המשחקים הגדולים של חודש ינואר: החמישייה של נחשון והדרבי מול הכח

כמה שערים כבש שלמה נחשון במגרש הארווה בינואר 1959, ארבעה או חמישה? נחשון ואיצ'ה קירשנברג זוכרים את אותו משחק אחרת, והשוער של פתח תקוה בכלל לא זוכר. זה רק אחד מהסיפורים של ינואר בתולדות הפועל ר"ג, לצד דרבי שהסתיים בתגרה מול הכח, נקמה במכבי נתניה וגביע טוטו בהרצליה.

04.01.1959 הפועל ר"ג – מכבי פ"ת 5 – 0

המחזור ה-7 בליגה הלאומית.

ההופעה על מגרש הארווה בפתח תקוה שמורה לה מקום של כבוד בין הניצחונות הזכורים של ר"ג. בשנים ההן חמישייה על אדמת היריבה נשמעה כמעט דמיונית, וקבוצתו של משה וארון הבקיעה במשחק הזה בדיוק כמו בשישה המחזורים שקדמו לו גם יחד.

את החגיגה הוביל שלמה נחשון, בן 22, שחזר מהשעיה מורעב לשערים. למחרת הכתיר אותו חדשות הספורט בכותרת "נחשון העניק לר"ג ניצחון נחשוני". נחשון עצמו מספר שקודם לבוגרים כבר בגיל 19, כחייל, ושהיה אז שחקן חם מזג, שחילק מכות ולא סופר איש. את המשחק בפתח תקוה שיחק אחרי חודשיים וחצי של הרחקה, ולטענתו רשם בו חמישה שערים, לא ארבעה.

הוויכוח הוא על שער אחד. בגרסתו של נחשון, פולבר הרים משמאל, הוא הכה בכדור מהאוויר, בוך הוא שהכניס אותו לשער, ורק אחר כך איצ'ה דחף אותו פנימה שוב, כשהכדור כבר היה מעבר לקו. לדבריו, ימים ספורים לאחר מכן הודפס תיקון, עם ראיון של דוביד שויצר, שציין שלראשונה שחקן הגיע לחמישייה במשחק חוץ.

איצ'ה קירשנברג, שאלישע שוחט שוחח איתו, לא מוכן לוותר. "נחשון היה שחקן עצבני. זה ידוע", אמר, והזכיר שבאותם ימים היו חברים. ובכל זאת, לדבריו, נחשון הסתפק ב-4, ואחד השערים היה שלו: הכדור נהדף למרחק 20 מטרים, והוא הסתער עליו והכניס אותו בוולה.

אצל חיים בוך, שוער פ"ת, הזיכרון מתמקד במגינים שלו. ישראל בן דרור ואלי אהרונוב, כך הוא אומר, "היו קטסטרופה באותו משחק", והוא לא הפסיק לקלל אותם. ומספר השערים של נחשון? זה כבר נמחק מזיכרונו.

על דבר אחד אין ויכוח: מגיני פ"ת לא מצאו תשובה לנחשון, שקיבל בחדשות הספורט ציון 4 מתוך 5. כך נפלו השערים: דקה 29, פולבר חלף על פני לבה והגיש לנחשון, שהשלים, 1-0. דקה 38, ראובן כהן פגע בקורה הימנית, ואיצ'ה קירשנברג הכניס לפינה הרחוקה, 2-0. דקה 48, נחשון גבר על בוך אחרי טעות של אהרונוב, 3-0. דקה 49, עוד פספוס בהגנת פ"ת, ונחשון, אחד על אחד מול בוך, מצא את הפינה הימנית, 4-0. דקה 54, תרגיל הטעיה של נחשון מול מלמד ובעיטה קרובה לפינה השמאלית, 5-0.

שופט: שר. במגרש מכבי פ"ת נכחו 3000 צופים.

הרכב: אליעזר זולר, יחיאל מנר, ברוך קירשנברג, זבולי אייכין, חנוך מורדכוביץ, שמואל פרידמן, צבי שטלצר, איצ'ה קירשנברג, שלמה נחשון, ראובן כהן, יעקב פולבר.

איצ'ה קירשנברג (בלבן) מאיים על השער. תמונה: איצ'ה קירשנברג

09.01.1972 הפועל ר"ג – מכבי פ"ת 2 – 2

המחזור ה-10 בליגה א' צפון.

קרב הצמרת של העונה. מכבי פ"ת נחתה במכתש בראש הטבלה ובלי לאבד נקודה: 100 אחוז, 9 ניצחונות רצופים מתחילת הדרך. ר"ג רדפה אחריה עם 7 ניצחונות ו-2 תוצאות תיקו. המפגש הפך לאחד הדרמטיים בתולדות המכתש, וכל ארבעת השערים נכבשו בחצי המערבי.

האורחים העדיפו במחצית הראשונה להתגונן ולצאת למתפרצות. אחת מהן הבשילה ליתרון כבר בדקה ה-14 (גולדהאגן), ובדקה ה-40 ר"ג שילמה על איבוד כדור, ופ"ת הכפילה, 2-0 (ספוקויני). נראה שהכל נגמר. אחרי המנוחה נשלח קדימה אברהם לב, הבלם הטוב ביותר שגידלה רמת גן, בעל 7 שנים בנבחרת ישראל. ההימור השתלם: בדקה ה-75 אסף קיל, השוער של פ"ת, כדור שנבעט על ידי אלי קונסנס, אבל רק אחרי שהכדור עבר את הקו.

