גמר גביע הפועל, 03.11.1940: הפועל תל אביב – הפועל רמת גן 6 – 3
את משחק הגמר של גביע הפועל הארצי אירח בשבת מגרש הפועל ראשל"צ, מול קהל גדול ובשיפוטו של מר לווכטר. למחרת בישר עיתון הבוקר: "הפועל תל אביב זוכה בגביע הפועל ל – 1940".
שוואלב היה הסיפור של ר"ג באותו יום. לפי העיתון הוא בלט יותר מכל שחקן אחר על הדשא, וכבש את שלושת השערים היפים של קבוצתו. אבל ההגנה, ובמיוחד השוער, הפקירה את הרשת, ורוב השערים של התל אביבים נזקפו לחובתה.
ר"ג אמנם פתחה בהתקפה, אבל היוזמה עברה מהר לצד השני, והתל אביבים כבשו שלוש פעמים במחצית הראשונה: מאיר (דקה 2), כספי (15) ושולמן (30). שוואלב צימק פעמיים. שתי דקות בלבד אחרי ההפסקה הוסיף שולמן את הרביעי, המשחק נעשה פתוח יותר, ושולמן סגר את החשבון עם עוד שני שערים משלו.
למרות הפתיחה הקשה, שבה נראה לקהל שר"ג בדרך לתבוסה כבדה, השחקנים לא נשברו ושמרו על מרץ עד הסוף. הכתב שיבח את זריזות קו החלוצים ואת שותפיו של שוואלב להתקפה, וגם שורת הרצים קיבלה ציון טוב. רק ההגנה נותרה חוליה חלשה במיוחד.
בסיכום כתב העיתון שהמשחק היה יפה מאוד ו"פייר" לכל אורכו, וייחס חלק גדול מהקרדיט למר לויכטר, שופט נמרץ ואחראי.
ההרכבים כפי שהופיעו בעיתון. הפועל תל אביב: מליקה, דורן, טרינר, דז'אמפה, ניסנו, רבינוביץ, שולמן, דוקטור, כספי, מאיר, בוצ'קה. הפועל ר"ג: ברנדה, שטאפ, טלר, אלטר, קלבר, בן ציון, הפטה, גרינוולד, שוואלב, אונגר ומשה (רסקין).
הרכב הפועל ר"ג: ברנדר, שטוב, טלר, הפטל, הלפרט, קלבר, בן ציון, שוולב, אונגר, גרינוולד, רסקין. המשחק נערך במגרש הפועל ראשון לציון.
ליגה לאומית, מחזור 4, 03.11.1963: הפועל ר"ג – הפועל טבריה 5 – 1
בעונה הראשונה אחרי העלייה, זו שהסתיימה באליפות, נסעה ר"ג של המאמן דוביד שוויצר לטבריה וחזרה עם 5-1. "רמת גן הטביעה את טבריה בכנרת", זעקה כותרת שנפרשה על פני כל רוחב העמוד. בעיני שלמה לוי ז"ל, כוכבה הבינלאומי של ר"ג, זו היתה ההצגה הטובה ביותר של הקבוצה בכל עונת האליפות.
בשבת ההיא ירד בטבריה גשם סוחף, ור"ג העלתה הצגה מדהימה. הקהל המקומי, המום, מחא לה כפיים בסיום.
43 שנה אחרי אותו יום פנה אלישע שוחט לצביקה היימן, והזיכרון היה חד. "משחק כזה לא שוכחים", אמר היימן, והסביר שטבריה היתה אז מבצר מהקשים בליגה, שמעטים יצאו ממנו עם נקודות. קבוצה אורחת שניצחה שם, או בימק"א, נזקקה לליווי של המשטרה כדי לצאת מהמגרש.
את כל משחקי עונת האליפות, בבית ובחוץ, ראה האוהד הוותיק מוטי ברמן, והוא זוקף זאת בעיקר לזכות אביו שלקח אותו לכולם. מהמשחק בטבריה נשאר לו בזיכרון הרבה בוץ, שלא עצר את ר"ג. לברמן יש גם קשר אישי לאחד מכוכבי אותה עונה, מרדכי בנבנישתי: אביו הביא אותו לגור אצלם, והוא נשאר בבית המשפחה שנתיים.
