המשחקים הגדולים של חודש מרץ: הבומבה של חודורוב והנגיחה בווינטר

01.03.1953 הפועל רמת גן – בית"ר תל אביב 4 – 0

ליגה א' (הליגה הראשונה), מחזור 2.

המשחק נערך בפתח תקוה והסתיים בניצחון מוחץ. לפי הדיווחים, ר"ג שיחקה כדורגל גדול, והקרדיט הלך קודם כל לקישור, שדאג לחלוצים לאספקה שוטפת. ח. שרייר מ"ספורט לעם" הגדיר את התוצאה הפתעה גדולה, אבל הוסיף שמי שראה את המשחק לא יכול לייחס אותה למזל: מבחינתו זו היתה אחת ההופעות הטובות של ר"ג בעונה.

שרייר תיאר הגנה של בית"ר שהתפרקה מול חלוצים שדהרו דרכה, ובלטו בהם נאמן, בעל שני שערים יפים, וש. כהן, שלחץ על השוער לאורך כל המשחק. מאחור נתנה ההגנה של הפועל ביטחון לכל הקבוצה, ובעיקר התבלטה שורת הרצים, שמילוביץ, חומה וקוסיוב, שהזרימה כדורים קדימה והיתה, במילותיו, "הגשר לניצחון הגדול".

על המגרש זה נראה כך: השופט י. בלקינד פתח את המשחק, בית"ר ניסתה להסתער, אבל תוך דקות ספורות היה ברור מי הצד החזק. אחרי כמה חילופי התקפות, ורמש מבית"ר שלח בעיטה שנבלמה בקורה. זמן קצר אחר כך הגיע השער הראשון: שמילוביץ' מסר בדיוק, ונאמן שחרר מ-20 מטר לרשת. נאמן חזר על כך שוב לפני ההפסקה. במחצית השנייה בית"ר חיפשה דרך חזרה ונעצרה, וכעבור 12 דקות הוסיף קוריק את השלישי. את החשבון סגר ש. כהן, החלוץ המרכזי, 5 דקות לפני הסיום: 0:4.

הרכב הפועל ר"ג: אהרון שטרשינסקי, עמנואל ספקטור, פאול אנטון, אדמונד שמילוביץ, יוסף ממו "חומה", אבנר קוסיוב, יוסף קוריק, קירשנברג, שמואל כהן, משה נעמן, משה רסקין. שפט: בלקינד.

04.03.1995 הפועל רמת גן – הכח רמת גן 3 – 2

ליגה ארצית, מחזור 19.

על הנייר היה לדרבי הזה פייבוריט ברור: הכח הגיעה מהמקום השני, והפועל רק מהמקום ה-12. אבל כמו בכל דרבי, הטבלה לא שיחקה. הפועל נגררה פעמיים לפיגור, התעשתה, והשלימה מהפך. המאמן אבי בוקסנבאום ראה בו נקודת מפנה: "זה היה המשחק שבו התחלנו לדהור קדימה".

יובל פילוס העלה את הכח ליתרון בדקה ה-34 מכדור חופשי. אחרי ההפסקה, בדקה 48, בעיטה חופשית של שמעון פרץ נחסמה ביד של קובי הדדי, ופרץ ניצל את הפנדל: 1 – 1. ההנאה נמשכה 2 דקות בלבד, כי יצחק מוסרי החזיר את הכח קדימה, 2 – 1. בדקה 63 נכנס אילן חכים לרחבה, משה יהלומי הפיל אותו, ופרץ השווה שוב מהנקודה, 2 – 2. אבי בוקסה הוציא את אילן בכר והכניס את אייל כהן, והמהלך השתלם: בדקה 80, כדור לעומק מצא את ההגנה של הכח לא מרוכזת, וחכים קבע 3 – 2.

הרכב הפועל ר"ג: שמעון מועלם, יובל בקר, יובל נעים, אבי פלטשר, פרנטישק צ'יקה, אלדר שפלר, אבי ברשצקי, שמעון פרץ (אסי זמיר), מאיר סומך, אילן בכר (אייל כהן), אילן חכים.
שופט: סבי אלנקוה. 1000 צופים ביפו.

מרקו בן ברוך ותומר עיני בדרבי מול הכח

06.03.1971 הפועל ר"ג – הפועל נהריה 2 – 1

ליגה א' צפון, מחזור 19.

בזכות הניצחון בנהריה טיפסה ר"ג לראש הטבלה. זו היתה קבוצה חזקה במיוחד, שהפסידה רק פעמיים ב-1970/71, אלא שאחד ההפסדים האלה הגיע במחזור הסיום ועלה לה בכרטיס העלייה.

אברהם לב סיפר שבנהריה שיחק את המשחק הגדול בקריירה שלו, ושחדשות הספורט העניקו לו ציון 9. העיתון שיבח אותו על כך שחיפה בהופעה מצוינת על הגנה חלשה, ועל השער היפה שהכריע למעשה את המשחק.

המארחים הובילו מהדקה 5, אחרי שברנוב נגח לרשת. ר"ג נאלצה לחכות עד הדקה 80: חזום לקח קרן, ולב עלה גבוה מכולם ונגח לשוויון. בדקה 86 הגיע השער השני: בנישתי ברח באגף שמאל והרים לרחבה, חזום החזיר מקו השער, ודנישבסקי הכניס מקרוב, 2 – 1.

ההמשך היה פחות נעים. שמואל הנדוורג, שופט המשחק, נפצע כבר בדקה ה-75, ובשריקת הסיום הקיפו אוהדי נהריה את חדר ההלבשה של האורחים. ציון דיגמי, שבמהלך המשחק פגע בבלם ואנונו, הוצא מהמקום רק בעזרת שוטרים.

הרכב הפועל ר"ג: ציון דיגמי, יהושע פינצי, וילקומירסקי, רוני לוי, אברהם לב, שוקי דנישבסקי, עודד טרבגודה, ז'אן קלוד שטרית, חזום חזום, שי פרוייליך, אברהם בנישתי. מאמן: אברהם בנדורי.
שופט: שמואל הנדוורג. 4500 צופים באצטדיון בנהריה.

07.03.1964 הפועל ר"ג – הפועל טבריה 1 – 0

ליגה לאומית, מחזור 19.

ר"ג, אז במקום השני, הצמידה את טבריה לשער שלה מהשריקה הראשונה, אבל 60 דקות של לחץ לא הניבו אפילו שער אחד, רק שורה של החמצות. בצד השני של המגרש עמד בשער יעקב חודורוב, שוער הנבחרת האגדי וחתן פרס ישראל 2006, בלי שום עבודה. בדקה 61 נעצר שלמה לוי בתיקול של הבלם סוסנובסקי, ממש על קו ה-16, והשופט הורה על בעיטה חופשית.

