הפועל ר"ג הודחה בחצי גמר הגביע, באפריל 2017, אחרי הפסד לבני יהודה, אבל התמונה שנשארה מהערב נרשמה כשהמשחק כבר נגמר. ביציעי האצטדיון בנתניה, מקום נעים, מכובד ומפנק שהאוהדים ישמחו לבקר בו שוב, נשארו כמאה אוהדים אדומים והמשיכו לשיר לשחקנים.
בהתחלה ניגשו אל היציע שניים או שלושה שחקנים. בהדרגה יצאו מחדר ההלבשה עוד ועוד, ונעמדו נבוכים מול הקהל. רגע חזק ומרגש.
גם עינב חזנולד היה שם, בתוך הקהל, ומחא כפיים יחד עם כולם. בניגוד ליושבי ראש רבים אחרים, הוא מוותר על יציעי הכסף והפלטינום ומעדיף את חברת האוהדים. כמה מהם ניגשו אליו, הניחו יד על כתפו והוסיפו מילה טובה.
למטה, השחקנים לא הורידו את העיניים מהיציע. הביישנות פינתה בהדרגה מקום לחיוכים קטנים ולמחיאות כפיים של תודה, והמבט כבר עבר למשימה הבאה: הפועל קטמון, ביום שישי.
כיאה למעמד, ובהתאם למסורת שלה, ר"ג, קבוצה מהלאומית, עמדה בכבוד מול היריבה מליגת העל. מלבד חצי השעה הראשונה, שבה שלטה בני יהודה, לא נראה פער בין הקבוצות, גם לא ברמת השחקנים הזרים.
מה שהכריע היו הפרטים הקטנים, אלה שמבדילים בין שחקן ליגת העל לשחקן הלאומית: הפעולה האחרונה. שוב ושוב בנו עידו שרון, עוז פרץ, ניראל מחפוד, דייגו סליס ואפילו ישראל ראש מהלכים נכונים, ונכשלו דווקא בנגיעה שהיתה צריכה לסיים אותם. ראש גם איבד את הראש, ותוך דקות ספורות ראה שני כרטיסים צהובים שהוציאו אותו מהמשחק. לפעמים היה זה כדור גבוה שלא הגיע ליעדו, לפעמים מסירה שגויה, כדרור אחד יותר מדי, או ויתור על בעיטה לטובת עוד מסירה.
עם פעולה אחת מוצלחת, הסיכום היה נראה אחרת. אבל אלה שחקנים צעירים, שעוד יש להם זמן ללמוד ולתקן, וזה הלקח מהערב הזה.
הפלייאוף נפתח ביום שישי שאחרי חצי הגמר, מול קטמון. את הליגה יכריעו המשחקים האלה, ולא המפגשים בין המוליכות: מי שתגבר על קטמון, על אחי נצרת ועל בני לוד, תעלה לליגת העל.
בקופה יש מספיק נקודות. הקבוצה הגיעה למקום השלישי, שתי נקודות מאחורי מכבי נתניה והפועל עכו, ואם השחקנים ימשיכו להאמין וללכת באותה דרך, האוהדים עוד יחזרו לאצטדיון בנתניה בעונה הבאה.
הכתבה מבוססת על כתבה שפורסמה באתר ב-5 באפריל 2017.
