סיפורו המרתק של יצחק ורטש, מאמן הילדים של המכתש

כמה בלוקים מהמכתש, בלב גבעתיים, גר יצחק ורטש. הוא נולד ברומניה, עלה לארץ ב-1948 והשתקע בגבעתיים ב-1957. חובב כדורגל מושבע עם ניסיון באימון, הוא הגיע מהר מאוד למכתש, בתחילה כדי לעודד את הבנים שלו, שהיו אז בקבוצת הילדים. מה שצעק מהיציע נשמע כמו הערות של איש מקצוע, ואנשי מחלקת הנוער שמו לב. בסוף הזמינו אותו לשמש "אחראי", כך קראו לתפקיד באותם ימים, על קבוצה של ילדים בני 11, שגדלו והפכו לשחקנים מוכרים בהפועל ר"ג.

אדמונד איוון

שם אחד חזר שוב ושוב בשיחה עם ורטש: אדמונד איוון ז"ל. שני המראיינים זיהו אותו מיד. אחיו של אדמונד, יורם, מרבה לדבר עליו, ואף הנציח את זכרו על כיסא במכתש.

לדברי ורטש, אדמונד היה נער שובב מגבעתיים ובן טיפוחיו. אביו התנגד, אבל הנער התעקש על הפועל ר"ג, והיה מהשחקנים הטובים והממושמעים שאימן. הקשר ביניהם נמשך גם אחרי שורטש סיים את תפקידו במועדון, ואדמונד אף הועסק במפעל שלו. כשאדמונד נפטר מהתקף לב, דאג ורטש שאלמנתו תקבל עבודה, כדי שתוכל להמשיך להתפרנס.

כעבור כמה שנים עבר ורטש לאמן את אור יהודה, ומשם למכבי רמת השקמה, שהוקמה בדיוק באותה תקופה. עד היום הוא נחשב לאחד ממייסדיה. בנו אלכס, שהיה בעצמו אחד משחקני הקבוצה, הזמין את אנשי האתר, ובהם יוסי עוז, לשיחה ארוכה עם אביו, והזיכרונות מהימים ההם עדיין חדים אצלו כאילו התרחשו אתמול. את הסיפור המלא, מימי התום של הכדורגל, העלה על הכתב אלכס ורד, בנו של יצחק.

רמת השקמה

בסוף שנות ה-60 מינתה עיריית רמת-גן את יצחק למדריך בשכונת רמת-השקמה. עם כמה מבוגרים מהשכונה הוא הקים קבוצת כדורגל, רשם אותה בהתאחדות והתחיל לשחק בליגת הבוגרים הנמוכה ביותר, ליגה ג'. תחת הדרכתו התגבשה במהירות קבוצה טובה, שעלתה עד מהרה לליגה ב'.

יצחק ראה את עצמו לא רק מאמן ומדריך אלא גם אב ומחנך לשחקני רמת השקמה, במיוחד לצעירים שבהם, והם התייחסו אליו בהתאם. השכונה נחשבה לחלשה מבחינה סוציו-אקונומית, ובני נוער משועממים היו עלולים בקלות להידרדר. לכן אסר יצחק על השחקנים לעשן, והורה להם, אף שכבר לא היו ילדים, לסיים מוקדם את הבילוי של שישי בערב, לחזור הביתה ולישון, כדי להגיע למשחק בשבת עם כוח. לפעמים אף ערך בערבי שבת ביקורי בית אצל שחקנים בשכונה.

93 שנים של כדורגל

לפי אלכס, אביו חי ונושם כדורגל מאז שהוא זוכר את עצמו, וכך גם במאי 2017, בגיל 93, כשראשו צלול וחד. יצחק נולד ב-1923 בטרנסילבניה שברומניה, עלה לישראל ב-1948, ומ-1957 הוא תושב גבעתיים.

