שבעבר לבש בעצמו את המדים של תל אביב.
"חדשות הספורט" תיאר למחרת קהל רמת גני נלהב, שהגיע למרות שרב כבד. ר"ג פתחה בסערה והתל אביבים השיבו בהדרגה, אבל לאורך רוב 45 הדקות של המחצית הכדור נע במרכז המגרש, בלי מתח ובלי איום ממשי על אחד השערים. פוקס ניסה פעמיים ולא הצליח, רדלר מיד עשה אותו דבר, ומגדלוביץ בעט ישר לידיו של חודורוב. כמה מהלכים יפים של האורחים נעצרו בהגנה המוצקה של ר"ג: גולדשטיין הפריע לרוזנבאום, שהחמיץ מקרוב, ופוקס שלח משמאל כדור לשמיים.
ההזדמנות הגדולה של המחצית היתה של ר"ג: מגדלוביץ הגביה למרכז, חודורוב לא היה בשער, ורק לבקוביץ, ברגע האחרון, עצר את פריצנר הדוהר. רגעי חולשה כמעט לא היו לר"ג, מלבד הדקות שבהן ממו נפצע, יצא וחזר, ואז, לפי העיתון, היציע היה ער יותר מהשחקנים.
הדקה ה-52 שינתה את פני המשחק. קירשנברג מסר לשטלצר, שטלצר התקדם לעבר השער והגביה במדויק, ופריצנר התרומם במרכז ונגח לרשת בזריזות. מאותו רגע המשחק החריף. הקהל דחף, והעצבנות אצל האורחים גברה. בלוט ושויצר בזבזו שתי בעיטות חופשיות מ-20 מ', וזילברשטיין, שבעט חזק לפינה העליונה, כבר היה בטוח שכבש, עד ששרסטינסקי שלח את הכדור לקרן בקצות האצבעות.
כשממו נפצע שוב ויצא לכמה דקות, התקפות תל אביב נעשו מסוכנות יותר, אבל עם חזרתו המשחק שוב התאזן והתחדד. פריצנר החמיץ מקרוב, וכמה דקות אחר כך בעט מסיבוב החוצה. בדקה ה-78 פרץ ויכוח, כשהשופט הוציא את אללוף ומורדכוביץ אחרי שהתנגשו זה בזה. ר"ג משכה זמן והגנה על השער בכל מחיר, ובלוט, שהחמיץ מטווח קצר, קבר את תקוות התיקו של קבוצתו.
בהערכת השחקנים ציין העיתון שהמשחק התנהל ברובו בין קווי ה-16, בגלל הגנות יציבות, ונפתח בעצלתיים עד שהשער העיר אותו. הרמת גנים היו נמרצים יותר לאורך כל הדרך. בהגנה בלטו מורדכוביץ וממו, בשורת הרצים הצטיין קירשנברג, ובהתקפה בלט שטלצר הצעיר, שמהאגף הימני איים שוב ושוב על שער חודורוב ופתח דרכים למגדלוביץ ולפריצנר. פריצנר, שקיבל תשואות רמות על השער, פתח חלש וסיים טוב, עם טכניקה וניסיון, גם כשנקרא לעזור בהגנה. רדלר היה תקיף, וחרונזיץ, בעמדת המרכז, התקשה להשתלב בהתקפות.
הפועל ר"ג: אהרון שרסטינסקי, מרסל אברמוביץ, חנוך מורדכוביץ, קירשנברג, יוסף ממו, אבנר קוסיוב, צבי שטלצר, יצחק מגדלוביץ, שלמה חרונזיץ, אריה רדלר, הרצל פריצנר. מאמן: עמנואל גלילי. שופט: פרנס. 2500 צופים בגבעתיים.
