דווקא ביום שבו גם הפועל עכו ספגה 0-5, חטפה הפועל ר"ג תבוסה 5-1 מבני לוד, במאי 2017. זה יכול היה להיגמר אחרת, והקבוצה היתה צריכה להיראות אחרת. ובכל זאת, לפי הטור, יש מקום לסלוח, ואף למחוא כפיים לעונה שהיתה בסך הכל טובה ומכובדת, עונה שבתרחיש הגרוע ביותר נגמרה בלי תואר (גביע טוטו, גביע המדינה, עלייה).
קל להבין את האוהדים המאוכזבים, שהציפו את הפייסבוק בהודעות כועסות: הם באו עם ציפיות. אבל שבירת הכלים, כך נטען, היא לא התשובה.
אם היה חטא, הוא בציפיות לעלייה שהמועדון יצר כבר בפתיחת העונה, ובכיוון גבוה ממה שהיכולת האמיתית אפשרה. גם זה, לדעת כותב הטור, לגיטימי ואפילו מתבקש מקבוצה שמציבה לעצמה יעדים ונאבקת להשיג אותם.
במבט כן פנימה, רוב השחקנים עוד לא הבשילו ולא צברו די ניסיון כדי לעלות ליגה. שני הכובשים המובילים עד אז, מייקל ביטון ומוטי ברשצקי, עם 6 שערים לכל אחד, עזבו שניהם בינואר. לא היה חלוץ של ממש שיכריע משחקים, והעול עבר לבלמים ולקשרים. נוספו לזה פציעות, הרחקות וספסל דל בכמה עמדות, כך שאין פלא שהקבוצה הגיעה לפלייאוף סחוטה, בגוף ובראש.
התבוסה, קבע הטור, היא אירוע חולף: מתסכל, מבאס, סימן לקריסה מנטלית זמנית ולא יותר מזה. אין סיבה לערוף ראשים.
הרבה יותר חשוב לשמור על שלד הסגל, לבנות המשכיות, ו… להשאיר את ליאור זדה. לפי הטור, מעטים המאמנים בשוק שמתאימים בדיוק למועדון שבו הם עובדים. רובם שכירי חרב, שנודדים מקבוצה לקבוצה ומחכים לפיטורים הבאים כדי להמשיך הלאה. זדה כבר הוכיח את עצמו באותה עונה, ואין לשפוט אותו לפי משחק אחד, וגם לא לפי ארבעה.
נותרו שני משחקים עד הסיום, והקריאה היתה לסגור את העונה בטעם טוב, כי כפי שמסיימים עונה, כך מתחילים את הבאה.
כך תיזכר העונה הזאת
הכתבה מבוססת על טור שפורסם באתר ב-9 במאי 2017.