מכאן ר"ג לחצה בלי רחמים בחיפוש אחר השוויון. בדקה 90 שלח קונסנס כדור גבוה לרחבה, שבה נדחסו כמעט כל השחקנים משני הצדדים. חיים צ'יריק התרומם בזינוק אקרובטי ונגח לרשת, 2-2. איתן, השופט, שרק פעמיים ברציפות, לאישור השער ולסיום.

לב מתאר את זה כ"משחק על המקום הראשון". ברגע השוויון, הוא מספר, קפצו הוא וצ'יריק לאותו כדור, וצ'יריק הקדים אותו ונגח כמעט מהדשא. במהלך הזה מישהו הניף רגל, וצ'יריק נפגע בעינו, ולפי לב הפגיעה מלווה אותו מאז.

רוני לוי זוכר שהעיתונים קראו לזה "משחק הקפטנים", עם זאביק זלצר בסרט של פ"ת והוא עצמו בסרט של ר"ג. לדבריו, בקבוצה של אז לא היו כוכבים, אבל היא נלחמה עד השריקה, רשמה הרבה שערים מאוחרים וגברה גם על יריבות חזקות ממנה. הסוד, כך הוא אומר, היה בחבורה: השחקנים היו מיודדים ובילו יחד גם הרחק מהמגרש, עם החברות והנשים.

הרכב: ציון דגמי, רן קפרובסקי, אברהם לב, רוני לוי, וילקומירסקי, אורי קדמי, יהושע דנישבסקי, עודד טרביגודה, דני קאופמן, חיים צ'יריק, שי פרוייליך. מהספסל: אלי קונסנס ורוני יעקובסון. המאמן: דוד פרקש. במכתש צפו 5000 איש, ובהם אלישע שוחט.

רוני לוי וגיסו זאב זלצר (תמונה: רוני לוי)

10.01.1959 הפועל רמת גן – מכבי יפו 3 – 2

המחזור ה-8 בליגה הלאומית.

גם הפעם נחשון הוא שהכריע. בעיניו זה היה משחק יוצא דופן ואחד המרתקים ששיחק: הוא פצע את השוער היפואי, ואחד משחקני השדה נאלץ לתפוס את מקומו בין הקורות. גם הכותרת שבחר העיתון נחרתה אצלו: "נחשון ניצח את ג'וג'וסיאן".

בחדשות הספורט ראו בו אחד המפגשים המשונים שנערכו כאן. יפו נשארה בעשרה במשך 83 דקות, אחרי שהשוער דגמי, שזינק לרגליו של נחשון, נלקח לבית החולים. והמשונה מכל: בוחוס ג'וג'וסיאן, חלוץ במקצועו, ירד להגן, מילא את התפקיד בהצלחה ובלם כמה הזדמנויות, ובאותה הזדמנות גם הבקיע פעמיים. ארבעה שערים הגיעו אחרי כדורים נייחים.

דקה 5: שטיינוורצל הסיט אחורה, וראובן כהן השאיר את השוער של יפו "לאכול דשא", 1-0. דקה 34: חופשית ליפו מ-18 מטרים, וג'וג'וסיאן מאזן, 1-1. דקה 42: הפעם תורה של ר"ג, ואיצ'ה קירשנברג מנצל חופשית מאותו מרחק, 18 מטרים, 2-1. דקה 44: פנדל ליפו, וג'וגוסיאן שוב משווה, 2-2. דקה 75: זבולי אייכין חוטף ומגיש לנחשון, שמשתלט בחזה, פורץ ומשגר לפינה הרחוקה, הימנית והגבוהה, 3-2.

הרכב: זולר, מנר, ברוך קירשנברג, שמואל פרידמן, חנוך מורדכוביץ, זבולון אייכין, צבי שטלצר, איצ'ה קירשנברג, שלמה נחשון, כהן, יעקב פולבר. המאמן: משה ווארון. שופט: חוזה. בגבעתיים נכחו 3500 צופים.

11.01.1969 הפועל ר"ג – הפועל ת"א 1 – 0

המחזור ה-11 בליגה הלאומית.

באף עונה אחרת בליגה הלאומית לא היתה ר"ג חלשה יותר. היא הגיעה למשחק מהמקום ה-16, האחרון, ומולה עמדה הפועל ת"א, האלופה לעתיד. הכדורגל של ר"ג לא הרשים, אבל הפעם, באופן חריג, ההגנה החזיקה. כששון כתב הורחק, הקבוצה התבצרה בחיפוש אחר נקודה, והלוח הראה 0-0 עד הדקה ה-85. אז צביקה היימן, הבולט בשורות המנצחת, עקף בדריבל כמה מגינים תל אביבים, הרים עיניים ומצא את עודד טרבגודה, בן 20 באותם ימים. הבעיטה של טרבגודה מתוך הרחבה קבעה את ההפתעה הגדולה של העונה.

