כשבוחנים את מפת היריבויות בליגה, רק שתי קבוצות נוספות עוד מחזיקות, יחד עם הפועל ר"ג, בקשר לעידן הרומנטי ההוא: הפועל ירושלים והפועל כפ"ס. זה היה עידן שבו המשחק נשען על זהות מקומית, ועוד לא הפך לעסק יקר ומרוחק.
את שלושתן מאחד גם גורל משותף, ולא קל. כל אחת עזבה את ביתה הוותיק והאגדי, סבלה מיחס מתעמר של ועד "הפועל", התמודדה עם קשיים כספיים ועם חילופי הנהלות. בכולן נרשמו הצלחות, אליפות וגביעי מדינה, ואף אחת לא הצליחה להפוך אותן למסורת או לשושלת. מאז תור הזהב של שנות השבעים הן עדיין מחפשות כיוון.
בסוף דצמבר 2011 הגיע תורה של הפועל כפר סבא, נציגת יישוב שהפך מכבר מכפר קטן לעיר של ממש. במקום מרדכי לוטוטובסקי (ממנו קיבל לוטו, מאוהדי ר"ג האגדיים, את כינויו), אלי יאני, נח איינשטיין, יצחק שום וישראל פוגל, יעלו למגרש שחקנים בעלי שמות צנועים יותר. אבל הרעיון נותר זהה: מפגש בין שני שבטים מיוחדים בכדורגל הישראלי, והפעם בפתיחת הסיבוב השני.
לפי הטור, מעבר למבחן המקצועי, כל זה הוסיף למשחק ביום שני (18:00 בוינטר) גם נופך של נוסטלגיה ורומנטיקה. זה היה גם רגע להוכיח שהוויכוחים מהחצי הראשון של העונה נקברו באמת, לא רק בטוקבקים אלא ביציע מלא ורועש, שיכול לשאת את השחקנים לניצחון ואולי אף לפסגת הטבלה.
לכן יצאה קריאה לכל מי שהפועל ר"ג בליבו: לבוא. להראות שהפוטנציאל של 2000 אוהדים ומעלה, שעליו מרבים לדבר, קיים גם במציאות. לתת למשפחת ארקין, שלקחה על עצמה את המועדון והשקיעה בו מכספה בנדיבות, אות לכך שההחלטה הייתה נבונה ושהיא זוכה להערכה, ולא רק מהספה בבית. ולהבהיר שהתמיכה כנה ואינה מותנית.
הבקשה הייתה פשוטה: לבוא עם הילדים, להחזיר למגרש חברים שהתרחקו, ולהגיע בעצמם. מפגשים שמדיפים ריח של פעם נעשו נדירים בליגה, וכך גם ההזדמנויות להיכנס לסיבוב השני ברגל ימין דווקא על הדשא הביתי. ולאוהדים, בסופו של דבר, אין מועדון אחר.
משחק חוץ של הפועל ר"ג בימק"א, 1979. משמאל: טדי קולק, ראש העיר האגדי
1981, בדרך לעלייה: ניצחון על הפועל כפ"ס במגרש הקודם
הכתבה מבוססת על טור שפורסם באתר ב-24 בדצמבר 2011.