כשפנו לפריצנר לשיחה על הקריירה, הוא פתח בשאלה: "עכשיו נזכרת לפנות אלי?". הוא נולד ב-1919 בקייב ולמד בדיסלדורף, ובזכות ההצטיינות שלו בהתעמלות דבק בו השם היינץ פריצנר. שם המשפחה האמיתי שלו היה גולדמן. ב-1935 עלה לארץ עם עליית הנוער, ומ-1938 גר ברמת גן. הוא היה גם אתלט: אלוף הארץ בהטלת כידון (53.49 מ' ב-1941) ובהדיפת כדור ברזל, שבה קבע 11.75 מ' ב-1938 וזכה בתואר עם 12.02 מ' ב-1939.
לדבריו, שיחק כי אהב כדורגל, והתאמן בהנאה כל יום. במכבי רחובות שיחק כחלוץ, ועזריקם מילצ'ן דאג לו למקום מגורים. כחבר מכבי ספורטאי, פוליטיקה לא עניינה אותו, ולכן עבר בין מכבי ת"א, הפועל ת"א והפועל ר"ג, שבה שיחק בשתי קדנציות. במקביל עבד במחלקת החקירות של משטרת תל אביב יפו, תחת מייג'ור פורד, לשעבר מפקד משטרת מחוז ת"א. עם מכבי ת"א זכה בגביע וכבש שערים, וגם שיחק בנבחרת תל אביב, אבל את השערים שם כבר לא זכר, ו"היום זה כבר לא מעניין אותי".
משה ליטבק, ששיחק לצדו, הוסיף סיפור מ-1947, מהמסע של נבחרת הפועל בארצות הברית. בשחקנים הרביצו שם ציונות, ומישהו שאל את מליקה, שוער הנבחרת, מי היה הרצל. מליקה, בתום לב, השיב: "הרצל הוא הצנטרפור של הפועל רמת גן". הצנטרפור, או רץ מרכזי, היה עמדה בכדורגל של פעם, והרצל שמליקה התכוון אליו היה כמובן פריצנר.
הרצל פריצנר
פריצנר נפטר ב-16 במרץ 2007, בגיל 88. בהפועל ר"ג שיחק החל מ-1947 וכבש במדיה 13 שערים, וכמאמן הקבוצה רשם 31 משחקים: 13 ניצחונות, 6 תוצאות תיקו ו-12 הפסדים.
מתקופת האימון שלו, ב-1960/1, נשאר סיפור משעשע. לפריצנר היתה משאית קרח, שאותה נהג להחנות בשיפוע החד של המכתש. באחד הימים, כשכולם חזרו ממשחק חוץ, המשאית לא היתה במקום. כעבור שעה נמצאה בתחתית רחוב בורוכוב, אחרי שנסעה כמה מאות מטרים בלי נהג.
04.04.1981 | ליגה לאומית, מחזור 24: מכבי יפו – הפועל רמת גן 3 – 1
שישה מחזורים לפני הסיום חתמה רמת גן המפורקת את ירידתה. הקבוצה נראתה רע, ולמעשה לא היתה חלק מהליגה לאורך כל העונה. מהמשחק ביפו נזכר בעיקר רגע אחד, השער המרהיב של בוקסה.
לפי "חדשות הספורט", בדקה ה-20 הדף בני כהן כדור מהרחבה, ואבי בוקסנבאום, שעמד במרחק 20 מטר, שחרר בעיטה חזקה שהסתובבה אל החיבורים ונעצרה רק ברשת. קביליו וחבריו נותרו בהלם, ורמת גן עלתה ליתרון. בוקסנבאום עצמו זוכר את המרחק אחרת: בעיטה מ-35 מטרים אל החיבורים של הרצל קביליו, אז השוער של מכבי יפו.
אבל ר"ג של 80/81, שבקושי הגיעה ל-15 שערים, לא יכלה להחזיק. המגן רביב ספיר הורחק, ומול עשרה שחקנים הגיע המהפך שכולם צפו. שכטר (27), ליאון (68) ואוננה (82, פנדל) כבשו, ור"ג ירדה לליגה הארצית.