שחקן ר"ג דוד נתן זוכר מה קרה אז: "זוכר שיעקב חודורוב צעק מרחוק, לא לבעוט אני בועט". חודורוב עצמו הודה בהמשך שחשב שמדובר בפנדל. מה שבטוח, לפי הסיפור שעובר מדור לדור, הוא שהבעיטה שלו פילחה את הרשת של יעקב גולדפרב.

"הפצצה של העונה", הכריזה למחרת הכותרת בחדשות הספורט. חנוך קינן תיאר את הרגע כדקה נדירה וגם משונה, שנכנסה לדבריו להיסטוריה של הכדורגל בארץ כולה ולא רק של האצטדיון בגבעתיים. במשך 61 דקות, כתב, טבריה כמעט לא הצליחה לנשום, והמגרש התנהג כמו סיר שעומד להתפוצץ.

לפי קינן, לוי הסתער, ניסה לעקוף את השומר שלו, יאזי סוסנובסקי, ובזמן שהרים את הכדור מעליו קיבל דחיפה קלה אל תוך הרחבה. הקהל שאג ודרש 11 מטר. השופט עמוס חוזה שרק בנחרצות, אבל הציב את הכדור על קו הרחבה. אף אחד מהשחקנים לא ביקש לבעוט, והעיניים ביציע חיפשו מתנדב. ואז, מהשער של רמת גן, התחילה לרוץ לעבר הכדור "דמות לבושה שחורים", כשהיא מנופפת בידיים כדי לתפוס את הזכות לפני שמישהו אחר ייקח אותה.

הצופים נעמדו בתדהמה. חודורוב, כן, השוער, חצה בריצה את 84 המטרים עד רחבת טבריה, הציב את הכדור, ובזמן שהחומה עוד התארגנה בעט בימין. הכדור טס כמו פגז והתיישב בפינה השמאלית העליונה. לרגע השתרר שקט, ואחריו התפרצות: השחקנים קברו את חודורוב תחת ערימה על הדשא, והקהל כמעט הפיל את היציעים. קינן קבע שהדקה הזאת שווה יותר מ-90 דקות של משחק שלם, ושחודורוב הגדול הוסיף בה עוד שורה להיסטוריה שלו.

הרכב הפועל ר"ג: יעקב חודורוב, דן תיק, ניסים עוז, מרדכי בנבנישתי, גדי יניאק, משה פרל, צבי היימן, ראובן כהן, שמואל נחמיאס, שלמה לוי, ששון כתב. מאמן: דוביד שויצר.
שופט: חוזה. 5500 צופים במכתש.

09.03.1974 הפועל ר"ג – שמשון תל אביב 1 – 1

ליגה א' צפון, מחזור 16.

לדעת ניסים בכר, מאמן הקבוצה באותו משחק, הוא שייך לפנתיאון בעיקר בגלל שריקה אחת שלקחה מר"ג ניצחון. זו היתה העונה הראשונה אחרי מלחמת יום הכיפורים, סיפר. חלק מהשחקנים לא היו זמינים, ובכל זאת הקבוצה הגיעה לשיא, היציעים היו מלאים, ור"ג רדפה אחרי שמשון, שהקדימה אותה בנקודה.

בכר זוכר יתרון של 1 – 0 כבר במחצית הראשונה, ואחריו פריצה של דנישבסקי עד הקו ושער שני. אבל נפתלי איתן, השופט מירושלים, ביטל אותו בגלל נבדל. לדברי בכר, מדובר היה לכל היותר בנבדל פסיבי, שלא היה צריך לשרוק עליו, והוא לא מהסס להאשים את השופט בקיפוח: "אם היתה שם טלויזיה הוא לא היה עושה את זה". מאותו רגע, לדבריו, המשחק השתנה, שמשון השוותה במתפרצת, ור"ג, שהיתה צריכה לנצח 2 – 0, איבדה את העלייה: "ובגלל זה לא עלינו".

גם אברהם פינקלשטיין, שכתב על המשחק בחדשות הספורט, התלהב מר"ג. לדבריו, קבוצה נמרצת ועדיפה בבירור נעצרה בגלל שבריר שנייה של איבוד ריכוז של השוער שלמה נורדמן ושל המגן רוני יעקובסון, וזה בלם, לפחות לעת עתה, את הניסיון שלה לזנק אל צמרת הטבלה הצפונית. המחצית הראשונה, תיאר, היתה אפורה, אבל אחריה הציגו ה-11 של ר"ג 45 דקות של כדורגל איכותי, עם הרבה מצבים, כמו קבוצה שבאמת רוצה לחזור לליגה הבכירה. מה שחסר היה סיומת מדויקת, והשחקנים יצאו מהמגרש מדוכדכים.

הכוכב, לפי פינקלשטיין, היה שוקי דנישבסקי, שהתעלל במגיני שמשון בכדרורים, בלהטוטים ובמסירות. את מה שעשה, כתב, "בל יסולא בפז". רק שער השוויון של דמתי קלקל את החגיגה.

הכתב פירט גם טעות מוקדמת יותר של איתן. 10 דקות לפני הרגע השנוי במחלוקת, דנישבסקי וחייק שילבו מסירה חוזרת, ויהודאי עצר את הכדור בידו כשהוא בתוך הרחבה. השופט שרק, אבל במקום פנדל נתן בעיטה חופשית מ-16 מטרים. כעבור שתי דקות הגיע בכל זאת השער: דנישבסקי הוביל עד כ-30 מטרים מגבאי ובעט, הכדור נגע ברגל של מגן, קפץ לכיוון הקורה השמאלית, ושאול חייק הסיט אותו לרשת והרים את היציע.

בדקה ה-75 דנישבסקי כבש שוב והיה בטוח שקבע 2 – 0, אבל איתן, שהחזיק ביד קשה משחק סוער, שרק לנבדל. פינקלשטיין הודה שמהיציע קשה היה להכריע אם ההחלטה נכונה, אבל ציין דבר אחד מוזר: אף שחקן של שמשון לא טרח למחות מול השופט על השער.

בדקה 77 שמשון השוותה. כדור גבוה ופשוט נפל במרכז הרחבה של ר"ג. יעקובסון, שסגר היטב על דמתי, נראה בדרך להרחקה קלה, אבל נורדמן יצא לכדור, והשניים נתקלו זה בזה. גדעון דמתי קטף את הכדור, עקף את רוני לוי, שניסה בייאוש לחסום את השער, ובעט במדויק לרשת.