במרץ 1969 סיפר טרבגודה לאורי בר צורי, בבטאון "משלנו", שלא היה לו זמן לחשוב: הכדור הגיע מהיימן והוא בעט מיד, "כי אחרת היו לוקחים ממני את הכדור". השמחה, אמר, היתה על שתי הנקודות היקרות שהביא לקבוצה.

עוזי זנדר מגדיר את הניצחון "הפתעת העונה": הפועל ת"א טסה לאליפות, ר"ג היתה בתחתית, והוא עצמו, לדבריו, שיחק משחק גדול. אלא שבסוף העונה ר"ג ירדה ליגה, עם ההתקפה הדלה ביותר בתולדותיה: 11 שערים בשלושים משחקים. זנדר, שהיה הקפטן בעונות 67', 68' ו-69', טוען שההגנה החזיקה מעמד ושהחוד הוא שכשל. המאמן יחיאל מור, לדבריו, נפרד מכל החלוצים, ובהם שלמה לוי וראובן כהן, והעלה צעירים במקומם. כקפטן העיר על כך למאמן, בלי הצלחה.

מור עצמו לא התחמק מאחריות. בראיון ל"משלנו" במרץ 1969, לציון 35 שנה לסניף הפועל ר"ג גבעתיים, הסביר שהיעד הראשון שלו היה להוריד את גיל הקבוצה, ולכן שחרר ותיקים שלדעתו היו גמורים כבר כמה עונות. את ה"ניתוח", כהגדרתו, ביצע, אבל הצעירים שנועדו להחליף את פרל, יניאק, ראובן כהן, לבון ובנבנישתי אכזבו. הוא נשען על 10 בוגרי נוער, שהספיקו לשחק רק פעם או פעמיים בסיום העונה שלפני כן ועוד לא היו מוכנים, ולצידם על כמה ותיקים שנותרו. את השורה התחתונה ניסח בעצמו: "ואם ניתן לסכם, אז דווקא, בבניה על הותיקים נכשלתי".

הרכב: עוזי זנדר, אברהם לב, שלמה מוסלי, קוסטאס למברקיס, רוני לוי, אלי קונסנס, טומי שוגר, צבי היימן, עודד טרבגודה, יחיאל טרוסטמן, ששון כתב. המאמן: יחיאל מור. שופט: משה אשכנזי. במכתש צפו 5000.

יוסי גורדנה וזורי דזנשווילי

12.01.1991 הפועל ר"ג – מכבי יבנה 3 – 0

המחזור ה-14 בליגה הארצית.

המשחק נערך ימים ספורים לפני פרוץ מלחמת המפרץ הראשונה. אנטס פאשב, הבולגרי של ר"ג, איים לעזוב בגללה מיד אחרי המשחק, והבטיח לכבוש בו צמד. בפועל כבש פעם אחת, בדקה 35, אבל לקח חלק במופע שבו ספגה יבנה את ההפסד הראשון שלה. יובל נעים הגיש לו, ופאשב פתח, 1-0. יוסי גורדנה הכפיל בדקה 50, ובדקה 81 יעקב הילל, אחרי מסירה של ברשצקי, הקפיץ את הכדור מעל חדד, 3-0. במשחק הסוער הורחקו אבי כהן ואשר חלפון מיבנה, שבעקבות התבוסה איבדה את ראשות הטבלה. ר"ג טיפסה למקום הרביעי.

יעקב הלל, יליד 1966, אסף במהלך הקריירה 10 תארים, 5 גביעי מדינה ו-5 אליפויות. חזי ויטקובסקי הוא שהביא אותו, עם הבשורה שדוביד שויצר מעוניין בו, ולהלל זה היה "כבוד גדול" והכרה חשובה ממאמן בשיעור קומה כזה. הוא מתאר את ר"ג של שויצר כקבוצה מיוחדת במינה, מושכת והתקפית מאוד, עם עופר שטרית, חרזי, יובל נעים ופאשב, ומספר על כימיה נדירה עם נעים. הקהל אהב את הקבוצה, והוא אהב את המכתש. ר"ג ישבה בפסגה, עד שהסקאדים נחתו על העיר: שחקנים עזבו, הליגה הופסקה, וכשהמשחקים התחדשו, לדבריו, התנופה כבר אבדה.

הרכב: רוני ג'רבי, גדעון סיימון, יובל נעים, שמואל קורצקי, יעקב הלל, יהודה זגורי (ישראל כהן), אבי פלטשר (אבי ברשצקי), זוהר מדינה, יוסי גורדנה, אטנס פאשב, רונן חרזי. המאמן: שויצר. שופט: עובדיה בן יצחק. במכתש נכחו 2000 צופים.

ראובן כהן במהלך משחק

12.01.1963 הפועל רמת גן – מכבי נתניה 2 – 1

המחזור ה-14 בליגה א'.

הראשון מבין משחקי השיא של ליגה א' באותה עונה. נתניה נכנסה אליו עם פער של 4 נקודות מעל רמת גן, שדורגה שלישית, ועם קו התקפה מוחץ: 46 שערים ב-12 מחזורים, 10 ניצחונות, והאחרון בהם 9-0.

