שישה שערים, 3-3 מותח מול הפועל פ"ת, ובמחצית טקס מרגש: קבוצת הנערים של המועדון קיבלה את שמו של אבי שפנצר ז"ל, מהאוהדים המיתולוגיים של הקבוצה. בערב רגיל, זה היה מספיק כדי ללכת הביתה עם חיוך. אלא שזה היה קרב תחתית, ולר"ג הנקודות היו חיוניות כמו חמצן.
שוויון, יתרון ושלושער
בנובמבר 2015 עמדה הקבוצה על סף תהום: תשעה מחזורים ברצף בלי ניצחון, תקופה שבכדורגל נמשכת כמו נצח. כדי לצאת מהבור נדרש ניצחון, לא פחות.
ההתחלה עוד נראתה טוב. בדקה ה-16 מסר לירן כהן ללירון דיאמנט, ודיאמנט שלח בעיטה חדה מתוך הרחבה: 0-1. בדקה ה-28 הגיע השוויון: אחרי קרן נפל הכדור לברנקו מיכאלוביץ, שם שכדאי לזכור, והוא הכניס אותו בבעיטה עוצמתית. כך הלכו הקבוצות להפסקה.
מבחינת איכות, אי אפשר היה להפריד ביניהן. מצבים כמעט לא נוצרו, ומה שנוצר נוצל, אחד לכל צד. בצד האדום הצטיינו מייקל טוקורה ודידייה ברוסו, שעבדו גם בלי כדור וגם ניהלו את המשחק.
מחצית שנייה משוגעת
אחרי ההפסקה לא נערכו שינויים, ואולי קיוו ברמת גן שהאורחים יאבדו ריכוז. אצל המלאבסים חשבו אחרת. בדקה ה-52 ההגנה נרדמה, מיכאלוביץ התגנב לגבו של תומר לוי, ורוחב מהאגף השמאלי הסתיים בנגיחה חזקה שלו לשער.
הקבוצה נראתה המומה. ההתקפה לא ייצרה דבר, והתחושה היתה שרק כדור נייח יציל אותה. זה בדיוק מה שקרה: שמונה דקות אחר כך נגע שחקן אורח בכדור ביד בתוך הרחבה, וברוסו השווה מהנקודה הלבנה בבעיטה מדויקת. 2-2.
"לא חלפה אלא דקה", כביטוי החביב על האתר, והפעם זה היה מדויק: שישים שניות אחרי השוויון שוב נשכח מיכאלוביץ ללא שמירה, ורוחב משמאל הסתיים בבעיטה שלו לרשת. 3-2 לפ"ת, שער תאום לקודם, שלושער לחלוץ האורח, ור"ג שוב מפגרת.
מגיע קרדיט לאדומים על כך שלא התקפלו והמשיכו ללחוץ. המאמן דני גולן, שכבר העלה את ריף פרץ במקום תומר לוי, שלח את מוטי ברשצקי במקום דיאמנט, ומאוחר יותר את יניב מזרחי במקום אבי סופר. בדקה 88 זה השתלם: כדור חופשי, מהומה ברחבה, ונגיחה של ברוסו לרשת. 3-3.
השער שבר את האורחים, ובארבע הדקות שנוספו חיפשה ר"ג גם את הניצחון. הוא לא הגיע, אולי בפעם הבאה.
ז'ונס שוחרר, ההתקפה מדשדשת
לפני שריקת הפתיחה נודע על שחרורו של החלוץ בראיין ז'ונס. בעונה הקודמת פספס ז'ונס את רוב המשחקים בגלל הברך, התאושש אחרי תקופת שיקום ארוכה, ביקש עוד צ'אנס ושכנע את גולן בפגרה. אבל הוא השלים רק משחק אחד, במחזור הפתיחה מול רמת השרון, שבו גם כבש, ומאז ישב בחוץ עם פציעת שריר. בסוף השבוע נגמרה הסבלנות.
לפי הכתבה, ייתכן שבקרוב יגיעו שינויים נוספים בסגל, שאכזב מאוד עד אז, בעיקר בהתקפה. מי שהוביל אותה בשערים היה דווקא הקשר האחורי דידייה ברוסו, עם חמישה שערים.
גולן נראה עצבני מאוד לאורך המשחק, ולפי הכתבה בצדק, אחרי הטלטלות סביב מעמדו. הוא ניהל ויכוחים ארוכים עם כמה שחקנים על שינויים בתפקידם במהלך המשחק. השחקנים השיבו, הוא התרגז, הם הגיבו בתנועות ידיים, ולא ברור אם בסוף ביצעו את ההוראות או עשו כרצונם.
שני החלוצים הבכירים שלו לא היו זמינים: ז'ונס שוחרר, וניקולס פלצ'וק פצוע כבר תקופה ארוכה. נשארו לירון דיאמנט, שפתח טוב במשחק הזה עם שער חשוב ונעלם אחר כך, ויניב מזרחי, צעיר מכדי להוביל לבד התקפה של קבוצת תחתית בליגה הלאומית, שלפי הכתבה צריך לצידו שחקן בכיר שילווה אותו.
גם ההגנה ספגה בקלות, ולא לראשונה, שערים מנגיחות בתוך הרחבה. הקישור, בהובלת לירן כהן ודידייה ברוסו, שמר על יציבות יחסית.
ויכוח מיותר עם היציע
אחרי שריקת הסיום, כשגולן התכונן לראיון עם כתב ערוץ הספורט, צעקו לעברו כמה אוהדים שישתף את מוטי ברשצקי. במקום להתעלם, בחר גולן להשיב שברשצקי משחק בכל משחק ושעדיף שהאוהדים יעודדו במקום לצעוק. כך נפתח ויכוח שאפשר היה לחסוך, והצעקות מהיציע רק התגברו. שתיקה, לפי הכתבה, היתה מונעת את כל זה.
זו לא היתה הפעם הראשונה שהמאמן והאוהדים התעמתו. לפי הכתבה, זה מעיד על עצבים חשופים, אבל לא אמור לקרות. ההנהלה הפעילה שיקול דעת כשהחליטה להמשיך עם גולן, וממנו נדרש לשמור על פאסון, איפוק וקור רוח ברגעים לחוצים, בוודאי מול הקהל.
הטקס לזכר אבי שפנצר
במחצית ירדו לדשא בני משפחת שפנצר, יחד עם שחקני העבר אברהם לב, דני קופמן, שוקי דנישבסקי וטופל'ה בייטנר, והמנהל המקצועי של מחלקת הנוער, עומר בוקסנבאום. הם כיבדו את זכרו של אבי שפנצר ז"ל והעניקו למשפחה מגן הוקרה וזר פרחים, הקהל מחא כפיים דקה לזכרו, וצוין שמה החדש של קבוצת הנערים, שנקראה על שמו. היו"ר עינב חזנולד נשא דברים, וגיא שפנצר הודה לכולם על המחווה להנצחת שמו של אביו בהפועל ר"ג.
גיא שפנצר מודה לקהל ולמועדון
טופל'ה בייטנר, אברהם לב, דני קאופמן ושוקי דנישבסקי
הכתבה מבוססת על כתבה שפורסמה באתר ב-27 בנובמבר 2015.