הוא עוקב אחרי המשחק עוד מהתקופה המפוארת של נבחרת הונגריה האגדית, זו של ננדור הידגקוטי, זולטן צ'יבור, שנדור קוצ'יש, פרנץ פושקאש ואחרים. ב-1953 ניצחה הנבחרת ההיא את אנגליה, מולדת הכדורגל, 3:6 בוומבלי שבלונדון, ובגומלין ב-1954 בבודפסט היא דרסה אותה 1:7, התבוסה הקשה ביותר של אנגליה בכל הזמנים.

מאמן הילדים במכתש

ב-1959 לקח על עצמו יצחק, בהתנדבות, את האימון ואת האחריות על הילדים של הפועל רמת-גן גבעתיים, בני 11 עד 13. הקבוצה התאמנה ושיחקה את משחקי הבית שלה במכתש המיתולוגי. בשורותיה התחילו את דרכם ילדים ילידי 1947 עד 1948, שבהמשך עברו לקבוצות הנערים והנוער של המועדון ומשם לקבוצה הבוגרת. יצחק לא רק אימן אותם, הוא דאג להם כמו לילדיו. שניים מבניו, הלל ואלכס, התאמנו תחת שרביטו בקבוצות הילדים והנערים.

ליגת הילדים שיחקה בשבתות, לרוב ב-9 בבוקר. בבית שיחקו במכתש, ובחוץ במגרשי היריבות: רחובות, פתח תקווה, שכונת התקווה, קריית שלום, מגרש "באסה" ביפו, מגרש "המכביה" ליד נמל תל-אביב ועוד.

בסגל של 1961/62 עמד בשער שלמה "צ'ונם". בהגנה שיחקו הבלם ניסים שם טוב, בלם בשם אוסקר ומגן שמאלי אריה וילקומירסקי, ובקישור קשר "צוציק". בהתקפה: חלוץ מרכזי "זיתוני" קרוק, התאומים מנחם ויהושע לוי, עודד באנט ומנשה. לצידם שיחקו אדמונד איוון, אלכס ורטש וקונסטנטין, ומאוחר יותר הצטרף גם אברהם לב, ועוד אחרים. התאומים לוי בלטו במיוחד וזומנו לנבחרת הנוער הישראלית, בתקופת המאמן עמנואל שפר.

הקבוצה המשיכה לגדול, עלתה לליגת הנערים ואחר כך לליגת הנוער, והשיגה תוצאות מצוינות בליגה ובגביע המדינה. בקבוצות היריבות שפגשה בליגות הילדים והנערים שיחקו כמה שמות שהתפרסמו בהמשך, ובהם מיקו בלו, צביקה רוזן, גיורא שפיגל, שמואל מליקה ודרור קשטן. בין לבין מצא יצחק זמן גם לקורס המאמנים של ההתאחדות.

שבת של כדורגל

יצחק עבד במשרה מלאה כדי לפרנס את המשפחה, ובכל זאת קיים לקבוצה אימונים קבועים, לפחות פעמיים בשבוע אחרי הצהריים, במכתש, לפעמים לצד קבוצת הפועל גבעתיים. אהבת הכדורגל, שלו ושל שני הבנים, עיצבה את חיי המשפחה כולה.

בעונה, השבת התנהלה לפי סדר קבוע. קבוצת הילדים של אלכס עלתה לדשא בדרך כלל ב-9 בבוקר, למשחק של 40 דקות עם הפסקה של 10 דקות. קבוצת הנערים של הלל שיחקה בדרך כלל ב-10, כ-60 דקות עם הפסקה, והנוער פתח ב-11:30, ל-90 דקות עם הפסקה. בצהריים שיחקו קבוצת המילואים או הפועל גבעתיים משחק בוגרים מוקדם, ואחריו הגיע המשחק המרכזי של הבוגרת, "הפועל רמת גן גבעתיים".