ראובן כהן נזכר בזאב כספי, השוער של נתניה, שהתפאר לפני המשחק ביכולת של קבוצתו. אוהדי נתניה הגיעו במספרים, לא פחות מ-2000. דוביד שויצר התכונן לאורחים היטב: שפיגלר וסרוסי, כוכבי הקישור שלהם, קיבלו שומרים צמודים, והשחקנים שלו, מדורבנים, ביצעו כל הנחיה. הם נאבקו, לקחו יוזמה, שלטו והציגו משחק ענק. נראה שר"ג באה עם סיכה, מוכנה לנקב את הבלון הנתנייתי.

על פי חדשות הספורט של למחרת, בשעה 1:45 כבר לא היה מקום פנוי באצטדיון, המשטרה הורתה להפסיק למכור כרטיסים ולסגור את הכניסות, ומאות אנשים נותרו בחוץ. הכתב שיער שהיהירות שנלוותה לנתנייתים, שכבר ראו את עצמם מנצחים, היא שהכשילה אותם, ועקץ שבר"ג כנראה לא מתרגשים מה"סימפוניות וסונטות" שכל כך הרבו לייחס לנתניה. הניצחון של רמת גן, לדבריו, היה מוצדק: היא היתה טובה ורעבה יותר.

בדקה 14 ניגש תיק לבעיטה חופשית מ-40 מטרים. הכדור פגש את ראשו של נחמיאס, חלף בקשת מעל ידיו של כספי ונחת אצל נתן, שנגע בו קלות לרשת, 0:1. העיתון תיאר איך פחי האשפה של גבעתיים הרעישו, והחצוצרות והרעשנים טבעו בשאגות הקהל. בדקה 27 הוציא ויקטור סרוסי מחודורוב הצלה גדולה לקרן, ובדקה 42 גם סטצקי נעצר מולו. אחרי ההפסקה התעורר ששון כתב, שהעיתון כינה "הפורץ הסוחף".

בדקה 86 דוד נתן דהר באגף הימני, דחף את הכדור קדימה בנגיחה והרים גבוה למרכז. ראובן כהן זז קצת שמאלה ושלח גלגול רך אבל מדויק לפינה הנגדית, 0:2. בדקה 88 הפתיע כדור את שלמה עמוס, שבעט חזק וצימק לשער כבוד שהכתב ראה בו מוצדק, 1:2. עם שריקת הסיום השתחרר המתח. בן רובי, שלדברי הכתב ניווט את המשחק היטב, יצא לחדרים. ראובן כהן בכה, מוסלי חיפש את מי לחבק ראשון, וגם יעקב חודורוב הוותיק לא הסתיר התרגשות ויצא מהמגרש בזרועות חבריו.

הניצחון היה גם חשבון שנסגר: שלוש שנים קודם לכן, נתניה היא שהורידה את ר"ג לליגה א'.

הרכב: יעקב חודורוב, דן תיק, שלמה מוסלי, יצחק רודניק, גדי יניאק, שמואל פרידמן, צבי היימן, ראובן כהן, דוד נתן, שמואל נחמיאס, ששון כתב. המאמן: דוד שוויצר. במכתש צפו 7500.

17.01.1959 הפועל ר"ג – מכבי ת"א 3 – 2

המחזור ה-9 בליגה הלאומית.

מכבי ת"א הגיעה למכתש כמוליכת הטבלה וכאלופה שלא הפסידה אף משחק בעונת 57/58. לפי העיתונים של התקופה ולפי שחקני ר"ג, זה היה אחד המשחקים הענקיים של הפועל. מי שבלט יותר מכולם היה דווקא השוער של האורחים ושל הנבחרת, אברהם בנדורי, שהציל שלוש הזדמנויות ודאיות. שתיים מהן, בדקות 37 ו-38, נולדו מדו קרב אחרי דו קרב עם ראובן כהן ועם יוסף קרמיניאן.

"למכבי ת"א היה מזל רב", פסק חדשות הספורט. הכתב תיאר את הרמת גנים כשליטים בשדה, עם משחק מסירות מסחרר שהשאיר את שחקני מכבי שוב ושוב במבוכה, והדגיש שלצד הכישרון הם גם נלחמו. ובכל זאת, מכבי היא שעלתה ליתרון: בדקה 17 ניצח שייע גלזר את זולר, 1-0.

זבולי אייכן (אורן)

לפי זבולון אייכין, בפיגור היה זה מורדכוביץ שהשקיט את החבר'ה: "אל תיבהלו. שחקו רגוע ויהיה בסדר". את השוויון השיג איצ'ה קירשנברג מ-11 מטר, אחרי שפרופר ממכבי נגע בכדור ביד, ואייכין עדיין זוכר איך הכדור היכה בקורה השמאלית, קפץ לימנית ונכנס.

