בסוף ספטמבר 2012 הציגה הפועל רמת גן את המשחק הטוב ביותר שלה באותה עונה. היא שלטה מההתחלה ועד הסוף, ובכל זאת נזקקה להברקה נוספת של ישראל זגורי בדקה ה-89 כדי להציל נקודה חשובה.
לפי הכתבה, הכישרון קיים, המבנה הטקטי קיים וגם הלב, אבל התמימות ממשיכה לגבות מחיר. ניצחון היה מקפיץ את ר"ג בטבלה, ובעיקר מקבע סופית את בית"ר כיריבה הישירה בתחתית הלוהטת, ושתי הנקודות האלה הלכו לאיבוד.
הצמד שבכושר הטוב ביותר באותם שבועות, מנגה וזגורי, הבקיע שוב. מאחור, בן שושן וערן לוי ניצלו שתי שגיאות, והמשחק הסתיים 2:2. התחנה הבאה: קרית אליעזר, מול מכבי חיפה, שעדיין חיפשה את הניצחון הראשון שלה באותה עונה.
חוגגים את השוויון על הדשא (צילום רז עזיז)
שליטה, החמצות ושני פיגורים
זמן רב לא יצאו האורדונים מהמגרש מבולבלים ומתוסכלים כל כך. מצד אחד, שער שוויון מתוק קרוב לדקה ה-90. מצד שני, קבוצה ששלטה, יצרה מצבים ונטרלה את היריבה, ובכל זאת מצאה את עצמה פעמיים מאחור. הזוי.
השער הראשון של היריבה נולד מטעות של שלושה, סידיבה, מעבי ואוננגה. אחריו באו 38 דקות, עד ההפסקה, שהיו השיא של ר"ג באותה עונה. שליטה מוחלטת, שתי הזדמנויות מצוינות לזגורי, אחת לבוקסה ואחת למנגה, אבל השער שהאדומים הרוויחו לא הגיע.
שתי הקבוצות לא ממש עלו למחצית השנייה, והמשחק נרדם, עד שמעבי הגביה כדור מצוין ומנגה השווה.
אבל ההתלהבות מה-1:1 גרמה לשחקנים לשכוח את העמדות, והעונש הגיע מיד: יפרח החליק, מעבי לא חזר לסגירה, וערן לוי הבקיע, עוד פעם, מול האדומים.
הקבוצה לא ויתרה, הראתה הרבה אופי וחזרה ללחוץ על הצהובים. עוד לפני השוויון היה לעמית בן שושן מצב ענק ברחבה, טיל מחמישה מטרים, שארקין עצר באינסטינקט מצוין.
ואז הגיע השני. סידיבה, שתיקן במשהו את העצלות בשער הראשון, הרים כדור טוב לרחבה שחלף על פני כולם והגיע לזגורי. זגורי, עם יכולת האחד על אחד המצוינת שלו, השתחל בין שני שחקנים והקפיץ את הכדור באלגנטיות, כמו בשער בסכנין: 2:2.
ר"ג המשיכה לתקוף, אבל השעון, ואריאל הרוש, עמדו נגדה. התיקו המאכזב הגיע עם לא מעט סימנים מעודדים. הצרה היא שעכו, רמת השרון והפועל חיפה לא מפסיקות לצבור נקודות במשחקים קשים. ובשבוע שאחרי נוסעת האימפריה לחיפה, לפגוש את המכבים שעוד לא ניצחו בליגה באותה עונה.
מסקנות
1. כשמשחקים עם שני קשרים הגנתיים, בוקסה, שאמור לשחק חופשי מאחורי שלושת החלוצים, לא צריך לרדת כל המשחק עד הקו של וובה כדי לקבל כדור. כך הוא מאבד כל השפעה.
2. בקרוב יתחילו קבוצות בכירות לחזר אחרי דיוויד מנגה. צריך לדאוג, ומהר, שהוא לא יעזוב בשנים הבאות.
3. ההתקפה נראתה טוב גם כשבוקסה וארחיפוב, בפועל, לא הופיעו. זו סיבה טובה לאופטימיות.
4. מגנים שעולים להתקפה זה נהדר, ובמשחק הזה שניהם עלו הרבה. אבל איפה האחריות בהגנה? ראובן איבד אינספור כדורים שהפכו להתקפות מעבר מסוכנות, ומעבי כשל בכיסוי בשני השערים.
5. הדקות 75-78 רודפות את ר"ג. מול הפועל תל אביב, בני יהודה ורמת השרון, וגם במשחק הזה, הרשת נפתחה בדיוק בחלון הזה. סטטיסטיקה מדהימה שחייבת להיעלם.
ציונים
- ארקין 5.5: לא אשם בשערים, ועצירה טובה ב-2:1.
- ראובן 4.5: הכותב חזר על מה שכתב שבוע קודם: יוגב בן סימון הוא אופציה לא רעה למשחק הבא.
- יפרח 5: חלק נכבד מהאחריות על השער השני. חוץ מזה, סביר.
- אוננגה 5: חלק נכבד מהאחריות על השער הראשון. חוץ מזה, סביר.
- מעבי 5: הבישול הנהדר למנגה כמעט הסתיר משחק הגנתי רע מאוד.
- וובה 5: "הגרזן" כמעט לא הורגש, אבל כרגיל השאיר הכל על הדשא.
- סידיבה 6: משחק טוב מאוד ובישול, עם נורת אזהרה על הכיסוי הלקוי בשער הראשון.
- בוקסה 5: עוד לא ברמה של ליגת העל. אם ימשיך לרדת עמוק כל כך, הקבוצה תשלם מחיר כבד.
- זגורי 6.5: שער גדול, אבל הריכוז, ישראל, הריכוז. יכול היה לסיים בשקט עם שלושער. ועדיין, לפי הכותב, גם יכולת כזו מתקבלת בברכה בכל שבוע.
- מנגה 7: רק אלוהים יודע מאיפה הביא אותו פרדי דוד. כל רגע שלו ברמת גן הוא מתנה.
- ארחיפוב 4: נראה כאילו העדיף להישאר בבית עם בקבוקי וודקה. משחק נוראי של חלוץ שחייב תחרות על מקומו בהרכב כדי להתעורר. לפי הכותב, כשיגיע סוף סוף השער הראשון, הסכר ייפרץ.
נכנסו מהספסל: צ'קאנה, אביסידריס וחמו.
שתי מחמאות
הראשונה לקומנדו, שעודד בלי הפסקה והורגש יותר מתמיד במיקום החדש שלו, שבו האקוסטיקה עושה את העבודה. השחקנים שמעו אותו כל הזמן, והבקשה היתה לא לעזוב את המקום הזה.
השנייה להנהלה, שפתחה את היציע העליון. בדיעבד גם לא היתה לה ברירה: קרוב ל-700 אורדונים הגיעו, והחלק התחתון היה עלול להיחנק.
הכתבה מבוססת על כתבה שפורסמה באתר ב-1 באוקטובר 2012.
