הדקות האחרונות מול מכבי נתניה, בינואר 2013, היו חוויה טראומטית שהקפיצה את הדופק לרמות שלא נמדדו זמן רב במגרש כדורגל. כשנתניה השוותה בדקה ה-90, תרחיש האימה הפך למציאות, והזיכרון קפץ מיד למשחק ארור אחר: הפועל ר"ג מול מכבי ת"א, ב-25/12/1982, במכתש האגדי.
המנגינה חוזרת על עצמה באופן מצמרר. גם אז, כמו בינואר 2013, נחשבה הפועל ר"ג לקבוצה טובה מכדי להיות בתחתית.
גם אז התגאתה הקבוצה ברכש רב והאמינה שתצליח "לתקוע יתד" בליגת העל, משימה שאף דור במועדון לא השלים מאז. אליעזר שפיגל, המאמן שהעלה את הקבוצה, פינה את מקומו בתום שמונה מחזורים לשים בן יהונתן, מאמן עם עבר במועדון. הקבוצה אספה נקודות ונראתה מצוין לזמן מה, ואז נתקעה. היא שקעה לתחתית, והירידה נחתמה רק במחזור הסיום, בהפרש שערים נחות.
שבת במכתש מול מכבי ת"א
התמונה של השבוע לקוחה מאותו משחק במכתש, במחזור ה-13. ר"ג הגיעה אליו אחרי ארבעה משחקים בלי הפסד, שבהם צברה 6 נקודות: 0-0 בבית מול הפועל לוד, 1-1 בחוץ מול מכבי חיפה, ניצחון ראשון בעונה, 0-2 בבית על מכבי פ"ת, ו-0-1 בחוץ על הפועל יהוד. בן יהונתן והקבוצה נראו כמו התאמה מושלמת, והגעתו של הרצל פיטוסי, מלך השערים של הליגה בעונה הקודמת, העלתה את הציפיות לשיא.
מכבי ת"א של אז דמתה מאוד לזו של ינואר 2013: קבוצה עמוסת ציפיות. על הקווים עמד דוביד שוויצר, מיליונים הושקעו ברכש ובשכר, והמילה המרכזית היתה לחץ, גם בתוך המשחק עצמו.
באותה שבת נמכרו 3500 כרטיסים, ו-5000 צופים מילאו את המכתש, ובהם מאות ילדי נוער, של המועדון ושל הנוער העובד השכן. עם עליית האדומים לדשא, צופר אוויר החריש אוזניים, גלילי נייר עפו למגרש, ועשרות קילוגרמים של קונפטי, שהוכנו שבוע מראש, פוזרו לכל עבר. "אימפריה, אימפריה" הדהד ביציעים, והאוויר היה מלא בתחושה של התחלה חדשה.
פיטוסי בדקה ה-55
המחצית הראשונה הסתיימה ללא שערים, אחרי לחץ כבד של ר"ג. בדקה ה-55 קיבלה ר"ג, שתקפה לעבר השער המזרחי, כדור קרן. מאחורי השער של משה מרקוס צעק הקהל "זה גול, זה גול", ותוך שניות הצעקות התממשו: רפעת טורק הגביה, והרצל פיטוסי בעט בסיבוב לרשת.
המכתש כולו קפץ, והשמחה פרצה בעוצמה אדירה. לרגע נדמה היה שהנה, הקבוצה סוף סוף תטפס מהתחתית עם ניצחון שלישי ברציפות.
מכבי ת"א נאלצה להחליף שוער 7 דקות אחר כך: מרקוס הפצוע יצא, ובוני גינצבורג נכנס במקומו. במכבי טענו אחרי המשחק שאברהם לב פצע את מרקוס בכוונה.
ר"ג המשיכה ללחוץ, ת"א החמיצה הזדמנות וחצי (נומדר), ובדקה ה-85 מגן של האורחת הרחיק כדור שכבר היה על הקו. השעון התקדם, הקהל שרק לשופט אריה פרוסט לסיים, ומאות ילדי הנוער העובד כבר עמדו מוכנים לרוץ לפעולה. ואז, עמוק בתוספת הזמן, החטיא יעקב אסייג כדור גובה, ומנשה שמעונוב, שהקדים אותו, נגח לרשת. 1-1.