קירשנברג נולד ב-1933, ובגיל 16 כבר מימש חלום ועלה לבוגרים של ר"ג. הוא נחשב למבצע הפנדלים המוצלח ביותר שהיה למועדון אי פעם, ובעשור של שנות החמישים עמד בראש מבצעי הפנדלים של הליגה, עם 5 הבקעות. הוא מספר על אחוזי הצלחה גבוהים, על כושר שאפשר לו לרוץ 90 דקות בלי להתעייף, ועל כך שהיה הבועט הקבוע עוד בנוער. הסוד שלו: דיוק וכוח, לשני הכיוונים, תמיד עם רגל ימין. רק פעמיים בקריירה החמיץ. הבעיטה מול בנדורי, לדבריו, קפצה בין הקורות ונכנסה, והקהל כולו השתולל וקרא בשמו.

בדקה 32 שחרר נחשון פצצה שהכניעה את בנדורי, 2-1 לר"ג, ובדקה 55 בא השער הכי יפה של המשחק, שהשלים את המהפך.

איצ'ה קירשנברג, עם הכובע, במרכז

לתיאור חדשות הספורט, שטלצר הגביה לנחשון, וזה, אף שלא עמד בזווית נוחה, הסתובב חצי סיבוב ותקע את הכדור ברשת, "להפתעתו המרה של בנדורי", 1:3. בדקה 62 חסם איצ'ה קירשנברג את הכדור ביד, ומכבי צמקה מהפנדל ל-2-3. קירשנברג מסביר שראה שהכדור עומד לחלוף על פני ברוך קירשנברג, המגן השמאלי, והחליט לתפוס אותו. "ולמרות זאת נתתי משחק גדול וניצחנו", הוא מוסיף.

נחשון בטוח שהתוצאה עשתה עוול לר"ג, שלדבריו תקפה בלי הפסקה והיתה צריכה לנצח 2:6. גם כך, להבקיע 3 פעמים למכבי ת"א היה בעיניו מעשה חריג. השני שלו היה פצצה מ-16 מטרים, והשלישי, לדבריו, מדהים: שטלצר שלח אליו כדור ארוך מ-40 מטרים, והוא, עם הגב לשער, הסתובב ושלח וולה לפינה.

הרכב: אליעזר זולר, יחיאל מנר, ברוך קירשנברג, חנוך מורדכוביץ, זבולי אייכין, צבי שטלצר, יוסף קרמיניאן, שלמה נחשון, ראובן כהן, יעקב פולבר. המאמן: משה ווארון. שופט: משה כהן. במגרש הפועל בגבעתיים צפו 6000.

18.01.2006 הפועל רמת גן – עירוני טירת הכרמל 2 – 0

גמר גביע הטוטו לליגה הארצית.

מבחינה מקצועית המשחק לא זכור כגדול, אבל ר"ג הניפה בו תואר, והתואר מחייב מקום ברשימה. היא הגיעה לגמר מתחתית הליגה הארצית, שנתיים וחצי אחרי הזכייה ההיסטורית בגביע המדינה, ויצאה ממנו עם הגביע השלישי שלה בתוך שש שנים. הקפטן תמיר בן עמי סיפר לערוץ הספורט שהריגוש היה של גמר: אולי קצת פחות מבעבר, אבל כשעולים לגמר, התחושה זהה.

הנחישות והלחימה של ר"ג חיפו חלקית על קו קישור חלש ועל התקפות שנראו חסרות תכנון. מנגד, ההגנה של טירת הכרמל נראתה אבודה. ר"ג החזיקה בכדור רוב הזמן והחמיצה לפני ההפסקה: תומר אזולאי נגח למשקוף, ובמהלך אחר התנגש שוער טירת הכרמל באחד החלוצים של ר"ג.

בדקה 62 נשרקה עבירה כשלושים מטרים מהשער. יניב קסטרו סובב את הכדור, ונסים בן דוד השלים בראש, 1-0. ככל שהזמן עבר, ר"ג נסוגה, בעיקר בגלל כושר גופני חסר, ויובל נעים, המאמן, הכניס כוחות רעננים: דודו אמסלם (76), אבי בן עזרא (82) וליעד אוחיון (90). ההכרעה הגיעה במתפרצת בדקה החמישית של תוספת הזמן. אוחיון מסר מאמצע המגרש, בן עזרא פרץ לרחבה ושיגר לפינה הימנית של רועי לייבוביץ, השוער, 2-0. ר"ג זכתה בפעם השנייה בגביע הטוטו של הארצית.

נעים, יליד 1967, אמר בסיום שמבחינתו זה היה עוד משחק, ושאם כבר הגיעו לגמר, אין סיבה לוותר על הגביע. הוא הביע ביטחון ששמה של הפועל ר"ג ימשיך להופיע גם בעתיד, והוסיף: "ואם לא יהיה מקום בארון (הגביעים) יקנו עוד ארון".

את הדרך בגביע הטוטו פתח ניסים כהן, יליד 1950, שהוחלף בהמשך ביובל נעים. כהן נזכר שקיבל קבוצה ברגע האחרון, כשאפילו פתיחת העונה שלה לא היתה בטוחה, ושבנה אותה מהיסוד עם הרכב שחציו "ילדים". בגביע הטוטו, לדבריו, הקבוצה עלתה על כל הציפיות, עם מאזן של שישה ניצחונות מול שני הפסדים, ובסוף הניפה גביע. הוא משוכנע שהקבוצה נתפסה כבעלת פוטנציאל, ושסבלנות רבה יותר היתה מביאה הישגים נוספים וחוסכת ממנה מוקדם את מאבקי התחתית.