המאמן ליאון קונסטנטינובסקי הסביר את הכישלון בסגל: השחקנים, לדבריו, לא היו טובים מספיק לליגה הראשונה, ו"הסתמכנו כמעט על כל הקאדר של השנה הקודמת וזה לא היה מספיק".
הפועל ר"ג: אבי עסיס, רביב ספיר, דני קאופמן, צורי אוזן, יגאל כוכבי, רוני לוריא, יגאל גרובר, אבי ברשצקי, הראל קירשנברג, אבי בוקסנבאום, מוטי בייטנר. מחליפים: אבי כהן, אברהם חזן. מאמן: ליאון קונסטנטינובסקי. 1500 צופים, אצטדיון גאון ביפו.
הפועל ר"ג מול מכבי יפו ב-1981 (צילום: יורם ספיר ז"ל)
05.04.1980 | ליגה ארצית, מחזור 25: הפועל ר"ג – הפועל ראשון לציון 1 – 0
לרמת גן של ליאון קונסטנטינובסקי זה היה משחק העונה. ראשון לציון הגיעה למכתש עם שאיפות גדולות ורצף של 17 משחקים בלי הפסד, ופגשה את האיום הגדול ביותר שלה במסע לליגה הלאומית. 7000 צופים, בשיפוטו של מנחם אשכנזי, ראו את השוער של ר"ג, יהודה פילוסוף, סוגר את השער בפני חלוצי ראשל"צ.
טופל'ה על כתפי אבי שפנצר בסיום המשחק
ראשל"צ לחצה חזק, ורמת גן התחילה לצאת קדימה. בדקה ה-85 הגביה רפי פלד קרן, וטופל'ה בייטנר, שעלה מהספסל בדקה ה-75, שלח את הכדור לרשת ואת היציעים לשמיים.
טופל'ה הגיע למשחק הזה ישר מהטירונות. הוא סיפר על אווירה מחשמלת, ועל אוהדי ר"ג שהתייאשו והחלו לשרוף את הכרזות חמש דקות לפני השער. את הכדור שהגיע אליו אחרי הקרן, לדבריו, בעט מעשרה מטרים לפינה הימנית של שער ראשל"צ, שעליו שמר אפריים ויימן. אחרי חגיגות הניצחון הליגה הלאומית נראתה במרחק נגיעה.
הפועל ר"ג: יהודה פילוסוף, אבי בוקסנבאום, דני קאופמן, שלמה ניניו, יגאל כוכבי, רוני לוריא, רפי פלד, אבי כהן, הראל קירשנברג (מרדכי בייטנר), ריי נסביט (אברהם חזן), גבי פרץ. מאמן: ליאון קונסטנטינובסקי. 7000 צופים במכתש. שופט: מנחם אשכנזי.
טופל'ה, מוטי בייטנר בשמו המלא, בנה אחרי אותו שער קריירה מרשימה בהפועל ר"ג. הקבוצה עלתה ללאומית, ירדה אחרי עונה, עלתה וירדה שוב, וחזרה על הסיבוב גם ב-1988-1990, כשהחזיקה מעמד בליגה הבכירה עונה אחת בלבד. כל אותן שנים שיחק טופל'ה כמגן ימני. אחרי הירידה עזב יחד עם קשטן להפועל קרית אונו, והגיע איתה עד חצי גמר גביע המדינה, והכל כקבוצת ליגה א'.
5.04.1998 | ליגה ארצית, מחזור 27: בני סכנין – הפועל רמת גן 1 – 0
במשחק הזה נחתם גורלה של ר"ג, שהחמיצה את אחת ההזדמנויות האחרונות להינצל. על הנייר היה זה משחק חוץ, אבל בפועל הוא נערך בכפר קנא, בלי קהל, כי על סכנין הוטל עונש רדיוס.
