בשבת, 12 ביוני 1971, שיחקה הפועל רמת גן מול מכבי יפו באיצטדיון בלומפילד, במשחק העונה של המחזור האחרון בליגה א' צפון (אז הליגה השנייה). כ-20 אלף צופים נדחסו ביציעים בחום כבד. להפועל ר"ג, שהייתה במקום הראשון, היה יתרון של נקודה בודדת על מכבי יפו, ותיקו בלבד היה מספיק לה כדי לחזור לליגה הלאומית, שבע שנים אחרי שזכתה באליפות. המשחק נשאר 0-0 עד הדקה ה-69, ואז ספגה ר"ג שער שהפך, לדעת רבים, לנקודת המפנה בתולדות המועדון.
עונה שרצה ראש בראש עם מכבי יפו
הפועל רמת גן וקבוצת מכבי יפו היו יריבות ותיקות עוד משנות השישים. ר"ג זכתה באליפות ישראל ב-1964, כשהיא מקדימה את יפו בנקודה. ב-1968/9 ירדה ר"ג לליגה א', ושנה אחריה הצטרפה אליה גם מכבי יפו. בעונת 1970/71 התחרו השתיים על הכרטיס היחיד לליגה הלאומית ממחוז הצפון, כשמהדרום כבר העפילה הפועל באר שבע. ר"ג הגיעה עם סגל שהורכב מוותיקים וצעירים: הקפטן רוני לוי, צ'יריק, שטרית, קדמי וחזום חזום, לצד אברהם לב, שוקי דנישבסקי, רוני יעקובסון, אריה וילקומירסקי ועודד טרבגודה ז"ל. בשער עמד ציון דגמי, ששיחק קודם לכן ביפו, בעוד ר"ג שחררה באותה עונה את שוערה עוזי זנדר, שעבר דווקא ליפו. את הקבוצה אימן אברהם בנדורי. המשחק הראשון בין השתיים במכתש הסתיים 1-1, ושתי הקבוצות הגיעו למשחק האחרון עם הפסד בודד בלבד (ר"ג הפסידה רק להפועל עכו).
הדקה ה-69
לפי עדויות השחקנים עצמם, המגן של יפו הרחיק כדור לכיוון שער ר"ג. אברהם לב וציון דגמי רצו שניהם לכדור. לב מספר שדגמי צעק לו לעזוב, והוא שמע בקולו ועצר. דגמי יצא מהשער בתחושה שהוא תופס את הכדור, אך משה אוננה, חלוצה של מכבי יפו, הגיע ראשון ובאינסטינקט רגעי דחף את הכדור פנימה עם חלק הרגל החיצוני. לפי אברהם לב, במחצית הראשונה החמיצה ר"ג כמה הזדמנויות טובות, ובהפסקה אירע דבר שהשפיע על הקבוצה: חזום חזום נכנס לחדר ההלבשה, נשכב ליד הספסל ולא רצה לקום, ככל הנראה מלחץ הקהל והמעמד. לדברי לב, השחקנים הצעירים שראו זאת הושפעו, והמחצית השנייה הייתה שונה לחלוטין מהראשונה.
חשד למכירה שמלווה את הסיפור עד היום
יש אוהדים ותיקים, ביניהם אריק בורוכוביץ', שעדיין משוכנעים שהמשחק היה מכור. אברהם לב דוחה זאת מכל וכל וטוען שלו ולדגמי היה באותה עונה מענק עלייה של 20 אלף לירות, סכום גדול מכדי שיהיה כדאי לוותר עליו. משה אוננה, מצדו, מספר שקיבל מיפו 5,000 לירות וקנה בהן רכב מודל 69, וטוען שהשער נבע פשוט מטעות שקורית בכדורגל. אירוע נוסף שנחרט בזיכרון הוא בעיטתו של שוקי דנישבסקי בדקה ה-87, שפגעה במשקוף שער יפו. דנישבסקי עצמו סיפר שלא ראה בכלל את הכדור נכנס, ובסיום המשחק נשכב על הדשא ובכה. אוננה, שהיה עומד לידו, אמר שכבר ראה את הכדור נכנס ו"איבד כמה שנות חיים" כשהמשקוף עצר אותו.
אחרי השריקה
המשחק הסתיים 0-1 לטובת מכבי יפו, וכך עלתה יפו לליגה הלאומית במקום ר"ג. לפני המשחק סיכמו שחקני שתי הקבוצות להיפגש לארוחה משותפת בלי קשר לתוצאה, ואכן כך היה. ציון דגמי, ששיחק את המשחק תחת האשמות ישנות ממכירת משחק ביפו בעונה קודמת, סיפר שדווקא אחרי ההפסד הגיעו אליו אוהדים וחברי הנהלה של ר"ג הביתה, ושתו יחד שמפניה. לפי התיעוד שנשמר מאותה תקופה, המשחק הזה מסומן כמעט בוודאות כתחילת השקיעה של המועדון. הניסיונות שבאו אחר כך לעלות ליגה, לעיתים בכל מחיר, הכניסו את ר"ג לחובות שרק תפחו עם הזמן, וקבעו את מעמדה כקבוצת ליגה שנייה עם שלוש גיחות קצרות בלבד לליגה הראשונה מאז.
חמישים וחמש שנים אחרי אותו מפגש בבלומפילד, המשחק עדיין נוכח בזיכרון של מי שהיה שם. עבור אוהדי הפועל רמת גן, דקה 69 ב-12 ביוני 1971 היא לא רק תוצאה על הנייר, אלא הרגע שממנו, לפי זכרונם, השתנה מסלול המועדון.
התמונה הראשית: אצטדיון בלומפילד ביפו במבט מהאוויר, אוגוסט 2013. צילום: Neukoln, ויקישיתוף, רישיון CC BY-SA 3.0