הרכב הפועל ר"ג: שלמה נורדמן, שלמה מוסלי, רוני לוי, חגי לוי, רוני יעקובסון, דני שטרן, דני קופמן, יוסי נעים, שוקי דנישבסקי, עודד טרבגודה, שאול חייק, חיים צ'יריק (יצחק דגני).
מאמן: ניסים בכר. שופט: נפתלי איתן. 5000 צופים במכתש.

11.03.2003 הפועל ר"ג – הפועל ירושלים 1 – 1 (4 – 3 לר"ג בפנדלים)

גביע המדינה, סבוב ט'.

שחר כדורי מעיד שבמחצית הראשונה בירושלים הציגה ר"ג את הכדורגל הטוב ביותר שלה בכל הדרך בגביע. התמורה היתה דלה: שער יחיד של אביב וולנרמן (59). בתוספת הזמן הגיע שוויון של שי אהרון (92), בדקה 98 נשלח גבע ברקאי למקלחות, ושתי הקבוצות נאלצו להכריע בבעיטות עונשין.

מהנקודה פספסו בן עמי ומרקיניוס, אבל ברנשטיין, כדורי וטפר דייקו, ועזריה, שבעט אחרון, השלים 4 – 3 ושלח את הסינדרלה לרבע הגמר.

לדברי המאמן אלי כהן, זה היה אחד המשחקים הטובים של הקבוצה, והוא הגיע דווקא בזמן משבר, כשהראש היה נתון לליגה. מול ירושלים, שהיתה אז בשיא, הוא בנה מערך חדש עם שלושה בלמים, שחר, גבע ובובליל. "תירגלנו את זה וזה יצא כל כך טוב", סיפר, ומאז אימץ את השיטה גם במשחקי הליגה.

הרכב ר"ג: מוטי אברג'יל, ניר בובליל, שחר כדורי, גבע ברקאי (הורחק), תמיר בן עמי, איתן עזריה, שרון ברנשטיין, ניר חדד (ליעד טפר), עומר בוקסנבאום, משה שפירא (לירן ולדבוים), אביב ולנרמן (אלפרדו מרקיניוס).
מאמן: אלי כהן. שופט: ערן פרוסט. 500 צופים באצטדיון טדי, ירושלים.

1943 הפועל תל אביב – הפועל רמת גן 9 – 0

אף קבוצה לא הביסה את ר"ג בליגה הראשונה בהפרש גדול יותר. את התבוסה הזאת הנחיתה הפועל תל אביב, שזכתה באליפות הליגה המלחמתית של 1943/44. ר"ג אמנם ספגה פעם יותר שערים במשחק ליגה, 3 – 11 מול הגה תל אביב ב-18.3.1939, אבל זה היה בליגה השנייה, וההפרש שם עמד על שמונה ולא על תשעה. למפלה מול הפועל היו הסברים, ובכל זאת היא נחשבת לאחד הימים שהמועדון היה מעדיף למחוק.

עיתון "הבוקר" כתב למחרת שהתל אביבים, שהגיעו למגרש של ר"ג, ניצלו כל הזדמנות ושלטו מהשריקה הראשונה ועד האחרונה. לר"ג, לפי העיתון, היו רק 6 שחקנים מקבוצה א', ואת השאר השלימו צעירים, והשוער כספי, ששיחק חלש מאוד, נשא בחלק גדול מהאשמה. גם הפועל ת"א לא הגיעה בהרכב מלא, בלי רבינוביץ ורייך. את המשחק שפט א. זוסרמן.

16.03.1942 רויאל הלניק – הפועל רמת גן 2 – 1

מסגרת: גביע ארץ ישראל.

היריבה היתה קבוצה יוונית בשם רויאל הלניק, שקיבלה היתר לשחק בגביע ארץ ישראל. "הבוקר ספורט" הסתפק למחרת בכמה שורות, מעט מאוד ביחס לדרמה. לפי הידיעה, המשחק בנתניה היה פרוע לכל אורכו: מאות חיילים ביציע הפחידו את שחקני הפועל ואת השופט אוזיאס, השוער של ר"ג הותקף באבנים, ובדקות האחרונות צרו הצופים על השער שלו. שער הניצחון של היוונים הגיע 4 דקות אחרי תום הזמן, ונכבש ביד. ר"ג הגישה תלונה להתאחדות.

21.03.1942 הפועל ת"א – הפועל ר"ג 2 – 2. פיצוץ.

הליגה המלחמתית הראשונה, עונת המשחקים 1941/42.

בפעם הראשונה בליגה הראשונה, משחק של ר"ג לא הגיע לשריקת הסיום. "הבוקר ספורט" דיווח שבמגרש הפועל ברמת גן, תחת שיפוטו של מר ווסרמן, המחצית הראשונה היתה מאוזנת, אף שהתל אביבים שיחקו בעשרה. אחרי ההפסקה הם לקחו את היוזמה, עד שהשוער שלהם הרביץ לשחקן רמת גני בעקבות עבירה. הקהל הציף את המגרש, התפתחה קטטה, והשופט הפסיק את המשחק ב-2 – 2.

24.03.1956 הפועל ר"ג – מכבי ת"א 1 – 0

ליגה לאומית, מחזור 15.

למחרת הופיעה בחדשות הספורט הכותרת "השער הטראגי של העונה בגבעתיים". העיתון ראה בניצחון על מכבי ת"א, מוליכת הטבלה, הפתעה מרעישה, והיא היתה גדולה עוד יותר בדיעבד: מכבי ת"א סיימה את עונת 1955/56 בתור האלופה.

השער עצמו, לפי הכתב, ראוי לתואר "השער הטיפשי של העונה". בדקה ה-55 פרץ יצחק קירשנברג קדימה, ונח רזניק עצר אותו. רזניק, שחקן מנוסה, החזיר את הכדור בבעיטה שטוחה לשוער אברהם בנדורי, שהיה בטוח מדי בעצמו, והכדור החליק מבין ידיו לתוך השער. אלפי הצופים לא האמינו. לניצחון, הוסיף, היתה משמעות גדולה במאבק על התואר.

עם זאת, הכתב הדגיש שר"ג הרוויחה את הניצחון ביושר. שורת הרצים, מלוכדת ומתורגלת, שחררה את ההגנה מלחץ, והחלוצים הגיעו שוב ושוב לרחבה של מכבי. הוא שיבח את מגדלוביץ, שאחרי תקופה של כישלונות שב להיות חלוץ נמרץ ויעיל, את מסיקה על הפריצות ואת זולר, שהיה ערני בשער.

