אין ארוחות חינם: הפועל ר"ג נופלת מול מכבי הרצליה לפני הדרבי

ביציע, לפני שריקת הפתיחה, דיברו בעיקר על הדרבי שחיכה ביום ראשון שאחרי (20:00). מכבי הרצליה נראתה כמו מכשול קל בדרך: אין לה אוהדים, המגרש שלה לא מאיים על אף אורח, שעד אותו ערב ניצחה רק פעם אחת בארבעת המחזורים הראשונים.

קשה לדעת אם השאננות של היציע עברה גם לשחקנים. מה שברור הוא שהתוצאה והיכולת החלשה של ר"ג באותו ערב, בסוף ספטמבר 2011, היו צריכות להדליק נורה אדומה גדולה.

בליגה הזו אין ארוחות חינם. אף יריבה לא תזוז הצידה ותגיש להפועל ר"ג מתנות, וכל מחזור הוא עוד מלחמת התשה. זו ליגה הפוכה, שבה החלשה על הנייר נכנסת כמועמדת לנצח, והמועמדת לנצח משחקת כמו אנדרדוג.

ההפסד שלא היה צריך לקרות

אין הפסד מיותר יותר מזה. קשה להיזכר מתי ר"ג רשמה לאחרונה שלושה ניצחונות ברציפות, וקל לדמיין את ההתרגשות שהיתה נבנית לקראת הדרבי אילו הקבוצה היתה מגיעה אליו עם רצף ומומנטום. גם האוהדים הרדומים היו נדלקים מחדש ומחזירים את החיים לדרבי, או את הדרבי לחיים.

הרצליה לא היתה טובה יותר, וגם לא עדיפה. היא פשוט ניצלה עד הסוף את מה שקיבלה. חבל, כי משחקים כאלה צריך ללמוד לקחת בשיניים.

לפני שריקת הפתיחה העניקה מכבי הרצליה זרי פרחים לפרדי דוד, לעומר בוקסה, לליאור אסולין ולעוז יפרח, כהוקרה על התקופות שבהן היו חלק ממנה. מחווה יפה ומכובדת. אוהד אחד ביציע הגיב בחיוך, חצי בציניות וחצי ברצינות: "הם מנסים להרדים אותנו". בסוף הערב התברר שסם השינה עבד היטב.

מהלך המשחק

זו היתה הפעם החמישית באותה עונה שפרדי דוד פתח עם הרכב שונה. הפעם נשלחו לספסל אופיר חמו וליאור אסולין, וטל מאיר ואדריאן פרננדס פתחו במקומם.

גם הפעם, כמו ברוב משחקי ר"ג עד אז, החצי הראשון היה חלש. מלבד כמה בעיטות מרחוק של קרלוס צ'אקנה, אבי אבגי כמעט לא נדרש לעבוד. בצד השני, כבר בדקות הפתיחה, יציאה בתזמון מדויק של איתי ארקין מנעה שער כמעט בטוח וחסכה מר"ג מבוכה. פרננדס נפצע באותה מחצית, יצא על אלונקה, ואסולין נכנס במקומו.

המחצית השנייה לא הביאה שינוי, רק עוד תסכול ואכזבה. פרץ נכנס במקום בלסטרה וחמו במקום טל מאיר, אבל רמת המשחק לא עלתה. כשכבר נראה שהמשחק ייגמר ב-0-0, הגיע השער של ידין זריס בדקה ה-80, אחרי שהרצליה ניצלה הימור כושל של פרדי דוד.

הרכב הפועל ר"ג: ארקין, בלסטרה (פרץ), בן סימון, יפרח, בן עמי, קסאני, מאיר (חמו), בוקסה, צ'אקנה, פרננדס (אסולין), צ'אם.

חצי הכוס המלאה

השוער וקו ההגנה, בהובלת עוז יפרח, ממוקמים בדרך כלל נכון, נראים מתורגלים ומעט מאוד טועים בעבודה ההגנתית.

ההפסד מתסכל, אבל חשוב לשמור על פרופורציות. הדרך עוד ארוכה, ועם סגל כזה ר"ג חייבת להשתפר, ובסוף גם תלמד לאסוף נקודות.

חצי הכוס הריקה

אולי הגיע הזמן להפסיק עם משחקי אמצע השבוע? מתחילת העונה, כולל המחזור שאחרי, ר"ג עוד לא שיחקה אפילו פעם אחת בשבת. ואם המגרש מואר, מה ההיגיון בשריקת פתיחה ב-18:30 במקום ב-20:00? למה להקשות על האוהדים?

כל החלק הקדמי של הקבוצה, מהקישור ומעלה, עבר ערב רע, עם חוסר דיוק מזעזע. את המסירות השגויות ואיבודי הכדור של טל מאיר עוד אפשר להבין, כי לפחות ניסה לשחק לעומק. אצל פול קסאני קשה להבין מה הוא מוסיף. רוב המסירות שלו הולכות אחורה, ובמקרה הטוב לרוחב. הוא לא "גרזן" במרכז, לא בולט בחטיפות, לא עולה קדימה לעזור ולא מאיים על השוער. זה לא משחק שהוא, או מי שמאמין בו, ירצו לזכור. התקווה היא שהוא פשוט צריך יותר זמן להתאקלם, ושהתרומה שלו תגיע בהמשך.

ההימור שעלה בשער

אחרי ההפסקה נכנס עומר פרץ במקום עידן בלסטרה, המגן הימני, וצ'אקנה ירד לתפוס את מקומו בהגנה. קרלוס הוא כלבויניק שמוכן לשחק בכל עמדה, אבל מגן נושא באחריות אחרת לגמרי מזו של שחקן התקפה.

השער דמה מאוד לשער שר"ג ספגה ממכבי ת"א באצטדיון ר"ג בעונה הקודמת. בלהט שלו לזכות בכדור, קרלוס טעה בתזמון מול מסירה לאגף, גלש לאוויר והחטיא גם את השחקן וגם את הכדור. הרצליה קיבלה את האגף בלי הפרעה, שלחה בשקט כדור אל הרווח בין השוער לבלמים, והופ, 1-0.

נראה שפרדי טרם מצא את הנוסחה הנכונה. זה לא רק ההרכב, שמשתנה בכל משחק מאז פתיחת העונה, אלא גם התפקידים, שמתחלפים תוך כדי משחק. בוקסה משחק פעם במרכז, פעם בשמאל ופעם בימין, וכך גם חמו וצ'אם. הדרבי של יום ראשון הוא הזדמנות טובה לפגוע סוף סוף בבינגו.

(צילום לירן דורף, אתר דאבל פס)