ליגת העל, מחזור 19, 23-01-2010. הפועל ר"ג הגיעה ל"קופסא" בנתניה עם רצף של חמישה הפסדים ויחס שערים 13-0, ובדרך ספגה השפלות מול הפועל ת"א ומול מכבי חיפה. בין 70 האוהדים שעשו את הנסיעה קשה היה למצוא אופטימיים, וכשהמארחת הובילה 0-2 בדקה ה-50, איש לא ציפה לתסריט שהתפתח בהמשך.
עומר פרץ מחולל את המהפך
שער מקרי של דאטורו צימק את הפער, והקבוצה התחילה להאמין. היציע דחף אותה קדימה, ועומר פרץ, החלוץ, השווה ל-2-2 בשער הבכורה שלו. בהמשך הוסיף פרץ גם את שער הניצחון, ועל המהלך הזה שילם ברצועות הברך.
שלוש שנים אחר כך, ב-26-01-2013, נקבע המפגש של מחזור 20 בליגת העל, והפעם באצטדיון החדש של נתניה. הפועל ר"ג הגיעה אליו על רקע שני הפסדים ברציפות ויחס שערים 6-2. איש כבר לא טעה במצב: כדי להתחיל לאסוף נקודות הקבוצה היתה זקוקה לחיזוקים, בלם ומגן, קשר אחורי וחלוץ.
כדי לחזור לנצח, לדעת כותב הטור, היה צריך לשים סוף לרפיסות שעולה שוב ושוב בשערים, להשלים עם העובדה שמדובר בקבוצת תחתית ולשחק בהתאם (קשוח יותר, יפה פחות, יעיל יותר), וכמובן להתחזק.
התמונה של פרץ אינה ישנה ואינה בשחור לבן. היא צולמה בדיוק שלוש שנים לפני כן, ברגע שבו נכנס לרשת שער הניצחון על נתניה. פרץ, שכבש אותו, נאלץ מאז לעבור שיקום קשה, התאושש, ועכשיו עמד לעלות מול הפועל ר"ג בחולצה של מכבי נתניה, קבוצה שגם היא נזקקה לנקודות.
המסר של התמונה, לפי הטור, פשוט: זה אפשרי. אפשר לגבור על נתניה גם במבצר שבנתה לעצמה, אפשר לנצח כשהמצב נראה חסר סיכוי, לחזור מפיגור של 2-0 ולצאת מתקופות קשות.
הפועל ר"ג של אז שרדה לבסוף בליגה, בזכות משחק מבחן מול הפועל כפ"ס. הקבוצה ההיא נלחמה על כל נקודה, נשכה ובעטה, ושחקניה נתנו הכל למען המועדון גם כשהמשכורות לא הגיעו בזמן.
שלוש שנים מאוחר יותר, מצבו הכלכלי של המועדון היה הפוך לגמרי: הכל מתוקתק, השכר מגיע במועד והניהול מסודר ונקי. לכן, קבע הטור, אין שום סיבה שהסגל הנוכחי, איכותי יותר מהסגל של אז, לא ישחזר את ההישג ההוא, ייקח נקודות מקבוצה שחזקה במיוחד בבית ויבטיח את מקומו בליגה.
הרכב הפועל ר"ג במשחק ההוא, עם הערות על כל שחקן:
- איתי ארקין: ההופעה הטובה ביותר שלו באותה עונה. עצר כמה שערים ודאיים, ואף אחד מהשערים שספג לא נזקף לחובתו.
- קובי מוסא: ההרחקה שלו דווקא היטיבה עם הקבוצה, כי בתקופה האחרונה הצד הימני שלו היה מעבר חופשי לשחקני היריבה.
- אסי דומב: היה אדון בכדורי הגובה והקרין ביטחון על כל ההגנה.
- גולן חרמון: לאט לאט משלים עם כך שמכבי נתניה כבר מאחוריו.
- תמיר בן עמי: שב לכושרו, בייחוד אחרי ההפסקה, בחלק הטוב של הקבוצה במשחק.
- אלי לוי (עומר פרץ 55, שהוחלף ב-83 על ידי ולדימיר רוזנפלד): שובץ כקשר אחורי, ואף התקפה לא נעצרה אצלו.
- בני חדד: התעורר רק אחרי ההפסקה, כמו ברוב המשחקים שלו באותה עונה.
- שי חדד: עבד קשה ורץ כל הזמן, וגם אצלו מחצית אחת היתה חזקה מהאחרת.
- קרלוס צ'קאנה: קיבל את העמדה שהוא מכיר. אם יישאר בה, הקבוצה תקבל ממנו עוד פעולות שיהפכו לנקודות.
- עומר בוקסנבוים: במחצית הראשונה הכדור כמעט לא הגיע אליו והוא נראה עצבני, אבל אחרי ההפסקה היה מהכוחות שדחפו את הקבוצה אל הניצחון.
- עמית אוחנה (דאטורו 35): בודד בחוד, לא יכול היה לתרום הרבה, בעיקר כשהקבוצה נסוגה לאחור ושיחקה מבוהלת.
- ג'ורג' דאטורו: עלה טוב מהספסל, כבש, ולא נתן מנוח להגנת נתניה.
- עומר פרץ: מאבות הניצחון. צמד מכריע, ופציעה מצערת.
קומץ האוהדים המאמינים שנסעו לקופסא
הכתבה מבוססת על טור שפורסם באתר ב-25 בינואר 2013.