הדיווח עקב אחרי המשחק דקה אחרי דקה. בדקה ה-5 איים מרימוביץ, ופיימן וממו חילצו. בדקה ה-17 פספסו מסיקה, מצד אחד, וישראלי, מהצד השני, הזדמנויות טובות. בדקה ה-28 שלח פיימן בעיטת עונשין בלי ריצה, ובנדורי נמתח והוציא לקרן. ר"ג זכתה ביותר קרנות (3 – 0), בלי תועלת של ממש. בדקה ה-40 הגיע רגע מותח: מגדלוביץ הגביה, חרונזיץ גבר על כולם באוויר, אבל בעיטת הסיבוב שלו עפה החוצה.

במחצית השנייה המתח עלה. רדלר העביר לחרונזיץ, וזה המשיך מיד למסיקה, שמצא את עצמו במרוץ עם רזניק לעבר בנדורי. רזניק הגיע ראשון והציל. אחרי שער הניצחון בדקה ה-55 מכבי התעוררה, ובדקה ה-60 היא כמעט השוותה: רבינוביץ בעט בריצה, ממו זינק לנגיחה, והכדור נחת אחרי מהומה אצל ישראלי, שבעיטת הסיבוב שלו חלפה סנטימטרים מהקורה. גלזר בישל לנחמיאס ולישראלי בדקות 67 ו-70, ושניהם החטיאו. בדקה ה-82 יצא המגן אברמוביץ בתנופה קדימה, אבל מגדלוביץ, מבולבל, לקח ממנו את הכדור. בדקה ה-88 חששו המקומיים מהגרוע מכל, כשסטודינסקי מצא את גלזר, אבל השופט שרק לנבדל.

הרכב הפועל ר"ג: זולר, אברמוביץ, פיימן, מנר, ממו, מורדכוביץ, מגדלוביץ, קירשנברג, מסיקה, חרונזיץ, רדלר.
שופט: בן-רובי. 4000 צופים בגבעתיים.

המאמן באותה עונה היה חיים רייך (יליד 1914), שהגיע לארץ בגיל 19, שיחק בהפועל ת"א ולבש גם את חולצת נבחרת ארץ ישראל.

25.03.1950 הפועל ר"ג – מכבי ראשל"צ 10 – 1

ליגה א' (הליגה הראשונה לאחר הקמת המדינה), עונת 1949/50.

המשחק הזה נכנס לרשימה בזכות שיאים: תוצאה של 10 – 1 בליגה הראשונה, שמונה שערים של ר"ג אחרי ההפסקה בלבד, וכנראה גם חמישייה אישית של משה רסקין, כוכב הקבוצה בעונה הראשונה של הליגה אחרי קום המדינה. משה נעמן כבש 3, ונפתלי שוולב, הכוכב הבינלאומי הראשון של ר"ג, הוסיף 2. זו היתה העונה האחרונה של נפתלי (אנדור), שפרש בסופה.

רסקין (יליד 1923) היה ממקימי הפועל ר"ג. בעדות שמסר סיפר על המגרשים של פעם: בשכונת רוזנשטיין, ליד בית הקברות של גבעתיים, אחר כך בהר נפוליאון ובסמוך למקום שבו נמצא היום מכון מור. את הקבוצה, לדבריו, אימנו שלמה פוליאקוב ומאמן נוסף בשם הוגו זינגר. הוא גם לקח קרדיט על הגעתם של כמה מהבולטים: את שוולב הביא בעצמו ואף סייע לו להקים חנות אופניים, ואחריו את בורי הלפרט ואת משה נעמן מטריפולי, שחקן רציני לדבריו. את המשחק הספציפי הוא לא זוכר. הוא שיחק כקיצוני שמאלי, ירד להגן כשהיה צורך, ובעט כל כך חזק ששוערים חששו ממנו. שוער מכבי פ"ת, סיפר, אפילו ביקש ממנו להוריד את העוצמה.

רסקין התחיל ב-1932, כילד בקבוצה הצעירה של הפועל ר"ג, על מגרש חולי בין הרצל לקריניצי. במלחמת העולם השנייה שיחק במדים, בקבוצות של הצבא הבריטי ובבריגדה היהודית. הוא לבש גם את מדי הפועל ת"א, ואחרי שתלה את הנעליים הפך לדמות מרכזית בהנהלת המועדון.

למוסה נעמן (יליד 1920), שהבקיע באותו משחק שלושה או ארבעה שערים, יש סיפור יוצא דופן. אחיו ויקטור, שופט עבר בליגה הלאומית שהחזיק בתג בינלאומי, ואחותם ברוריה סיפרו שבלוב הוא היה חלוץ מרכזי מבריק במכבי טריפולי, ששיחק בנעלי גומי. שער שכבש שם מנע אליפות מהקבוצה שהובילה, ובעקבותיו קיבל איומים על חייו ונאלץ להסתתר זמן רב. מאז, כך לפי המשפחה, רצה רק לצאת מלוב, בעיצומה של מלחמת העולם השנייה.

הדרך שלו לארץ היתה מסע של ממש. נעמן, אביו של עמוס נעמן, לימים שחקן שמשון והפועל יהוד, התלבש כחייל בריטי, ובליווי אנשי הבריגדה היהודית חצה את הגבול דרך מצרים. היעד היה משה רסקין, שצירף אותו להפועל רמת גן. בהמשך ייסד ואימן את מחלקת הכדורגל של הפועל אור יהודה, בעזרת ההסתדרות של רמת גן.

א. יצחק, שסיקר את המשחק עבור "הספורט הלאומי", לא התרגש מהתוצאה. הוא תיאר משחק מוקדם, חלש ומשעמם, במגרש הפועל ביפו, שבו הפועל פשוט היתה טובה יותר, והסיק מהתוצאות הגבוהות שהליגה צריכה לנפות את הקבוצות החלשות, שלדעתו לא ראויות לה. הוא אף פקפק ביכולתן להסתדר בליגה המיוחדת. לפי תיאורו, רסקין כבש כבר בפתיחה, ר"ג המשיכה ללחוץ בלי תוצאה, ורק בדקה ה-35 הכפיל שוואלב. בתחילת המחצית השנייה המקשר הימני של מכבי צימק לשער הכבוד היחיד, ורסקין החזיר את ההפרש זמן קצר אחר כך. מכאן זה היה מופע של קבוצה אחת, והשערים הגיעו אחד אחרי השני, מרגלי שוואלב ורסקין. השופט: דודקביץ.

גרסה אחרת פורסמה ב"ספורט ישראל": לפי העיתון הזה רסקין הסתפק ב-4, משה נאמן כבש כמותו, ושואלב הוסיף 2.