ר"ג לא שיחקה רע ולחצה לאורך כל המשחק, אבל זה לא הספיק. בדקה ה-81 טעה השוער שמעון ישראל: איציק דדון הגביה קרן, וישראל, בניסיון הדיפה, הכניס את הכדור לשער שלו. חמש דקות לסיום היה לרן דז'לובסקי כדור השוויון, אבל גם הוא לא נכנס. במחזור שאחרי ניצחה ר"ג את קריית גת, כשרולי מוצפי כבש פעמיים, בדקות 41 ו-55, אבל זה כבר לא עזר, בין השאר מפני שהפועל בת ים והפועל לוד, המתחרות בתחתית, ניצחו גם הן.
הרכב ר"ג: שמעון ישראל, רועי פינק (רן דז'ילובסקי), איציק ברוך, יובל בקר, יניב שמיע, תמיר בן עמי, שחר כדורי, רולי מוצפי, נועם סייג (שימי לביא), אבי ברשצקי (אריק חנגלי), מאיר גולדפינגר. מאמן: דוד קרקו. שופט: שמואל שטייף. צופים: 0 (ללא קהל), בכפר קנא.
15.04.1961 | ליגה א', מחזור 24: הפועל ר"ג – הכח ת"א 2 – 1
להכח הדרבי הזה היה חשוב מאוד, והוא התפוצץ בדקה ה-88. מה שנחרט ממנו בזיכרון הוא סוס המשטרה שנדקר.
את השער הראשון כבשה דווקא הכח, דרך משה משה בדקה ה-36. הפועל של משה וארון ענתה מהר: בדקה ה-38 השווה החלוץ המרכזי מאיר גיצי אחרי נגיחה של ראובן כהן, ובדקה ה-50 העלה דוד נתן את הפועל ליתרון, מקרוב, בין ידיו של קדוש, השוער של הכח, אחרי בישול של היימן.
6000 צופים מילאו כל פינה במכתש. הכח ת"א, שמשחקי הבית שלה נערכו אז בגלי גיל, נחשבה לנציגה של מכבי ר"ג, ורוב האוהדים שלה גרו ברמת גן. בדקה ה-60 התחילו לעוף אבנים, ומשם פרצה המהומה הגדולה.
את היציע המזרחי מילאו הצעירים של הפועל, חניכי הנוער העובד והלומד, ועל הדשא השחקנים עצמם החליפו מכות. לפי הדיווחים, אוהדי הכח (את הקבוצה אימן חנוך מורדכוביץ) הבעירו את היציעים, פרצו למגרש והתחילו להכות את הסדרנים של הפועל.
שתי דקות לפני הסיום ביקש הרמה, קפטן הכח, מהשופט וורנר לעצור את המשחק, בטענה שהקהל מיידה אבנים לעבר השער של קבוצתו. וורנר סירב, הרמה לקח את הכדור ובעט אותו לקיבינימט, והשופט הרחיק אותו. ההשתוללות נמשכה, והשופט החליט לעצור הכל: "לא אמשיך את המשחק לאחר שהכו את חברי לשיפוט באוירת טרור". הכח ת"א נענשה בהפסד טכני, ובכל זאת נשארה בליגה.
על דוד נתן, מבקיע שער הניצחון מול לופה קדוש, אמרו ותיקי המכתש שהיה "מהיר יותר מהכדור". נתן עצמו דירג את המשחק מול מחנה יהודה כטוב ביותר של הקבוצה באותה עונה, אבל הדרבי, לדבריו, הוא שנשאר בזיכרון: מותחן, והכח אף פעם לא ניצחה אותם. "כבשתי את שער היתרון וגם חטפתי לבנה בראש, היה שמח והיה גם סוס משטרה שנדקר".
יעל קפיטולניק, אשתו של אהרון קפיטולניק משחקני הכח, ישבה ביציע. היא לא החמיצה אף משחק של "קפי", גם לא כשהפך למאמן. את דרכו בכדורגל התחיל קפי רק אחרי השירות הצבאי, ובכלל הגיע להיבחן כבלם אחורי אצל ווארון, שאימן אז את הפועל ר"ג. הצ'אנס לא הגיע, וקפי חצה את הכביש אל המגרש של מכבי ר"ג, שאימן ישראל חליבנר. מכבי ר"ג שיחקה אז בגלי גיל, ולימים התאחדה עם הכח.