הרכב: שי הס, אסי ברזילי, דורון עמר, תמיר בן עמי, עידן שפלר, שלומי בן לחו, יניב קסטרו, גיא שוסט, תומר אזולאי, ניסים בן דוד, עידן נעים. מהספסל: דודו אמסלם, אבי בן עזרא וליעד אוחיון. המאמן: יובל נעים. שופט: דוד מור חיים. בהרצליה נכחו 700 צופים.

21.1.1967 הפועל רמת גן – הכח מכבי ר"ג 4 – 1

המחזור ה-15 בליגה הלאומית.

יהושע שגיא פתח את הדיווח שלו בחדשות הספורט, למחרת, בהכרזה על שיא בדרבי העירוני, 1:4 להפועל, וקבע שלא היה זה משחק מאכזב. הפועל הגיעה אליו במקום ה-15 והכח במקום ה-12. שתיהן זכו באליפות בשלוש השנים שקדמו לכך, ושתיהן לא דמו אז כלל לגרסאות הגדולות שלהן. זה יכול היה להיות סתם מפגש של תחתית, כתב, אבל שום דבר, לא האווירה, לא הדרמה ולא המשחק עצמו, לא הרגיש כך.

הפועל נראתה כמי שמצאה מקור אנרגיה חדש. ב-45 הדקות הראשונות, עם 2:0 כבר בדקה ה-7 ו-3:0 בדקה ה-36, היא החזירה לרגעים את זיכרונות עונת האליפות. במחצית השנייה דעכה ונסוגה, אבל התמונה הכוללת נותרה טובה. שגיא שיער שחניכיו של שויצר העלו כאן את המופע הטוב ביותר שלהם באותה עונה. לקבוצה שניצחה פעם אחת בלבד ב-14 מחזורים היה צורך דחוף בניצחון מרשים, ולדבריו, לא היה קל ומובן מאליו יותר מלהשיג אותו מול הכח החלשה של אותו יום.

כל המחצית הראשונה, לפי הדיווח, נראתה כמו אימון מול בובה. החלוצים של הפועל ירו שוב ושוב והציבו את הגנת הכח המפורקת במצבים מביכים. רק כשקפיטולניק התעשת מהפתיחה והתחיל לפנות את הרחבה בבטחה, בסיוע שורוק הבינלאומי, נרגעו מעט העניינים.

הכוכב, לדעת שגיא, היה הוותיק ראובן כהן, שהיה מעורב כמעט בכל אחד מארבעת השערים, כבש אחד מהם ושיחק בשלווה ובביטחון של מקצוען שעושה את מה שצריך ברגע הנכון. ששון והיימן החזירו גם הם את הקהל לתקופות טובות יותר: היימן עם מהירות מסחררת, ששון עם כמה פעולות מרהיבות. היימן נתקל בשמירה צמודה של שורוק הנמרץ, ואילו ששון נהנה מיריב נוח, זהבי החיוור. הגנת הפועל, שכמעט לא נבחנה לפני ההפסקה, לא הגיעה לשיאה, ואפילו יניאק, על אף הרצון והמאמץ, לא הצליח לסדר את השורות.

את שני השערים הראשונים הגיש לפועל השוער קדוש. בדקה ה-6 כבר החזיקו אוהדי הכח את הראש בידיים: קדוש תפס כדור פשוט, הקפיץ אותו ברחבה והתקדם עד קו ה-16 כדי למסור, אבל הניח את הכדור בדיוק לרגלי ראובן כהן, כ-25 מטרים מהשער. כהן השתלט בלי למהר, הבין מיד את המצב, והקפיץ בקור רוח לוב מעל השוער ההמום. אנשי הכח עוד לא התאוששו וכבר היה עליהם לספוג שוב, ושוב בגלל קדוש: בעיטה חלשה של נחמיאס חמקה מידיו אל קפיטולניק, שביקש להחזיר לו, אלא שהמסירה יצאה רכה מדי. קדוש היה איטי ומפוזר, נחמיאס הקדים אותו, השתלט והעביר לששון, שמטווח אפסי ובזווית נוחה קבע 2-0.

לפי שגיא, הפתיחה הזאת ריסקה את הכח והלהיבה את שחקני הפועל, שחשו שהניצחון כבר בידיהם. הם לא הרפו, תקפו בקצב ובעטו מכל עמדה, כדי לנצל את השוער החלש ולהכניע אותו שוב.

מרדכי בנבנישתי במהלך המשחק (תמונה: אורי בר צורי)

במשך חצי השעה הראשונה הכח כמעט לא יצאה מהחצי שלה. השער השלישי, בדקה 36, היה לפי הכתב מרהיב במיוחד. ארבעת חלוצי הפועל, ששון, ראובן כהן, נחמיאס והיימן, התקרבו לאט ממרכז המגרש אל ארבעת המגנים של הכח, קפיטולניק, שורוק, זהבי ובביוף, בבנייה סבלנית, שלב אחרי שלב. שגיא דימה את זה לסרט הדרכה בהילוך איטי למי שרק מתחיל ללמוד כדורגל איכותי. את המהלך סגרו נחמיאס והיימן במסירת "תן וקח", והיימן, בזריזות מדהימה, הכניס את השלישי.