בסוף העונה סיימה ר"ג במקום העשירי, עם מאזן של 8 ניצחונות ו-16 הפסדים, בלי תיקו אחד, ומכבי ראשל"צ נשארה מאחור במקום ה-12. את ר"ג של השנים הראשונות אחרי קום המדינה אימן שלמה פוליאקוב, שייסד את הפועל ת"א עם אחיו מוסטה.

צבי בר שירה, ששיחק כמה משחקים בנוער של הפועל תחת פוליאקוב, שאימן גם את הבוגרים, סיפר על הכינוי של רסקין: "ג'מל חוסיני". לדבריו, הוא דבק בו בגלל הריצה שלו, שהזכירה גמל בשעטה.

28.03.1953 הפועל תל אביב – הפועל רמת גן 8 – 0

ליגה א', מחזור 4.

מאז קום המדינה, ר"ג לא הובסה בתוצאה גבוהה יותר. בעיתוני אותם ימים ("ספורט לעם") מתואר יום שחור להגנה, ובמיוחד לשוער שטרשינסקי, שאשם ישירות בשלושה שערים. ההתקפה לא תפקדה טוב יותר: הקשרים שמילוביץ וקוסיוב נגררו אחורה כדי לעזור להגנה, והחלוצים נשארו רעבים לכדורים. אדמונד שמילוביץ גם בעט פנדל והחטיא, ומשם, כמו שקורה לקבוצה שלא מצליחה להבקיע, גם הטעויות מאחור הצטברו.

הכוכב של הפועל ת"א היה הרצל פריצנר, הקיצוני השמאלי, שבעבר לבש את מדי הפועל רמת גן ובהמשך אף אימן אותה. הוא כבש ארבעה (8, 40, 43, 49). שני שערים הוסיף חיים גלזר (44, 53), אחד דוד רץ (83), ואת האחרון הכניס חומה לשער של עצמו (87).

ההרכב של ר"ג לא פורסם, אבל ידוע שעל המגרש היה אדמונד שמילוביץ (1922 – 1979), לימים מאמן נבחרת ישראל בשנות השבעים. הוא היה הישראלי הראשון שייצג שתי נבחרות: את רומניה, שבה נולד (1946, שני משחקים), ואת ישראל (2 הופעות).

ה-11 של ר"ג באותה תקופה: אהרון שרשטינסקי, יוסף ממו (חומה), פאול אנטון, קירשנברג, אדמונד שמולביץ, אבנר קוסיוב, יוסף קוריק, רקרי, שמואל כהן, משה נעמן, משה רסקין.

28.03.1998 הפועל טייבה – הפועל רמת גן 3 – 2

ליגה ארצית, מחזור 23.

אילן הרפז, שאימן אז את הקבוצה בצמד עם יאנוש פס, סיכם את המשחק במשפט אחד: "זה היה המשחק ששבר את רמת גן". ר"ג היתה אז במצוקה, וההפסד השאיר אותה בתחתית עם 20 נקודות, 4 מתחת לקו ההצלה.

לפי עיתוני יום המחרת, טייבה פתחה חזק. בדקה הרביעית הגביה מריוס קרג', מליקה בשער ר"ג הדף, אבל הכדור נחת על הראש של נאסים אגברייה, ו-1 – 0. רמת גן חזרה עם שני פנדלים. בדקה ה-9 הפיל עזאם את מאיר גולדפינגר. כדורי בעט, השוער יוסי בצלאל עצר, אבל כדורי היה הראשון על הכדור החוזר והשווה. בדקה 45 קרג' הכשיל ברחבה את תמיר בן עמי, וגולדפינגר הפך את התוצאה ל-2 – 1, לפחות לזמן מה. אחרי ההפסקה ההגנה של ר"ג איבדה ריכוז: סלאח חסראמה השווה, ומשה גולדנברג שיגר פגז שקבע 3 – 2 לטייבה.

הרפז (יליד 1953) ופס החליפו את דוד קרקו (יליד 11.2.1945). קרקו טען שכשעזב, הקבוצה עוד לא היתה מתחת לקו האדום, והרפז חשב אחרת: לדבריו, אלי כדורי ונחום וישנבסקי גייסו אותו ואת פס למשימת הצלה, והקבוצה כבר היתה עמוק בצרות. בתשעת המשחקים שלהם הפסידו גם לקבוצות שכבר לא נאבקו על כלום, אבל את הנקודה שבה הכל התדרדר הוא מזהה בבירור: "משחק המפתח שדירדר אותנו היה בטייבה", שבו הובילו 2 – 1 והפסידו.

הרכב הפועל ר"ג: ירון מליקה, אוהד הראל (אבי ברשצקי), איציק ברוך, תמיר בן עמי, יובל בקר, רועי פינק, שחר כדורי, נועם סייג (יואב הרשקו), אריק חנגלי, מאיר גולדפינגר.
מאמנים: אילן הרפז, יאנוש פס. שופט: עמיחי מוזס. 1800 צופים בטייבה.

28.03.1964 הפועל ר"ג – הפועל פ"ת 3 – 2

ליגה לאומית, מחזור 22.

זה היה משחק העונה במכתש, ולפי הערכת חדשות הספורט צפו בו 9000 איש. שופט: פריזנר.

ר"ג פתחה ביתרון, אחרי שמשה פרל הכניס פנדל בדקה 31. פ"ת השיבה בשני שערים: גדי יניאק הכניס לרשת של עצמו (39), ובועז קופמן הוסיף (49). ואז נכנס לתמונה שלמה לוי, חד מתמיד, שכבש פעמיים (66, 79), קבע 3 – 2 מול 9000 צופים בהיסטריה, והוריד מהפסגה את אלופת חמש העונות האחרונות. ר"ג תפסה את המקום הראשון, והאליפות ההיסטורית כבר נראתה בהישג יד.

צביקה היימן הסביר מה הפך את המכתש למקום כל כך קשה לאורחים: מגרש צר ועקום, שבו יריבות התקשו למצוא את עצמן. עם דוביד שויצר, סיפר, ר"ג שיחקה רק קדימה, כי הסגל נבנה להתקפה. את שער הניצחון הוא זוכר עד היום כמהלך ששינה את פני הליגה: בדקה 79 בעט פרל כדור חופשי, נחום סטלמך החזיר אותו לאחור, השוער איציק ויסוקר ניסה למנוע קרן, ולוי התגנב ביניהם והכניס.

לוי עצמו תיאר את הצמד כ"בליץ" של דקות ספורות שהעלה את ר"ג לראשונה למקום הראשון, בדרך לאליפות. ראובן כהן זכר אותו כניצחון "הכי דרמטי, הכי מתוק והכי מרגש", כי הוא הושג מול הכוכבים הגדולים של פ"ת.