כובשים: שלמה לוי (10), ששון כתב (15), ראובן כהן (43, 75), שמואל נחמיאס (85). צופים: 3500. שופט: שלייפר.
הרכב: יעקב חודורוב, דן תיק, משה פרל, מרדכי בנבנישתי, גד יניאק, יצחק רודניק, צבי היימן, שמואל נחמיאס, ראובן כהן, שלמה לוי, ששון כתב. מאמן: דוד שויצר.
גביע המדינה, 04.11.1975: הפועל רמת גן – הפועל תל אביב 2 – 1
העמוד הראשון של חדשות הספורט נפתח למחרת בכותרת רחבה: "מפגן ברמת גן. הפועל ת"א עף". העיתון תיאר איך נציגת הלאומית הפתיעה בשער כבר בדקה הראשונה, ומשם התדרדרה ל"חבורה מעוררת רחמים", בזמן שר"ג, בניצוחו של קלדרון, הציגה כדורגל מרשים. שוחט השווה בפגז, ובדקה ה-104, בהארכה, בא השער שגאל את האורחים מייסוריהם. על הלוח נרשם 2-1, אף שהפער יכול היה להגיע גם ל-5-1.
על הקווים של ר"ג עמד באותו משחק, לראשונה, אורי ויינברג, שהתפטר מאימון מכבי חיפה. שאול חייק תיאר משחק גביע יוקרתי באמצע השבוע, ביציעים מלאים. לדבריו, היריבה עלתה ליתרון, ר"ג השוותה, והוא עצמו הכריע בהארכה כשכבש מול בז'רנו, השוער של הפועל ת"א.
הדיווח המפורט בחדשות הספורט שחזר את השער המוקדם: משה מורדכוביץ שלח כדור שהסתנן לפינה השמאלית של השוער סורינוב, פחות מ-60 שניות אחרי שריקת הפתיחה, 1-0. משם, לפי העיתון, המרכז היה כולו של ר"ג. רוני קלדרון, שאולי רצה להוכיח משהו דווקא מול הקבוצה שבה גדל, שיחק בלהט, כיסה את כל אורך המגרש, שיטה ביריבים והזניק כדורים קדימה, והפועל ת"א לא מצאה דרך לעצור את הגל.
בדקה 58 הגיע השוויון. דנישבסקי חדר משמאל, חלף על פני אקהויז והגביה לתוך רחבת ה-16, שם חיכה שוחט לבדו. לפרדון ניסה לעצור את הכדור ולא הצליח, ושוחט השתלט ברגל ימין, העביר לשמאל, ובלי היסוס שיגר טיל אל הפינה הנגדית, גבוה אל החיבורים. לבז'רנו לא היה מה לעשות, והעיתון הגדיר את ה-1:1 "בלתי רגיל". ההכרעה הגיעה בדקה ה-104: בז'רנו שמט כדור בדיוק מול חייק, הקפטן "רעב השערים", שעמד ברחבה ובעט מיד, 1:2 לרמת גן.
אבי בוקסנבאום, שתפקד כמגן, דיבר על ניצחון גדול ועל שער "מהמם" של שוחט מרחבת ה-16. רוני לוריה (יליד 1952) נזכר בשער של חייק ובבלם החדש שר"ג הציגה באותו משחק, אודי בורשטיין.
הפועל ר"ג: יוסי סורינוב, אבי בוקסנבוים, רוני לוריה, וילקומירסקי, רוני יעקובסון, אודי בורשטיין, דני קאופמן, שוקי דנישבסקי, רוני קלדרון (משה זילבר), שאול חייק, שמעון שוחט (נפצע הוחלף ע"י נעים). מאמן: אורי ויינברג. שופט: עובדיה בן יצחק. 2500 צופים במכתש.