בשבת כזו יצא יצחק עם שני הבנים מהבית ב-8 בבוקר, עם "שק" של פירות, שתייה ונשנושים. הם חזרו עייפים, ולרוב גם מרוצים, תלוי איך שיחקו בני המשפחה ואיך הלך ל"הפועל רמת גן גבעתיים". אחרי ארוחה חמה התיישבו מול הרדיו, ל"שירים ושערים" ולתוצאות המשחקים.

וזה לא נגמר שם. בכל יום שישי אחר הצהריים שיחק יצחק כדורגל שכונתי בחצר בית הספר בורוכוב, כ-3 שעות, עם צעירים בני גילם של אלכס ואחיו. בערב חזרו הביתה, התקלחו מהאבק והזיעה, אכלו ארוחת ערב שבת ויצאו לבלות, כל אחד עם חבריו. לאם המשפחה, רלה, אשתו של יצחק, זו היתה שבת של מנוחה והפסקה מחברת הגברים בבית, שעולמם סבב כמעט כולו סביב הכדורגל.

ימי הפאר

אלה היו ימי הזוהר של הפועל רמת גן. בדור המוקדם שיחקו בה משה רסקין, השוער זולר, צביקה שטלצר, יצחק קירשנברג, מורדכוביץ' ואיצ'ה קירשנברג. אחריהם הגיעו צביקה היימן ("קיצוני סופה"), שמואל נחמיאס, עוזי זנדר, משה פרל, דני תיק, ראובן כהן, גדי יניאק, כתב ששון ושם טוב דואנס. ובתקופה מאוחרת יותר, כשהמאמן היה דוביד שוויצר, נרכשו שלמה לוי ("מלך בעיטות המספריים"), יעקב חודורוב, שלמה מוסלי, מרדכי בנבנישתי ועוד רבים.

בתקופות שבהן הבנים לא שיחקו בהפועל רמת גן, לקח אותם יצחק, בשנות ה-60, למשחקי הפועל תל-אביב ב"באסה" ביפו. בקבוצה ההיא שיחקו אז האחים בורסוק, גדעון טיש, יעקב חודורוב, רחביה רוזנבאום, אמציה לבקוביץ' ועוד.

האב והבנים גם לא החמיצו את נבחרת ישראל באצטדיון רמת-גן, באימונים ובמשחקים הגדולים של שנות ה-60, בתקופת גיולה מנדי, מאמן הונגרי דגול שבעבר שיחק בעצמו בנבחרת ההונגרית האגדית. הם הלכו ברגל מגבעתיים לאצטדיון, שבו היו אז עדיין כמה יציעים, כמחצית מהאצטדיון, לצפייה בעמידה במחיר מוזל. מהמשחקים שנחרתו בזיכרון: מוקדמות גביע העולם מול איטליה, יוגוסלביה, ווילס, יוון, קפריסין ועוד. בנבחרת שיחקו אז, בין השאר, אהרון עמר, שיע גלזר, נחום סטלמך, יעקב חודורוב, צבי מויססקו, אברהם מנצ'ל, מרדכי בנבנישתי, רחביה רוזנבאום, גדעון טיש ואמציה לבקוביץ'.

עדיין מול המסך

בבית יש לו מנוי לכל ערוצי הספורט של חברת הטלוויזיה, והוא צופה במשחקים הטובים ביותר של הקבוצות המובילות, בעיקר באירופה, וכמובן ביורו, בליגת האלופות, בגביע העולם, וגם במשחקי כדורסל חשובים.

מאז 1963 הוא גר ברחוב בלוך 9 בגבעתיים, סמוך ל"קן" המפורסם של סניף בורוכוב של "הנוער העובד והלומד", וקרוב למקום שבו עמד המכתש של הפועל רמת-גן. המגרש נמחק מהמפה, ובמאי 2017 כבר עמדו במקומו פארק שעשועים ציבורי ושני מגדלי מגורים.

אלכס ורד, אביו יצחק ורטש ויוסי עוז