ויסוקר (יליד 1944), שצבר 71 הופעות בנבחרת ישראל וזכה ב-2 אליפויות ובגביע מדינה עם מכבי נתניה, זוכר כל שער שספג, ובוודאי את זה. הוא מסרב לקחת את האשמה: לגרסתו, הוא יצא לכדור, וסטלמך ז"ל, שניסה להחזיר לו אותו, שלח אותו דווקא לאמצע השער, ולוי מצא מולו שער ריק. זה היה מהמשחקים הראשונים שלו בפ"ת, ולכן, לדבריו, "את הטעות הדביקו לי כי הייתי צעיר". הוא גם השווה לכדורגל של היום: אז שיחקו בשביל הסמל, עם יותר חלוצים ולכן יותר שערים, אם כי גם אז ידעו לבזבז זמן, והשחקנים קיבלו רק החזר הוצאות נסיעה.

ניסים קלדרון (יליד 1944), ההיסטוריון של הפועל פ"ת, תיאר את היום מהצד השני. פ"ת של 63/64, אחרי 5 אליפויות רצופות, פתחה את העונה עם 7 ניצחונות ברצף. הכרטיסים נגמרו לפני המשחק, הספסרים עשו קופה, וכ-3000 אוהדים של פ"ת הגיעו למכתש בקבוצה אחת. בשעה 10.30, לדבריו, האווירה היתה אירופית. היתה התגרות בין המחנות, אבל לא אלימות. אחרי השער העצמי של יניאק אוהדי פ"ת כבר הרגישו את האליפות, ואז, אחרי ה-2:2, הגיע הכדור לרחבה של פ"ת. קלדרון זוכר איך סטלמך צעק לשוער לצאת, "איציק (ויסוקר) צא!", והקריאה נשמעה בכל האצטדיון, אבל ויסוקר נשאר במקום והכדור נכנס.

אוהדי פ"ת, סיפר, חזרו הביתה שבורים, ורמת גן, שמחקה פער של 7 נקודות, עלתה לפסגה. לדבריו, באותה עונה הכל הסתדר לר"ג, אפילו השער של חודורוב מול טבריה, ובסוף היא גם זכתה. הוא עצמו המשיך לבוא לרמת גן, בעיקר למסיבות, שבהן צביקה היימן ושמואל נחמיאס שכללו גם את הריקודים שלהם (אצל מוטלה, וגם אצל אבנר הבדואי, שהתקין תריסים בכיכר נח).

בכתבה שלו בחדשות הספורט פתח חנוך קינן בגבעתיים חוגגת. לדבריו, חגיגות יום העצמאות הגיעו לעיר שלושה שבועות לפני שאר המדינה, והתושבים הסתובבו ברחובות סחרחרים משמחה. בעיצומו של חג החירות, כתב, מימשה הפועל את החלום שלה כשגברה על ה"אלופה הכרונית", יריבה עיקשת שבאה להגן על הכתר במגרש מלא מוקשים, והגיעה לראשונה בתולדותיה לפסגת הליגה הלאומית.

קינן לא הסתיר שהפתיחה היתה חלשה. ר"ג, שכוחה בטכניקה ובכדורגל יפה, לא בנויה למשחק עצבים, והיא נראתה מהוססת וגרועה בדקות הראשונות והשאירה את אוהדיה המומים. עד ההפסקה המשחק היה שקול, אבל המתח הורגש בכל מקום. במחצית השנייה התהפכה התמונה: פ"ת, שהובילה, נסוגה והשאירה שטח להתקפות, צבי היימן, שפתח כקיצוני שמאלי, חזר לעמדה הטבעית שלו ושיחק כאילו לפחות הצד הימני של המגרש שייך לו, וחמישיית החלוצים הפכה מקבוצה מתגוננת ליחידה תוקפת ומנצחת. ההגנה, לעומת זאת, היתה לא יציבה: חלק מהשחקנים עלו פצועים, והבריאים נראו משותקים בפתיחה.

את עיקר השבחים קיבל שלמה לוי, שרץ לכל כדור והזיע דם עד שהכריע את המשחק בעצמו. קינן הזכיר שלוי לא היה אז שחקן נבחרת, ושבמשחק מול ויאטנם ישב ביציע, ואחרי מה שראה קבע שזה בדיוק השחקן שחסר בהתקפה: "זהו האיש".

המהלכים, לפי קינן: הדקות הראשונות היו עצבניות. נחמיאס וויסוקר התנגשו על כדור מסוכן, ולוי החמיץ מצב נוח אחרי מסירה של נחמיאס. בדקה ה-32 רמת גן רעדה: נחמיאס ברח שמאלה ומסר כדור נמוך ללוי, שנכנס לרחבה וניסה להסתובב ולבעוט בשמאל, עד שחיים בכר הפיל אותו. פריזנר הצביע על נקודת ה-11, ופרל שלח בביטחון ימינה, 0:1.

בדקה ה-38 קם המחנה של פ"ת על רגליו. סטלמך קיבל כדור, בעמדה שממקום מושבו של קינן נראתה כנבדל, התקדם ובעט בעוצמה. חודורוב עף באוויר והדף, ויניאק, שניסה להציל, רק דחף את הכדור לרשת הריקה, 1:1. בדקה ה-49 בעט שלום פטרבורג בעיטת עונשין לפ"ת, חודורוב שוב הדף, וקופמן, שהגיע בריצה, גלגל את הכדור לרשת, 1:2, ושקט השתרר בצד של ר"ג.

בדקה ה-66 שעט היימן משמאל ומסר לר. כהן, שבעט חלש. ויסוקר זינק ונגע בכדור, אבל הוא חמק מידיו, ושלמה לוי, מהיר כמו סערה, שלח אותו עמוק לרשת, 2:2. בדקה ה-81 הוכשל נחמיאס בדרך לשער, ופרל בעט את הבעיטה החופשית מ-25 מ' והרים את הכדור גבוה. נחום סטלמך, שחזר לעזור בהגנה, התרומם, צעק "איציק, איציק", והכדור פגע במצחו ונשלח לכיוון השוער. ויסוקר רץ לכדור, ניסה להציל אותו מקו החוץ, והחזיר אותו בדרך היישר לרגליו של שלמה לוי, שהעיף אותו לרשת. אוהדי פ"ת השתתקו, ובצד של רמת גן נשלפו חולצות ונשמעו שאגות. קינן חתם: "שיר השירים אשר לשלמה".

קלדרון רואה בניצחון נקודת מפנה, שממנה, לדבריו, פ"ת לא התאוששה עד היום, כי הוא קטע את רצף האליפויות שלה. מאז, סיפר, תגרות ידיים הפכו לחלק קבוע מהמפגשים בין שתי הקבוצות, ומנו, ראש הסדרנים, היה מעורב בהן.