גביע לזכר חללי הפועל ר"ג, 06.11.1954: הפועל ר"ג – הפועל חיפה 3 – 0
זכייה בגביע אינה עניין של כל יום בר"ג, ולכן קיבל המשחק מקום ברשימה. הגביע הוקדש לששת חללי המועדון שנפלו במלחמת השחרור. חמישה מהם: מרדכי לאופר, שמחה פלק, ישראל ארבייטמן, יאיר רסקין וחיים לוינשטיין.
לפי ספורט לעם, את הגביע תרם סניף הפועל ר"ג. ר"ג של המאמן צבי "דוקטור" ארליך הובילה מהדקה הראשונה ועד האחרונה מול 1500 צופים, והמחצית הסתיימה 2-0. חיפה נראתה חלשה לאורך כל הדרך, הסתגרה וניסתה רק פה ושם התפרצות של שחקן בודד. המארחת, לעומתה, שיחקה כדורגל מסודר ויפה, וחלוציה ידעו לסיים: פריצנר (דקה 14), שטלצר (דקה 43) ומגדלוביץ (דקה 65). שופט: פריזנר.
משה רסקין נעדר מהמשחק בגלל הרחקה של חמישה חודשים, מ-23.10.1954 עד 22.4.1955, שהטילה עליו ועדת המשמעת של ההתאחדות לכדורגל. במשחק מול הפועל חיפה ב-23.10.54, שבו ניצחה חיפה 2-1, ניסה רסקין להכות את השופט, קילל, והטיח עלבונות בו ובשופטי הקו. הוועדה החמירה בעונש בגלל מעמדו כראש הקבוצה.
ליגה ארצית, מחזור 7, 13.11.1976: הפועל ר"ג – הפועל פ"ת 2 – 1
544 דקות לא ספג אבי בנימין, שוער ר"ג, עד שמושיק שוויצר של פ"ת כבש בדקה 4. ר"ג, במאבק על כרטיס העלייה, השיבה וניצחה בזכות שני שערים, של רוני יעקובסון (32) ושל דוד פרימו (68), אחרי קרן של שוקי דנישבסקי. בדקה ה-34 הורחק יוסי נעים מר"ג, וביציעים פרצו מכות. כשהסתיימו משחקי השבת, ר"ג עדיין היתה בצמרת.
לגרסת אבי בוקסנבאום, את השער של שוויצר "ייצר" השופט: הוא טען שהשוער אבי בנימין עשה צעדים, שרק לעבירה מקו 16 המטרים, ומשם נפל השער הראשון שר"ג ספגה באותה עונה.
את השער ההוא זכר היטב גם הכובש. משה שויצר (יליד 1954), בנו של דוד שויצר האגדי, שיחק 12 עונות בליגה ובנבחרת ישראל, ובעונת 84/85 אף הגיע להפועל ר"ג מהפועל לוד. לדבריו, ר"ג לא ספגה במשך זמן רב, עד שגדי צלניקר מסר לו והוא בעט מעשרים מטרים אל השער של אבי בנימין. פ"ת הובילה, אבל "הסוף היה של רמת גן".
לאורך עונת 76/77 היתה לר"ג הגנה של ברזל, שספגה 13 שערים בלבד. אבל גם עם הרכש הנוצץ העלייה המיוחלת לא הגיעה: הקבוצה סיימה שלישית, תוצאה מאכזבת מבחינתה, בעיקר בגלל 0-1 מול מכבי שעריים במחזור האחרון.
הרכב: אורי בנימין, אבי בוקסנבאום, דוד פרימו, רוני לוריה (יוסי נעים), שוקי דנישבסקי, רוני קלדרון, דני קאופמן, יצחק דגני (שמעון שוחט), זילבר, גבי פרץ, רוני יעקובסון. מאמן: שימי בן יהונתן.