רוני מילר (טטי) עוד ניסה להציל על הקו בזינוק ובבעיטת מספרת, אבל זה כבר היה מאוחר מדי, ור"ג היתה המומה. על הספסל, שעמד קרוב מאוד לשער המערבי, ישבו היו"ר חזי ויטקובסקי ומזכיר המועדון אורי קרני, עם פרצוף שמוט לאדמה.
אחרי השוויון
כעבור שבוע הפסידה הקבוצה 0-1 לשמשון בבלומפילד, במשחק חוץ בוצי וגשום. ההשפעה של חילוף המאמן התפוגגה, ועד סוף העונה הקבוצה נשארה תקועה בתחתית, למרות הזדמנויות רבות להיחלץ ממנה.
בסיבוב השני, במחזור ה-28, ניצחה ר"ג 2-0 באצטדיון גאון ביפו, כשוויקטור בוני ורוני לוי הבקיעו, אבל בשני המשחקים שאחריו, מול שמשון ובאר שבע, הסתפקה בתיקו וירדה.
רוני לוי מימין, ויקטור בוני משמאל
מי היה על הדשא
על הדשא באותה שבת עמדו כמה דמויות שהסיפור שלהן המשיך הרבה אחרי השריקה. הבלם אבי כהן המנוח, שנתיים אחרי שחזר מליברפול, נפצע במשחק והוחלף. בשער של מכבי סיים את המשחק בוני גינצבורג, שוער בן 19 שרק התחיל לצבור הופעות בבוגרים. מוטי איווניר ישב לימים, ב-2001-2, על ספסל הפועל ר"ג, ופוטר ארבעה מחזורים לפני הסוף. את עירוני רמת השרון אימן בינואר 2013 בני טבק. הבן של דוביד, משה שוויצר, כבר שיחק שנה אחרי כן באדום של ר"ג, בליגה השנייה. ויעקב "שוקו" נומדר, שהצטרף באותה עונה למכבי ת"א מהפועל אשקלון, עשה מאוחר יותר שתי קדנציות ברמת גן, ובעיני אוהדיה נשאר חלוץ מיתולוגי.
דוביד שוויצר ז"ל, אלוף המדינה עם הפועל ר"ג ב-1964, אימן באותה עונה את מכבי ת"א והגיע למשחק עצבני במיוחד. הוא גער בשחקניו, שלדעתו שיחקו ברכות, ונכנס לעימות עם חזי ויטקובסקי, יו"ר הפועל ר"ג. ויטקובסקי טען באוזני מאיר איינשטיין, ששידר את המשחק ל"שירים ושערים", שהשוויון נכבש כשכבר עברו שלוש דקות מהדקה ה-90. והגלגל הסתובב: כעבור שבע שנים, בעונת 1990-91, כבר היה ויטקובסקי המעסיק של שוויצר, כשהמועדון ניסה לשוב לליגה הראשונה.
גם אצל ר"ג לא חסרו שמות. יעקב אסייג שיחק בקבוצה עוד עונה, המשיך לבני יהודה ולבית"ר ירושלים, ובינואר 2013 אימן את השוערים בבני יהודה. אבי בוקסנבוים, האבא של עומר, מילא לימים תפקידי ניהול ואימון בנוער ובבוגרים של המועדון. רפעת טורק היה אז הערבי היחיד בליגה הראשונה, זכה ל"ברכות" במגרשים רבים ושיחק גם בנבחרת, ובינואר 2013 כבר פירש משחקים בטלוויזיה. אבי ברשצקי, שהיה אז בן 19, ניהל באותה עת את בית הספר לכדורגל במועדון, ומוטי "טופל'ה" בייטנר עבד גם הוא עם הילדים בנוער. אברהם לב, הבלם, סגר אחרי הירידה את הפרק האדום, עבר להפועל לוד ולאחר מכן פרש. ואת המשחק שפט אריה פרוסט, שגם בנו, ערן, שפט כמה ממשחקי האדומים לקראת סוף שנות התשעים.
הכתבה מבוססת על טור שפורסם באתר ב-31 בינואר 2013.