הרכב: יעקב חודורוב, דני תיק, נסים עוז, מרדכי בנבנישתי, גדי יניאק, משה פרל, דוד נתן, שמואל נחמיאס, ראובן כהן, שלמה לוי, צבי היימן. מאמן: דוד שוויצר.

30.03.1957 הפועל רמת גן – מכבי נתניה 1 – 0

ליגה לאומית, מחזור 16 (שני מחזורים לסיום).

המשחק עצמו היה בינוני, אבל הוא הכיל שער יפה, והמשמעות שלו היתה גדולה: קרב תחתית בין ר"ג, העשירית בטבלה, לנתניה, ה-11, שבסופו הובטחה לר"ג סופית ההישארות בליגה. חדשות הספורט הכתירו אותו: "שתי נקודות מ – 25 מטר".

לפי חדשות הספורט, כבר אחרי 60 דקות היה נראה שנתניה לא תצליח להחזיר את השער, ובשריקה של השופט אברהם דודאי זה הוכרע. את המשחק, כתב, סיכמו שער ר"ג ממצב נבדל ושתי החמצות צורמות בהתקפה שלה, ולמרות שנתניה היתה בצרות בטבלה, שחקניה לא הראו נחישות להיאבק.

ר"ג של המאמן משה ווארון הציגה לא מעט דקות של כדורגל מבטיח. הכתב בחר ביחיאל מנר כשחקן הבולט: הוא "קישר את למל" ושלח כמה בעיטות מסולסלות לכיוון השער של נתניה. דוד שטיינוורצל קיבל מחמאות, אם כי שילם על האיטיות שלו, מורדכוביץ, שהצטיין במשחקי הבית, חזר לשלוט באזור שלו ואף עלה קדימה, וזולר בשער לא טעה אף פעם.

בדקה העשירית שלח שרגר את ח. מלר, וזולר נזרק באומץ לרגליו ברגע האחרון. כעבור שתי דקות דודאי פספס נבדל של הוזיאס, וזולר שוב נאלץ לצלול. בדקה ה-15 הגיע השער: זבולון אייכין הוביל את הכדור שמאלה ומסר נמוך לאמצע, פולבר קפץ מעל הכדור ונתן לו לעבור, ושטיינוורצל פרש את הרגליים הארוכות ובעט מ-25 מטרים בעיטה מושלמת לפינה הימנית, נמוך.

אחרי השער נרגע המשחק, וההתרגשות חזרה רק בסוף המחצית. נתניה לחצה, ומלר כבש מהקורה פנימה, אבל דודאי כבר שרק לפני כן על נגיעת יד של חלוץ נתניה. אחרי ההפסקה, ועם כמה שינויים בהרכב, נתניה של היינה המשיכה ללחוץ, אבל דווקא ר"ג יצאה להתקפה מתפרצת: ר. כהן חתך בין כמה שומרים ומסר לחרונז'יץ, שעמד בנבדל ברור, וזה הכניע את כספי בלי לחשוב פעמיים.

בדקות הסיום החמיצה ר"ג עוד שני מצבים גדולים. בדקה ה-72 הגביה חרונז'יץ מימין, כהן נאבק עם מגן, והכדור נפל לפולבר, שבעט מעל המשקוף. בדקה ה-75 פולבר החזיר טובה ומסר לכהן במקום מצוין, אבל בעיטת הסיבוב של כהן החטיאה.

הרכב הפועל ר"ג: אליעזר זולר, יחיאל מנר, ראובן פריזט, דוד שטיינוורצל, חנוך מורדכוביץ, יהושע אפרוני, צבי שטלצר, שלמה חרונזיץ, ראובן כהן, יעקב פולבר, זבולון אייכין. מאמן: משה ווארון.
1500 צופים בגבעתיים.

30.03.1996 הפועל רמת גן – הפועל טייבה. 2 – 0, פוצץ. טייבה ניצחה טכנית, 2 – 0.

ליגה ארצית, מחזור 22.

במשך יותר משעה הכל התנהל כשורה. ר"ג הובילה 2 – 0 מפנדלים של יובל נעים ואילן חכים, והסיסמאות שהופרחו, "די לאלימות, כן לשלום ולא לאלימות", נראו כאילו עשו את שלהן. הטמפרטורה התחילה לעלות בדקה ה-62, כשלב מטבייב קיבל צהוב ואחריו מיד אדום, בגלל קללה שהפנה לשופט.

שלוש דקות אחר כך, בדקה 65, קיבלה טייבה כדור חופשי 20 מטר מהשער של ר"ג. ברחבה היה דחוק, ובסוף המהומה נמצא שחקן טייבה, חסן פצעוס, על הדשא. השופט נחמיאס שאל את הקוון אלי שרביט, והכרטיס האדום נשלף מול יובל נעים. נעים רץ אל הקוון ועמד מולו פנים אל פנים, והקוון טען אחר כך שנעים נתן לו מכת ראש. נחמיאס סיים את המשחק במקום, והמגרש התפוצץ.

ראש עיריית טייבה, רפיק חאג' יחיא, רץ לעבר אוהדי קבוצתו כשהוא מסמן וי ומנופף בידיים. שחקני ר"ג ניסו להגיע אליו ונבלמו בידי שוטרים ותושבי טייבה. במגרש עפו קללות, יריקות, אגרופים וספסלים. מחזה מביש.

יובל נעים (יליד 1967) ראה באותו יום את הכרטיס האדום ה-10 שלו בשמונה שנים. ההסבר שלו: "יכול להיות שהאף שלי נגע באף שלו". ר"ג נענשה בהפסד טכני, 0 – 2.

הרכב הפועל ר"ג: שמעון מועלם, יובל בקר, יובל נעים (הורחק, 65), רואי חדד, פרנטישק צ'יקה, אבי ברשצקי, ישראל מוצפי, מרקו בן ברוך, רונן צפריר (נועם סייג), אילן חכים, לב מטבייב (הורחק, 62).
מאמן: ראובן כהן. שופט: שבתאי נחמיאס. 1500 צופים במכתש.

31.03.1968 הפועל רמת גן – הכח מכבי רמת גן 5 – 0

עונת ההקפאה הכי המתישה של הליגה הלאומית, מחזור 53.

אף פעם לא ניצחה הפועל את הסגולים בפער גדול יותר, וזה קרה דווקא כשהכח מכבי ר"ג היתה הקבוצה הטובה מבין השתיים. בעונה הכפולה של ההקפאה היא אף רשמה רצף שיא של 8 ניצחונות ליגה, והגיעה למכתש עם 9 משחקים בלי הפסד, בזמן שהפועל התבוססה בתחתית. המשחק היה סוער. שני שחקני הכח איבדו את העשתונות והורחקו, השוער לופה קדוש (56) וצ'יקו פרקש (76), והבלם אהרון קפיטולניק נאלץ לעמוד בשער ולספוג חלק מהשערים.