ליגה א', 13.11.1943: מכבי תל אביב – הפועל רמת גן 3 – 2
בעונת 1943/44, עונת ליגה מלחמתית, פתחה ר"ג כמו בחלום: אחרי 8 מחזורים היא הובילה את ליגה א', הליגה הראשונה, עם 6 ניצחונות, 1 תיקו ו-1 הפסד. המשחק מול מכבי ת"א היה ה-9 שלה באותה עונה, ואף שהפסידה בו, שמרה על המקום הראשון, גם אם לא לאורך זמן.
ב-16.11.1943 סיקר "הבוקר ספורט", שערך אלכסנדר אלכסנדרוני, את מה שהוגדר כמשחק המרכזי, בתל אביב: מוליכת הליגה הרמת גנית נגד מכבי תל אביב, אלופת 1941-2. באצטדיון המכביה שררה מתיחות רבה, אבל הרמה, לפי העיתון, היתה בדרך כלל נמוכה. מכבי היתה טובה יותר עד ההפסקה, ור"ג אחריה. ר"ג אף קיבלה מכת עונש מ-11 מ', שהשוער יוסף סידי הדף יפה. למכבי כבשו אהרון סידי (2) ונויפלד, ולר"ג שמחה פלק, המקשר הימני, ומשה רסקין, הקיצוני השמאלי.
ההרכב של ר"ג: פז, טלר, בן משה, הפטל, הלפרט, שוולב, רסקין, מלך, רקח, בן יעקב, שמחה פלק.
ליגה לאומית, מחזור 6, 14.11.1965: הפועל רמת גן – הפועל תל אביב 1 – 0
בבלומפילד ספגה ר"ג שבוע קודם לכן 1-4. במכתש היא הפכה את היוצרות, הפתיעה וניצחה לראשונה את הפועל ת"א, שבסוף העונה זכתה באליפות. הפועל ת"א של 1965/66, שדוביד שויצר העמיד, היתה קבוצה מצוינת עם הגנה קשוחה של בן יהונתן, פרימו, בן ברוך ופייגנבוים, שהוצב אז כמגן.
במכתש נכחו 7000 צופים. השער היחיד נולד בדקה 22, אחרי שמגן הפועל שימי בן יהונתן הפיל את כתב ששון. ראובן כהן, המבשל של ר"ג, הגביה לעבר נחמיאס, זה נגח מקו החמש, והיימן בעט בלי הפרעה. אחרי ההפסקה ר"ג נעלה את ההגנה ושמרה על ה-1-0.
היימן לא התבייש להודות שהיריבה היתה טובה יותר באותה עונה, אבל הזכיר שלר"ג היתה מסורת, ושגם מול האלופה של אותה שנה היא ידעה לנצח. עוזי זנדר זכר בעיקר את שחקן הפועל שאר ישוב בן ברוך, שאיבד באותו משחק את העשתונות מול הקהל. זנדר תיאר אותו כשחקן אינטליגנטי ש"טיפס על הגדרות ורב עם הקהל", והזכיר שהפועל ת"א של גדעון טיש היתה אז בשיא הכושר, ובכל זאת ר"ג ניצחה אותה, שבוע אחרי ה-4:1.
הפועל ר"ג: עוזי זנדר, אברהם קוצ'ינסקי, שלמה מוסלי, משה פרל, גדי יניאק, אריה ברזסקי, אבנר לבון, צבי היימן, שמואל נחמיאס, ראובן כהן (שלמה לוי), ששון כתב. שופט: שושני.
ליגה א', 22.11.1941: נשיונל ספורט קלוב יפו – הפועל ר"ג 7 – 5
12 שערים במשחק אחד: שיא של ר"ג במשחק ליגה בליגה הראשונה, ותוצאה חריגה בכל קנה מידה בליגה א'. יומון הבוקר דיווח למחרת שהמשחק התקיים במגרש של הפועל רמת גן, ושר"ג עלתה בלי שוואלב, קלבר והפטל, שנעדרו בגלל הגיוס. שחקני הנוער שהחליפו אותם עמדו במשימה. לפי העיתון, במחצית הראשונה הפועל שיחקה טוב יותר, אף שספגה בה שש פעמים, ובשנייה חלוציה התעשתו וכבשו עוד שלושה. לזכות הערבים כבשו פאוסי (3) והאנגלי סמל (4), ולר"ג יעקב, אונגר, רסקין ואליהו.
