ביוני 1940 השתוללה בעולם מלחמה נוראית, אבל בארץ ישראל המשיכו לשחק כדורגל. הפועל ר"ג נאבקה אז על המקומות הראשונים, ובכל זאת, בצהרי אחד הימים, כונסה במועדון ישיבת חירום על צורת המשחק שלה. את מה שנאמר בה רשם מילה במילה מנהל הקבוצה, מרדכי לאופר ז"ל, שנהרג בהמשך בניסיון בריחה מהכלא הבריטי. אחת השורות בפרוטוקול: "מי שלא יופיע לאימונים יוצא מהקבוצה מבלי להתחשב בכל מיני מסיבות. פרובלמת המגרש תפתר בקרוב".
מהתמונות הראשונות של הפועל "נשר" רמת גן, הקבוצה שממנה צמחה לימים הפועל ר"ג
המכתש בשנות הארבעים
ליגה ב', מחוז שומרון, 01.06.1940: הפועל ר"ג – מכבי נתניה 9 – 3
בארץ ישראל-פלשתינה של אותם ימים נקראה הליגה השנייה "ליגה ב', מחוז שומרון". ר"ג, במרוץ לכרטיס העלייה לליגה הראשונה, השתתפה כאן בחגיגה של תריסר שערים. המפגש, שהיה אמור להיערך ברמת גן כמשחק בית, הועבר למגרש הפועל תל אביב, אבל זה לא הפריע לר"ג לפרק את מכבי נתניה: 6-0 במחצית, 9-3 בסיום.
כובשים: שמואל אונגר 4, בן ציון 2, משה רסקין 2, דוד טלר 1.
הרכב: פז, טלר, לויס, הופמן, ישראל קלבר, בן ציון הלמן, הפטל, בורי הלפרט, נפתלי שוולב, שמואל אונגר ומשה רסקין.
סודות מחדר ההלבשה: הפרוטוקול
כמה ימים אחרי הניצחון התכנסו שחקני הקבוצה לישיבה. הדברים שנאמרו בה נשמרו בזכות לאופר, שהעלה אותם על הכתב, והם חושפים את מה שהתרחש מאחורי הקלעים.
ליפסון, יו"ר הקבוצה, פתח בכך שגם הפועל חדרה והפועל ראשון מועמדות לליגה א', שהיתה אז הליגה הראשונה. לדבריו, בר, החבר מהמרכז, היה שמח יותר ב-1-0 מאשר ב-9-3, כי הניצחונות נערמים, אבל הכדורגל של הקבוצה "פרימיטיבי ביותר". ליפסון הודיע שהמאמן, החבר זינגר, יציג סקירה מפורטת ושכל אחד מהחברים יקבל את זכות הדיבור, והתלונן שחוץ מזינגר כמעט איש לא מגיע לאימונים. ומכאן גם האיום שנרשם בפרוטוקול: מי שלא יופיע לאימונים, יוצא מהקבוצה, בלי קשר לסיבות. בעיית המגרש, הבטיח, תיפתר בקרוב.
זינגר תהה איך קבוצה שמשחקת חלש כל כך, כפי שנראתה בשני המשחקים האחרונים, יושבת במקום הראשון. שחקן לא יכול לשחק יפה עונה שלמה, אמר, אבל הוא חייב לפחות להשתדל. לדבריו, לאורך כל הזמן חסרו לקבוצה קיצונים, והחלוצים המרכזיים שיחקו יפה מאוד אבל התרגזו בצורה לא נאותה. הפער מ"דגל ציון" עמד על שתי נקודות, והעונה התקרבה לסיומה. כל העיתונות, הוסיף, כותבת על ר"ג, וכולם מאוכזבים מה"צורה הפראית" של השחקנים. מנגד, הוא נהנה מהמשחק היפה נגד הכח פתח תקוה ומהשערים היפים שנכבשו בו. הוא קרא לחלוצים להתלכד ולהפסיק לעשות רעש, שלדבריו רק מקלקל ולא מתקן, ודרש שהגישה תשתנה בשלושת המשחקים הבאים.