בדקה 30 פרל פתח את הכדור להיימן באגף שמאל, היימן רץ עד פינת המגרש והרים לרוני לוי, והנגיחה נכנסה, 1 – 0, אף שהקוון הרים דגל. מכאן המשחק התלכלך, ולמברקיס וששון נחבטו בדשא. בדקה 57 צירף ראובן כהן את השני, 2 – 0, והשופט פריד אישר.

לפי חדשות הספורט, אחרי השער רץ ברזסקי להוציא את הכדור מהרשת, אבל גבאי, המגן של הכח, כבר החזיק בו. במאבק על הכדור ברזסקי פגע בשחקן הכח, וזה רדף אחריו ובעט ברגליו. בזמן שברזסקי שכב על הדשא, רץ אליו קדוש ובעט בו בצוואר, ופריד הרחיק אותו.

רוני לוי כובש מול הכח (תמונה: רוני לוי)

גם אחרי החידוש, לפי העיתון, שחקני הכח חיפשו את ברזסקי שוב ושוב. בדקה 66 ראובן כהן ניצח את קפיטולניק, השוער המאולתר, 3 – 0. בדקה ה-77 פרקש פגע בשוער של הפועל, זנדר, וגם הוא הורחק. בדקה 83 בביוף של הכח פשוט עזב את המגרש, והכח נותרה עם 8. כהן הוסיף בדקה 86 את ה-4 – 0, והיימן סגר בדקה 88, 5 – 0. באותה דקה גם אלבוכר הרים ידיים, והכח סיימה עם שבעה.

גדי צלניקר, ששיחק אז בהכח, סיפר שאחרי ההרחקה של קדוש השתרר בלגן, ולקפיטולניק לא נשארה ברירה אלא לעמוד בין הקורות ולספוג, חוויה שאיש לא היה מאחל לעצמו. עם זאת, הוא מזכיר שלמרות המתח בדרבים, בין השחקנים שררה חברות, ושהוא עצמו שומר על קשר קרוב עם צביקה היימן גם היום.

היימן הגדיר את המשחק כהופעה מדהימה: "עשינו להם בית ספר לכדורגל". השוער עוזי זנדר זוכר את קדוש משתולל ובועט באריה ברזסקי, ומספר שעלה למשחק פצוע. אמרו לו רק "תעמוד כמו עמוד", והוא, למרות ההתקפות של הכח, עצר כמה כדורים. לופה קדוש עצמו זוכר היטב את הדרבי שבו קבוצתו סיימה עם 7, ואת השופט פריד שהרחיק אותו. הוא נענש בשבועיים הרחקה, ואז, לדבריו, "הבאתי זר פרחים ונעשתה סולחה והכל הסתדר".

הרכב הפועל: עוזי זנדר, אברהם לב, אריה וילקומירסקי, משה פרל, גדי יניאק, קוסטאס למברקיס, צבי היימן, ראובן כהן, רוני לוי, מרדכי בנבנישתי, ששון כתב (אריה ברזסקי). מאמן: דוביד שוויצר.
שופט: פריד. 4000 צופים במכתש.

31.03.2015 הכח עמידר – הפועל ר"ג. איצטדיון וינטר 2-1.

המחזור ה-30 של הליגה הלאומית הביא לאוהדים דרמה שקשה לבקש גדולה ממנה.

הפועל ר"ג הגיעה למשחק בלי מרווח טעות: רק ניצחון השאיר לה סיכוי לפלייאוף העליון, וגם הוא היה תלוי במעידות של המתחרות על המקומות האחרונים. הכח עמידר, מנגד, ישבה במקום האחרון, והדרבי הזה עשוי היה להיות האחרון לזמן מה, כי הירידה שלה לליגה השלישית היתה צפויה. לכן כל צד הגיע עם מטרה הפוכה: הפועל רצתה לנצח, והכח רצתה, בכל אמצעי, לחסום לה את הדרך לפלייאוף.

הכח עלתה ליתרון בדקה ה-37, כשרועי זיקרי הכניס מספרת לשער של אלדר פשכצקי. התשובה הגיעה כעבור שתי דקות, כשאיסואנילה לינגנה שחרר בעיטה נהדרת מחוץ לרחבה, 1-1.

המחצית השנייה לא היתה מרשימה. ככל שהתקרבה הדקה ה-90, שחקני הכח התחילו למשוך זמן, לשכב על הדשא ולבעוט כדורים החוצה. הפועל ר"ג ידעה, לפי מה שקרה במגרשים האחרים, שניצחון ישלח אותה לפלייאוף, ולחצה על השער של הכח גל אחרי גל, במיוחד מהדקה ה-90, כשהתוצאות הסופיות משם הגיעו לשחקנים.

ואז, בשניות האחרונות של תוספת הזמן, רגע לפני השריקה, הגיעה ההתקפה האחרונה. המגן נועם כהן הרים כדור בגובה בינוני, ולינגנה, כשהוא כורע, נגח אותו לרשת. הפועל ר"ג הבטיחה את הפלייאוף העליון באחת העונות הקשות וההפכפכות שלה באותן שנים, עונה שבה פתחה עמוק בתחתית, ותחת המאמן דני גולן צברה נקודה אחרי נקודה עד שהגיעה ליעד.

הרכב הפועל ר"ג: אלדר פשכצקי, אבי סופר, עוז יפרח, עדן בטיט, תומר לוי, לירן כהן, לידור כהן, דידייה ברוסו, איסואנילה לינגנה, אלמוג בוזגלו, לירון דיאמנט.
שחקנים שנכנסו: נועם כהן, איוון פקונדו, אבתיתר נדלר. שופט: שלום בן אברהם.

יו"ר המועדון עינב חזנולד סיפר אחרי המשחק שגם ברגעים הקשים של העונה, כשהקבוצה היתה בתחתית, הוא האמין שהיעד יושג. לדבריו מדובר בהישג ענק, שחיזק את מעמד המועדון בעיר: "היינו ונשארנו מועדון הספורט הגדול, המעוטר והמכובד ביותר ברמת גן".

תמונות: ארכיון אתר המכתש, רוני לוי, צבי בר שירה, איצ'ה קירשנברג, צביקה היימן, אילן צוקר.

הכתבה מבוססת על כתבה של אלישע שוחט, עם תוספות של ירון בר לב משנת 2015, שפורסמה באתר ב-4 במרץ 2018.