ליגה ארצית, מחזור 8, 24.11.1990: הפועל ר"ג – עירוני אשדוד 4 – 2
אף מהפך במכתש לא היה דרמטי יותר: אשדוד עלתה ל-2-0, ור"ג השיבה בארבעה, ניצחה 4-2 וטיפסה לפסגה.
יגאל זריהן פתח את הניקוד בדקה 18, אחרי כדור רוחב של יואל סויסה. בדקה 45 נגח גדעון סיימון של ר"ג לעבר השער, אבל שחקני אשדוד זכו בריבאונד, הזניקו כדור ארוך, וזריהן הכפיל, 2-0 להפסקה.
בחדר ההלבשה קיבלו השחקנים מדוביד שוויצר שטיפה רצינית, והיא הועילה. במחצית השנייה ר"ג פירקה את אשדוד בכדורגל מבריק. יוסי גורדנה צימק מטווח קצר בדקה ה-47, ובדקה 50 זורי דזנחשוילי השווה, אלא שהשופט יעקב שיינר ביטל בגלל נבדל. בדקה 66 זורי השווה שוב, והפעם השער עמד, 2-2. בדקה 78 שוב פרץ זורי, השחקן הטוב על הדשא, ולוי חיון, שוער אשדוד, הפיל אותו. יובל נעים דייק מהנקודה, 3-2, ובדקות האחרונות הנחית פאשב את מכת הנוקאאוט. כך נסגר מהפך מושלם, ור"ג עלתה לראש הטבלה במאזן של 6 ניצחונות ו-2 הפסדים.
ר"ג: רוני ג'רבי, יהודה זגורי (ישראל כהן), גדעון סימון, יובל נעים, יעקב הילל, עודד צחי (קורצקי), אבי ברשצקי, יוסי גורדנה, רונן חרזי, אטנס פאשב, זורי דזנחשוילי. מאמן: דוביד שויצר. שופט: יעקב שיינר. 3500 צופים במכתש.
ליגה לאומית, מחזור 8, 25.11.1989: הפועל ר"ג – הפועל פ"ת 3 – 0
זה היה הניצחון הגדול ביותר של ר"ג בעונתה האחרונה בליגה הלאומית (אז הליגה הראשונה). זו היתה תקופתו של דרור קשטן, ובתחילת אותה עונה עוד היו לקבוצה רוח קרב וסבלנות.
בדקה 20 חטף יהודה עמר את הכדור מאיתן בודניוק של פתח תקוה, והגביה מכ-18 מטרים כדור באלכסון אל השער. עודד צחי השתלט וניסה, הכדור נהדף, ומגן ר"ג דורון ביטון הקדים את כולם לריבאונד ושלח אותו לפינה הרחוקה, 1-0.
הדקה ה-46 הביאה את השני: אמיל וולב גזל כדור מפ"ת, עקף את קייסי 30 מטר מהשער, פרץ לקו הרוחב והרים לצד הרחוק, שם פגש הכדור את ראשו של יהודה עמר ועף מעשרה מטרים לרשת, 0:2.
בדקה 75, כשפ"ת כבר יצאה להתקפות נגד, גזל רונן חרזי את הכדור משושני במרחק 25 מטרים משער פ"ת, ומסר לעומק אל משה אייזנברג. אייזנברג לא נרתע מבודניוק, יצא לדו-קרב מול השוער רפי כהן, עקף גם אותו, ומחמישה מטרים גלגל את הכדור לשער הריק, 3-0.
הפועל ר"ג: שולי גילארדי, יהודה עמר, ולדימיר לאלוב, אופיר בן חיים, דורון ביטון, יובל נעים, אבי ברשצקי, עודד צחי, אמיל וולב (עוזי צדקה), רונן חרזי, משה אייזנברג (ניסים רבי). מאמן: דרור קשטן. שופט: בני כהן. 3000 צופים במכתש.
