בנובמבר 2012 דרום רמת גן הלך והפך למתחם ספורט, ובמקביל נשחק מעמדה של הפועל ר"ג. המועדון אמנם עשוי לקבל את מגרש השקמה אחרי שיפוץ, אבל לפי כותב הטור זה לא פתרון של קבע. זה אקמול למועדון שמאבד את מקומו ולא מצליח לבנות לעצמו זהות חדשה בעידן שאחרי המכתש.
הפתרון שהוצע: חלוקה גאוגרפית. הדרום להכח, הצפון להפועל. לפי הטור, המעבר לשחק באצטדיון ר"ג הוא התחלה, אבל רחוק מלהספיק, בייחוד משום שאין ביטחון שההנהלה שתבוא אחרי משפחת ארקין תחשוב לטווח ארוך ולא תסתפק בפירורים. אם זה יקרה, המועדון יידרדר מהר לאבדון. כותב הטור, שמביט על המצב בעיניים של אוהד כואב, הציע כמה צעדים שלדבריו קלים מאוד לביצוע.
מגרש השקמה, נטוש, באותם ימים
מתחם וינטר-זיסמן
בקרוב היה אמור מגרש השקמה לעבור לידי העירייה, ולקבל שיפוץ של כמיליון ₪: משטח סינתטי, תאורה ועוד. זו יוזמה ראויה ומבורכת, שתהפוך את מתחם וינטר-זיסמן בדרום העיר למעין קומפלקס ספורט: מגרש כדורגל בגודל תקני, היכל כדורסל חדיש, מגרשי קט רגל, ומגרש נוסף שלפי התוכנית יוקצה לכל שכבות הגיל בנוער של הפועל, שסובלות כבר כמה שנים ממחסור חמור במגרשים.
המשטח הסינתטי של מגרש הקט רגל בעיר
הנוער, וגם הבוגרים, בהחלט ראויים למתקן מכובד, שירכך מעט את הפרידה מהמכתש ויקל על התנאים הקשים מנשוא שהשחקנים חיים בהם יום יום. אבל לפי הטור, מועדון שיסתפק במתקן הזה, ולא ינצל את התקופה שלפני הבחירות, כשהברזל חם, כדי לבסס את מקומו ולהמציא את עצמו מחדש לעידן שאחרי המכתש, יישאר תקוע בשכנות להכח ר"ג. במצב כזה, הוא יאבד בהדרגה את זהותו ויהפוך, אפילו בעיני האוהדים שלו, ללוויין שמשוטט בחלל בלי מטרה ובלי חזון. ומשם הסוף קרוב.
ויש עוד סיבה לדאגה. הזמן של משפחת ארקין במועדון היה קצוב עד סוף העונה, והטור הזהיר שאין לצפות שיגיע במקומה מישהו ראוי. בלי מתקנים ובלי חזון המועדון גוסס, ובפועל מחזיקים אותו באותם ימים כמה עובדים שבאמת אכפת להם. ברגע שהברז ייסגר והמשכורות ייעצרו, גם הם ילכו.
שתי קבוצות, שני חלקי עיר
לעיר יש שני מועדוני כדורגל גדולים ומסורתיים, הפועל והכח. כבר שלושה עשורים הכח היא הדיירת של דרום רמת גן. האצטדיון בוינטר נמצא בבעלות ועד נאמני הכח, והקהל מזהה אותו איתה, ולפי ההצעה, כל האזור הזה, יחד עם המתחם היפה שלצידו, צריך להיות בבעלות העירייה ולשמש את הכח.
הפועל ר"ג, לעומת זאת, צריכה לבנות את עצמה בצפון העיר, סביב אצטדיון ר"ג, שלידו שני מגרשים ומטווח. באחד המגרשים, שההתאחדות שוכרת מהעירייה, מתאמנת ומשחקת ליגת הנשים בכדורגל. השני משמש את בית"ר רמת גן, מועדון שעומד לשנות בקרוב את המבנה הניהולי שלו.
את הצעד הנכון הראשון המועדון כבר עשה, כשהעביר את משחקי הבית לאצטדיון ר"ג. לפי הטור, וינטר לא מתאים לקבוצה, הניסיון כבר נעשה והוא לא הצליח. האצטדיון, לעומת זאת, יכול להיות הבית של העתיד, בוודאי אחרי שיפוץ כלשהו. לא בהכרח התוכנית הגרנדיוזית שהוצגה, אלא גם משהו צנוע יותר, בסגנון נתניה או המושבה.
זה ייקח שנים. יהיו ועדות, דחיות, אישורים, וחוזר חלילה. אבל עם התעקשות והתמדה, ובתנאי שגם מי שינהלו את המועדון בהמשך יחזיקו בחזון, הבית של הפועל יעבור לצמיתות לצפון העיר. המגרשים שליד האצטדיון ישמשו לאימונים, ואחד מהם יכול להיות סינתטי ולפתור את בעיית העומס ואת הזריעות. כך ייהנו תושבי רמת גן משתי קבוצות מסורתיות, כל אחת בחלק אחר של העיר, ובא לציון גואל.
מתחם אצטדיון ר"ג, המקום שבו המועדון צריך לבנות לעצמו זהות חדשה
המצב בשטח
בינתיים התמונה עגומה. בגלל זריעות במגרשים רבים באזור, באותו שבוע התאמנה הקבוצה בוינטר, בזיסמן, בפתח תקווה ובחולון. הנוער מבלה יותר זמן במגרשי קט רגל מאשר על דשא בגודל מלא. לפי הטור, העובדה שהוא מוביל את הליגה השנייה היא נס של ממש, שמתאפשר בזכות קומץ עובדים מסורים.
שאר קבוצות המחלקה, שלהן לא מספיק שליש ממגרש האימונים בפארק, ויתרו לגמרי על אימונים בפארק הלאומי, כי אין שם מקלט, וההורים, בצדק, סירבו לשלוח את הילדים.
החורף בפתח, והמצב לא עומד להשתנות. אף אחד לא יודע מתי מגרש השקמה יהפוך לסינתטי. מאות הורים, שמוציאים על החוג של ילדיהם אלפי שקלים בשנה, מתוסכלים. חלקם כבר הוציאו את הילדים, ואחרים יעשו זאת בהמשך. רמת גן נשארה מאחור לעומת ערים רבות, גם במתקנים וגם בהשקעה במחלקות הנוער. זו תקופה קריטית.
הטור הגדיר את המצב כאחת הקריאות האחרונות להצלת המועדון, SOS אמיתי וכואב, והפנה אותו לכתובת אחת: עיריית רמת גן.
הכתבה מבוססת על טור שפורסם באתר ב-22 בנובמבר 2012.