בהמשך עבר הפרוטוקול על השחקנים אחד אחד. על קלבר נרשם ששיחק יפה מאוד מול אגד, דגל ציון והכח פתח תקוה, אבל היה חלש מאוד מול מכבי נתניה, במיוחד במחצית השנייה, מסיבה לא ידועה. על יוסי "כושי" כהן נאמר שאפשר לעשות ממנו שחקן טוב, אבל עסקיו הצדדיים מפריעים לו מאוד, והוא נדרש להודיע מיד אם הוא רוצה לשחק, כדי לשים סוף ל"הפקרות". כהן דחה את הטענות: הוא היה חולה, אמר, ולאימונים הוא יכול להגיע רק פעם בשבוע, לא יותר.
זינגר המשיך. טלר, לדבריו, הוא מאותם טיפוסים שראה בקבוצות חוץ: עובד קשה, לא יכול להגיע לאימונים, ולכן לא נכנס לכושר. המגינים שהיו לקבוצה עד אז לא הוכיחו את עצמם, לא בטכניקה ולא בזריזות, ופז גורם לטלר להתרגש. הרצים, דרש, מוכרחים לחזור ולעזור להגנה. הוא שיבח את החבר בן ציון, שהצטרף לא מכבר ושיחק בשני משחקיו הראשונים בכמה תפקידים, ואמר שהוא משוכנע שמדובר בכדורגלן מצוין. לפז הבהיר שעליו להשתדל להיכנס למסגרת של שוער טוב, כי בזה תלויה במידה רבה ההצלחה. את דבריו חתם בתקווה שכולם הבינו אותו נכון.
ישקה (ליפסון) היה חריף יותר: כולם עצלנים, קבע, והזכיר את המרץ של הפועל פתח תקוה, שבה כולם השתדלו, "והם אמנם ניצחו".
בן ציון הלמן, שנהרג לימים במלחמת העצמאות, סיפר שכל בכירי הכדורגל צפו במשחק האחרון, ומסקנתם היתה שבהפועל פ"ת יש שחקנים, ואילו הפועל ר"ג "אינה קבוצה". כמות השערים, לדבריו, לא מוסיפה לקבוצה כבוד, והחלוצים משחקים באופן שלא מאפשר לכדור להגיע לשער. בלי כושי, אמר, המצב היה רע מאוד. הוא יצא נגד הצעקות והעצבנות, שאינן תורמות דבר לניצחון או למשחק עצמו, וקבע שבלי הכנה לא מוציאים את ה"פלסמה". לדבריו, בקבוצה יש מצבים שונים, גם חלשים, אבל צריך להשתדל לשמור על שם טוב, להתאמן, לנצח ולהימנע מ"פרעות". עוד יהיו שיחות, אמר, אבל עכשיו צריך לעשות ולא לדבר. את דבריו חתם בהצהרה: "הפועל ר"ג היא הקבוצה הראויה להיות בליגה א' והיא תהיה!!!"
אונגר התלונן על שוולב ואלפרט: הוא מדבר איתם כל הזמן, והם לא מוכנים להבין אותו. לדבריו, גם כשהם סמוכים לשער, הם מעדיפים למסור לאחור, אל המקום שבו הוא עומד, ואחר כך מתרעמים שהוא לא בעמדה. הוא דרש פתרון.
שוולב השיב בסדרת הערות. על השוער אין מה לדבר, אמר, או שהוא תופס או שלא. המגינים, לטענתו, זקנים מדי: כשהרץ עולה עם הכדור, המגן אמור לנוע בעקבותיו ולהשתלט עליו אם הרץ מאבד אותו. קלבר חייב למצוא את העמדה הנכונה, ואונגר, במקום מסירה רכה וקצרה קדימה, "נותן יריה" שאין סיכוי להשיג. גם החלוץ המרכזי, לדבריו, צריך לרדת ולאסוף את הכדורים שהשוער בועט, וכל אחד צריך לתת מקסימום. הסיכום שלו: פחות דיבורים, יותר משחק.