אחרי ההפסקה, השינוי במערך שינה את התמונה, והתוקפים של הכח לחצו בניסיון נואש לצמק. כאן, לדעת שגיא, נכשל השופט משה אשכנזי בהחלטה הרת גורל: בתוך רחבת ה-16 בעט נחמיאס כדור חוזר, מוסלי הדף אותו ביד, ואשכנזי, שעמד מטרים ספורים משם, לא שרק. מאותו רגע המשחק ברח לו מהידיים.

בדקה ה-63 עלה ההפרש לארבעה. ששון הגיע מהאגף הימני, ניצל טעות של קפיטולניק, ומקרוב מאוד הכניע שוב את קדוש, שלא היה ערוך. השער הכאיב לסגולים, שעד אז היו הצד הטוב יותר במחצית. בדקה 76 מצאה הכח סוף סוף את הרשת: בנבנישתי, שהתעסק יותר מדי בכדור ובקישוטים מיותרים, איבד אותו לשאולי, שעמד חופשי ליד השער והכניע את שהם. בדקה ה-84 עזב ראובן כהן פצוע, ובדקה ה-87 התלקחה התגרה שהעיבה על הכל.

הכתב שחזר את ההשתלשלות: קפיטולניק, בדרך אל השופט אחרי שריקה על עבירה, הכה את היימן בלי שאשכנזי שם לב. היימן הסתובב כדי להשיב לבלם הגברתן, והפעם השופט ראה, והרחיק אותו. שלוש הדקות האחרונות הפכו את הדשא לזירת קרבות, וראש הסדרנים של הפועל, עמנואל "מנו" אדיב, נאלץ לגרור את היימן החוצה. בדרך, ליד השער של קדוש, זרק היימן כמה מילים פוגעות לעבר השוער, וזה נטש את עמדתו ורץ אחרי הקיצוני המורחק כדי לסגור איתו חשבון, ואשכנזי שוב לא הגיב. בסוף, כתב שגיא, "הרביצו כולם לכולם", עד שהרוחות נרגעו. לסיכום הגדיר את המפגש כמשחק סביר והוגן לאורך רובו, שדווקא אחרי שהוכרע נגמר בתגרה מבישה, שדרשה את התערבותם של שוטרים רכובים.

רוני לוי, יליד 1946, שיחק באותה תקופה בהפועל ר"ג. מי שהעלה אותו מהנוער, בעונת 1964/65, היה דוביד שויצר, ולוי רואה בו את אחד האנשים שהשפיעו על הקריירה שלו. לדבריו, שויצר היה איש כדורגל עם ראש טקטי וחוכמת רחוב, לא בלי חסרונות, אבל עם הבנה עמוקה בנפש השחקן ויכולת לדבר עם כל אחד ולהדליק אותו. ב-1967 נפגע לוי בתאונת דרכים, ושויצר הגיע אליו מדי יום עם פיתה וסטייק, ואיתו המעסה רבינוביץ', ניצול שואה שהמאמן לקח איתו לכל קבוצה. רבינוביץ בא פעמיים ביום להחליף תחבושות ולמרוח משחות, ולוי עמד שוב על הרגליים תוך זמן קצר.

לפי לוי, שויצר היה הראשון שהכניס לקבוצה אימוני בוקר. הקבוצה התאמנה פעמיים בשבוע, ואחרי כן נהגה לנסוע לכרם התימנים, שם היה המאמן מבקש "20 שיפודים" לשחקנים ועוד עשרים בשבילו. הוא אהב אוכל ואהב חיים, ואחר הצהריים חיכה אימון נוסף.

יואל שוהם, יליד 1944, היה השוער של הפועל ר"ג. ב-1964 הפך לשחקן הראשון בארץ שזכה בציון המושלם, 10. במדי ר"ג שיחק גם בנבחרת, ובמקביל ייצג את ישראל בטניס שולחן. שוהם הצטרף לר"ג בגיל 21, שנה אחרי שחודורוב עזב, כששויצר אימן סגל חזק עם צביקה היימן, מרדכי בנבנישתי ושלמה לוי. את הדרבי מול הכח הוא לא זוכר, כי, כדבריו, מהומות כאלה לא היו בשבילו. אחרי 3 עונות בר"ג טס לארצות הברית והשלים שם תואר שני.

הרכב: יואל שוהם, שלמה מוסלי, אריה וילקומירסקי, שמעון הוס, גדי יניאק, מרדכי בנבנישתי, צבי היימן, רוני לוי (אריה ברזסקי), שמואל נחמיאס, ראובן כהן, ששון כתב. המאמן: דוד שויצר. שופט: משה אשכנזי. באצטדיון בגבעתיים צפו 4500.

25.01.1986 הפועל ר"ג – הפועל טבריה 2 – 1

המחזור ה-14 בליגה הארצית.