ליגה ארצית, מחזור 7, 30.11.1991: הפועל ר"ג – מכבי עכו 6 – 1
דבר כזה לא קרה בארץ לפני כן. מכבי עכו, שהגיעה למשחק בלי הפסד אחרי 7 מחזורים, עלתה ליתרון משער של בני דמתי (17). ואז הגיע המטח: מרדכי ועקנין (18, 26, 32), סאשו נאצב (51) ורונן חרזי (73, 75) הביאו את התוצאה ל-6-1. אלא שלשופט דני קורן היו תוכניות משלו. בנימוק שהמכתש הוצף, הוא עצר את המשחק. ר"ג ערערה וביקשה להשלים אותו מהדקה ה-79, אבל ההתאחדות קבעה שהמשחק ישוחק מחדש. זה היה עוול גדול.
מאמן ר"ג באותה עונה היה משה מאירי (יליד 1944), לשעבר מאמן נבחרת הנוער. "אני זוכר כל דקה מהמשחק ההוא", סיפר. לדבריו ירד גשם זלעפות, וכשמונה דקות לסיום קורן הפסיק את המשחק. בדרך לחדרים שאל אותו מאירי מה הוא עושה, והשופט הבטיח לחדש בעוד כמה דקות. מאירי הורה לשחקניו לחכות בחדר ולהחליף לחולצות יבשות, ואז שמעו שריקה מהחדר של קורן, שכלל לא טרח לצאת ולבדוק את המגרש. רק מאוחר יותר, כך סיפר, התברר שיו"ר מכבי עכו, ברוך אופיר, נכנס לחדרו של השופט, "והשאר היסטוריה".
בנסיעה הביתה שמע מאירי את קורן טוען בראיון, "בשיא החוצפה", שגם המאמן של ר"ג רצה לעצור. מאירי ציין שקורן בא מפתח תקוה, ושמאז לא החליף איתו מילה. מה שהקומם אותו במיוחד: בשבוע שאחרי קיבל קורן לידיו את המשרוקית באחד המשחקים המרכזיים של הלאומית. לדבריו לא היה לכך תקדים בעולם, וגם ביטאון פיפ"א פרסם את הסיפור כקוריוז. לדבריו, ר"ג העלתה הצגה גדולה והביסה את מוליכת הטבלה, בתקופה שבה היתה בתנופה. ולשיא האבסורד, המשחק החוזר נגמר 0-0. לדברי מאירי, ביטול התוצאה תקע את ר"ג, שאיבדה חלק גדול מהתנופה ונקלעה למשבר.
רונן חרזי, לימים תותחן הנבחרת (23 שערים), היה על הדשא באותו יום, והאמין שהמשחק הזה היה אמור להזניק את ר"ג לכושר גבוה. במזג האוויר הסוער כל הקבוצה שיחקה נהדר, והוא עצמו כבש פעמיים ובישל פעמיים. הוא לא האמין שהמשחק לא חודש. שחקני עכו, לדבריו, פשוט ברחו, והוא, יחף, בעט מעצבים בכסא וכמעט שבר אצבע. במשחק השני ר"ג החמיצה הרבה והסתפקה ב-0-0, תוצאה שלא הספיקה. העלייה לא הגיעה, אבל בשביל חרזי אותה עונה סימנה מפנה: דרור קשטן לקח אותו לבית"ר ירושלים, ושלמה שרף זימן אותו לנבחרת.
הרכב ר"ג: איציק קורנפיין, ישראל כהן (אורן בינשטוק), פרי גרופר, זוהר מדינה, אבי פלטשר, ירון גבעול, עודד צחי, מרדכי ועקנין, עוזי צדקה, סאשו נאצ'ב, רונן חרזי. מאמן: משה מאירי.
הכתבה מבוססת על כתבה של אלישע שוחט שפורסמה באתר ב-19 ביולי 2011.