לשאלה למה דקרו את הסוס, היא תיארה שוטרים רכובים שפרצו למגרש והיכו גם באוהדי הכח וגם באוהדי רמת גן. הונפו אלות, גם שחקנים וגם אוהדים ספגו, ו"מכות רצח היו שם". לדבריה, קומץ אוהדים הוא שחימם את המשחק, וקפי, מהקשוחים שבשחקני הכח, דווקא ניסה הפעם להרגיע, ואף לעצור את השוער קדוש, שיצא בעקבות אוהדים שקיללו אותו דרך קבע. מחוץ למגרש, סיפרה, בין שחקני שתי הקבוצות שררה חברות, ואחרי המשחקים נפגשו בקפה אביב ומאוחר יותר בקפה רונדו שברחוב ביאליק.
ובכל זאת, למה לדקור סוס, ומה הוא אשם? לופה קדוש מכחיש את כל הסיפור: "לא היתה דקירה. זה היה אחד מסיפורי אלף לילה ולילה". לגרסתו, בכניסה לחדרי ההלבשה עמד שער, והפרש המשטרתי ניסה לעבור עם הסוס דרך הפינה שלו לכיוון המגרש. המעבר היה צר, הסוס נתקל בזווית השער, ומכאן ה"דקירה". אריה מליניאק, שהיה אז בן 12, זוכר אחרת: לדבריו היו במקום עשרים אוהדים של הכח, ואחד מהם דקר את הסוס.
הפועל ר"ג: אליעזר זולר, גדי תיק, אמנון רז, זבולי אייכין, יעקב מרגון, שמואל פרידמן, צבי שטלצר, מאיר גיצי, דוד נתן, משה פרל, צבי היימן. מאמן: הרצל פריצנר.
הכח: קדוש, הרמה, זהבי, מוסטריאל, קפיטולניק, לוי, שדה, משה, בדיאל, אלבוכר, צלניקר.
קרנות: 9 – 2 להכח. 5000 צופים, המכתש בגבעתיים. שופט: וורנר.
גביע הוקרה לדוד נתן מידי קובי חסן, במכתש, 2007
בהמשך הקריירה עבר נתן לכמה קבוצות נוספות, ואז פרש. חסן העניק לו את הגביע לפני מפגש ליגה מול קרית אתא, בעונת 2006-7. בנו, טל, הפך למאמן מצליח בכדורסל נשים.
15.04.1939 | ליגה ב' (הליגה השנייה), מחוז תל אביב: התחיה תל אביב – הפועל רמת גן 9 – 6
באותה עונה חולקה ליגה ב' למחוז תל אביב, מחוז שומרון ומחוז הדרום. תוצאה כמו 9 – 6 לא רואים כל יום, וזה עוד לפני שמגלים שבמחצית רמת גן הובילה 3 – 0.
הדיווח על המשחק נמצא במוסף "הבוקר ספורט" מ-14.4.1939, כ"ו ניסן תרצ"ט, עיתון שבועי שיצא במוצאי שבת מדפוס עזריאלי בתל אביב, ברחוב רענן 22 (טלפון: 5377), ועלה 5 מיל. לפי העיתון, רמת גן היתה הקבוצה הטובה במחצית הראשונה וכבשה 3 שערים מול 0, אבל אחרי ההפסקה "התרכזו אנשי התחיה וירו 9 שערים". השופט היה וסרמן.
בעונת 1939 ספגה הפועל ר"ג בסיבוב הראשון 57 שערים, ובהם הפסד שיא של 3 – 11 לקבוצת הג"א תל אביב ב-18.3.1939, ומה שבא אחריו היה צפוי: המאמן חיים רייך פוטר.
הכתבה מבוססת על כתבה של אלישע שוחט שפורסמה באתר ב-19 ביולי 2011.