עמיר קופלר היה מאמן הנוער של הפועל ר"ג כשאורי קרני, מנהל הקבוצה, פנה אליו לרשת את ויסוקר. הוא החליט לרענן, הביא מהנוער את הבלם יובל נעים, את נסים רבי ואת יואב זוהר, ושילב אותם עם ותיקים כמו יחיאל סאלם וירון זהבי. כוכבים לא היו בסגל, הוא אומר, אבל הקבוצה שרדה. הבכורה שלו היתה מול צפרירים, אבל לדבריו המשחק החשוב מכולם היה מול טבריה, "בחוץ", משחק קשה שהסתיים בניצחון. באותה עונה היו גם הופעות טובות אחרות, כמו 3-0 על בית"ר ת"א במחזור 11 (שערים של בייטנר, רבי וברשצקי), ובכל זאת, בעיניו, טבריה היתה משחק המפתח.

איציק ויסוקר, שפינה את מקומו, מספר שהתחיל לבנות סגל שכולו תוצרת בית, כי זו היתה הדרך שבה האמין. ברמת גן, לדבריו, היו אז צעירים מוכשרים כמו שולי גילרדי ואריק גילרוביץ', ושילובם בבוגרים הוא בעיניו ההישג הגדול ביותר שלו כמאמן. הבעיה היתה חוסר סבלנות. הוא בטוח שאילו קיבל עוד שתי עונות, היה מעלה את אותם שחקנים ליגה.

ולמגרש: הפועל טבריה הגיעה למחזור ה-14 מצמרת הטבלה, אבל מול רמת גן הרעבה והלוחמת, שהגיעה מלמטה, ההגנה שלה נפרצה. ר"ג הציבה מאחור את סאלם, גילרוביץ וברשצקי, שהיה מצוין וקישר בין ההגנה להתקפה. בדקה ה-29 שוער טבריה, בן שמעון, הדף חופשית של ברשצקי, וזהבי, שהיה הראשון על הכדור החוזר, גלגל לרשת, 1-0. בדקה ה-53 הרים זהבי לנסים רבי, שנגח 0:2. יעקב לוי מטבריה צמצם בדקה ה-59.

הרכב: שולי גילרדי, נתן קרייג, יחיאל סאלם, בני כהנר, י. ג'רבי, לירון פטרושקה, (יובל נעים), אריק גילרוביץ' (עוזי צדקה), מרדכי בייטנר, אבי ברשצקי, נסים רבי, מאיר בלושטיין. המאמן: עמיר קופלר. שופט: יעקב שיינר. באצטדיון רמת גן נכחו 500 צופים.

30.01.1971 הפועל ר"ג – מכבי יפו 1 – 1

המחזור ה-15 בליגה א' צפון.

משחק העונה מס' 1, ראש בראש: ר"ג של בנדורי מול יפו של משה ווארון, שהגיעה עם נקודת יתרון. זה נגמר 1-1.

בחדשות הספורט של למחרת כתב אורי ברצורי ש"המכתש הלוהט" נשאר בלי מנצחת. 7500 צופים, קהל שיא שהמכתש לא ראה מאז עונת האליפות, באו לקרב הגדול. לדבריו, המתח והעצבים שלטו, והרמה לא הגיעה למה שמצפים משתי קבוצות צמרת. במחצית השנייה ר"ג לחצה ללא הפוגה, אבל כמעט לא בעטה למסגרת. הכי מסוכן היה צ'יריק, ואילולא החמיץ הזדמנות ענקית אחרי ההפסקה, כך העריך הכתב, ר"ג היתה לוקחת את המשחק. ציון דגמי, שהיה שוער יפו עד אותה עונה וחזר מפציעה, שידר יציבות ותפס כמה כדורים גבוהים מסוכנים.

בדקה ה-30 פגע הכדור בידו של קצב ברחבה, כשניסה להרחיק, ואיתן, השופט, העלים עין. בדקה 44 יפו עלתה ליתרון: דוד אלעזר הרים קרן, יחזקאל קצב נגח, דגמי לא הגיע, ההגנה של ר"ג הדפה, והיפואי אברהם ארואטי, שהיה ראשון על הריבאונד, סובב בעוצמה מחמישה מטרים לרשת, 1-0. בין הדקות 60 ל-63 רשמה ר"ג 3 קרנות ברצף, בלי תועלת. בדקה ה-65 נכנס טרבגודה במקום רוני יעקובסון, ווילקומירסקי ירד אחורה, צעד שהתברר כנכון. בדקה 76 קדמי מסר לעודד טרבגודה, שהקשית לאמצע. יעקב ווגן השמיט את הכדור, חיים צ'יריק בעט, קצב הרחיק, אבל הכדור מצא את ז'אן קלוד שטרית, הרכש של ר"ג, והוא גלגל פנימה, 1-1.

הרכב: ציון דיגמי, יהושע פינצ'י, רוני לוי, רוני יעקובסון, דני קאופמן, חזום חזום, אורי קדמי, חיים צ'יריק, ז'אן קלוד שטרית, וילקומירסקי (עודד טרבגודה). המאמן: אברהם בנדורי. שופט: נפתלי איתן. במכתש צפו 7500.

19.12.1964 הפועל רמת גן – מכבי נתניה 2 – 0