האימונים של הפועל רמת גן היו אמורים להתחיל בקרוב, ובקרב האורדונים שרר מתח לקראת העונה הבאה. איש לא ציפה לעונה קלה, בלשון המעטה, אבל מאחורי הקלעים עבדו בשקט כדי להרכיב סגל מלוכד שיוכל להחזיק את הקבוצה עוד עונה בליגת העל. לירן דורף הציג את תמונת המצב כפי שנראתה ביוני 2012.
תקציב של פירורים
חגיגות העלייה מאחור, והמבט כבר מופנה אל החזרה לליגת העל. פרדי דוד חיכה שבועות ארוכים לתשובה, ובסוף קיבל לידיו את מסגרת התקציב. לפי דורף, סביר שהסכום אכזב אותו מעט. כשחתם לשלוש שנים, כך נראה, חשב שיקדיש שנה אחת ללאומית ואחר כך יוביל את הקבוצה אל צמרת הכדורגל הישראלי. בפועל קיבל "עוגת פירורים" דלה למדי, וממנה יצטרך לבנות סגל שמתאים לליגת העל.
המאמן עומד מול חידה לא פשוטה: איך להפוך את מה שקיבל לקבוצה שתשרוד בכבוד. לפי דורף, בתנאים של אותו רגע הפועל רמת גן צפויה לעונה שתהיה קשה כמו זו שעברה עליה שנתיים קודם לכן. הוא הזכיר את הכותרת של הטור הקודם שלו, "די לנדנדה", וקיווה שעוגת התקציב עוד תגדל מעט, כי הסגל הקיים לא יחזיק מעמד בליגת העל.
דוד רצה חמישה זרים איכותיים, ויצטרך להתפשר. גם רשימת הישראלים הבכירים שביקש תישאר בינתיים במגירה. מנגד, לפחות בשלב הזה, חזום, וובה, לידור כהן ואחרים יקבלו הרבה דקות משחק מול עיני האוהדים. זה לא רע כשלעצמו, אבל בוודאי לא מתכון מומלץ לקבוצה שיוצאת למלחמת עולם בתחתית.
העירייה, המתקנים והאצטדיון
לדעת דורף, זה הרגע "לסחוט" את צבי בר ובן שחר, ראשי שתי הערים ששמן מופיע על סמל המועדון, ולהוציא מהם את מה שחסר: תקציב למחלקות הנוער ומתקן שיהיה ראוי להן. זה היה צריך לקרות כבר לפני שנים, ואם הטלטלה שחולל ארקין העירה גם אותם, דיינו. שיפור המתקן בספארי והקצאת מתחם השקמה או המתחם של בית"ר רמת גן יהיו צעד ראשון טוב, וממנו אפשר רק להתקדם.
עם תקציב כזה יצטרך דוד לחשוב שוב אם באמת כדאי לעבור לאצטדיון רמת גן, כפי שרצה. קבוצה שכנראה תתגונן ברוב העונה ולא תיזום אולי תיאלץ, בגלל המטרה שעומדת בפניה, להמשיך לשחק בווינטר הצר. בניגוד לעונה שחלפה, רמת גן לא תשלוט בכדור 70 אחוז מהמשחק. היא תישען יותר על הגנה מסודרת ועל מתפרצות, ולצרכים האלה המגרש הנוכחי מתאים יותר.
זרים, לוזון וזגורי
בגלל התקציב לא צפויים שינויים דרמטיים בסגל. רוב השחקנים יישארו, ויתווספו כמה זרים שדוד יצטרך לפגוע בהם בול. דווקא כאן, לפי דורף, אפשר להיות רגועים: דוד ידוע בעין החדה שלו, ובעבר הביא לארץ שחקנים כמו מרטינוביץ', קמאנן, ארצג, סנסוני וכמובן פרננדז. באותם ימים הוא התמקד בדיוק בזה, וצפה בעשרות דיסקים ואולי יותר כדי למצוא זרים איכותיים.
מבין הישראלים, דוד רצה מאוד את יניב לוזון, שחקן הפועל פתח תקוה, שהיה אמור להגיע כבר בינואר (יחד עם גיא צרפתי). לוזון חיכה שהמצב אצל הקבוצה ממלאבס יתבהר, ולכן ברמת גן החליטו לבדוק אפשרויות אחרות. שמו של ישראל זגורי עלה, אבל ככל הנראה הוא יעדיף את הפועל עכו, שקרובה למקום מגוריו.
מדי יום מוצעים לקבוצה לא מעט שחקנים, אבל הדרישות הכספיות של אלה שמעניינים את רמת גן הרתיעו את ההנהלה. לכן הוחלט להאט ולחכות עוד כמה שבועות, עד שהמחירים בשוק יירדו, ואז יהיה קל יותר לחזק את הסגל. ומי שמשוכנע שבקבוצה שוקטים על השמרים, הדגיש דורף, טועה. שוק ההעברות הישראלי ממילא דל בהיצע, ובוודאי בביקוש, כל עוד קבוצות כמו בית"ר ירושלים, הפועל תל אביב, עכו ואחרות עדיין לא נכנסו אליו.
שוב אנדרדוג
מי שחיכה לשמות מפוצצים שייקחו את האדומים לצמרת, שיוותר מראש. אבל חשוב לזכור, לפי דורף, שאין מקום לציפיות גבוהות לקראת העונה הזו, והפועל רמת גן חוזרת לתפקיד המוכר כל כך של האנדרדוג. לכן האוהדים מחויבים לגלות סבלנות כלפי כל המערכת ולהבין שמחכה להם עונה לא קלה, בלשון המעטה. מצד שני, יש קבוצה חיה ובועטת, וחצי הכוס המלאה צריכה לעמוד לנגד עיני כולם. ההזדמנות הבאה להיפגש: אימון הפתיחה בתחילת יולי.
הכתבה מבוססת על טור של לירן דורף שפורסם באתר ב-20 ביוני 2012.