הפטל אמר שהוא משתדל ויודע לחטוף כדורים, ושאם הקיצוני היריב נשאר חופשי כל הזמן, האשמה מוטלת גם על קלבר, שלו הפטל נאלץ לסייע שוב ושוב. קלבר מצידו התלונן שהוא תמיד האשם כשהמשחק חלש, ותהה איך היה נראה רץ מרכזי אחר במקומו. לדבריו, כשהרצים בצדדים משחקים, גם הוא משחק, וכשהם לא, הוא "ביש מזל וגרוע מכל רע".
פז ניסה להסביר למה אצלו "נשתנו היוצרות": כדורים קשים הוא תופס, וחלשים לא. הסיבה, לדבריו, היא שיש רק מגן אחד, ובמגינים הוא לא בטוח. בתחילת הדרך לא היה לטלר אמון בו, אבל מאז השתפר המצב ביניהם. כדור קשה שמגיע אליו לפני המגינים הוא עוצר, אבל "משהגיע כדור למגינים הרי הכדור אבוד, המגינים אבודים ואני אבוד…"
טלר קבע שלקבוצה אין אחד עשר שחקנים: ההגנה חלשה, גם הרצים קצת חלשים, וההגנה לא יכולה לשאת לבדה באחריות תשעים דקות. איך אפשר, שאל, לבקר מגן בודד על הופעתו ביום חמסין? ובלי חברות אמיתית בין השחקנים, הוסיף, הקלוב לעולם לא יהיה קלוב. "אל תתפשו חסרונות. תקנו אותם", ביקש, והציע שבשלושת המשחקים שנותרו שני המקשרים יעזרו להגנה.
החבר אלקיס אמר שכולם צודקים, והציע למי שאומרים "הייתי רוצה לראות את השני" להעמיד קבוצה אחרת ולראות איך היא משחקת. הרצים, לדבריו, צריכים להרחיק את ההתקפה ולא להביא אותה לשערם. איפה המרץ, שאל, איפה כוח השחקנים, כשממשחק למשחק הדבר היחיד שנשמע הוא צעקות. "מדוע לא תתלכדו ותשאפו לניצחון?!", שאל, והוסיף שאין לו ספק שכולם רוצים לנצח, אבל רצון לבדו לא מספיק.
ישקה סיכם ואמר שהוא שמח שכמעט כל אחד מהחברים לקח חלק בדיון. לגבי הצעקות על המגרש, קבע, ה"סדרן" היחיד הוא המאמן זינגר. הוא ביקש יותר לכידות בין החברים, ודרש שכולם יבואו לאימונים בלי תירוצים, גם לא של עבודה: על המגרש הוא רוצה לראות אחד עשר שחקנים, לא שבעה. בשבת, הזכיר, משחקים בנתניה, והקבוצה התחזקה. "אנחנו צריכים לנצח ב – 0 – ולא ב – 1 – לרעתנו".
את המילה האחרונה קיבל זינגר: אלקיס, אמר, נתן דוגמה נאה לאופן שבו צריך להתנהג, וצריך לשחק במרץ תמיד, מול חלשים ומול חזקים.
ליגה א' המלחמתית, מחוז השומרון, 02.06.1945: הפועל רמת גן – מכבי נתניה 7 – 1
הניצחון הזה נמנה עם התוצאות הגבוהות ביותר שרשמה ר"ג בליגה הראשונה, בשנים שלפני קום המדינה. בזכותו היה המקום השני כמעט מובטח לה, בליגה הראשונה של מחוז השומרון (צפון). זה היה המקום הגבוה ביותר שהשיגה עד עונת 1963/64, כמובן.
לפי ספורט הבוקר, המשחק במגרש מכבי רמת גן היה יפה, והפועל הציגה משחק מלוכד, עם חלוצים טכניים. הכובשים: המקשר הימני אונגר (2), החלוץ המרכזי אברהם צבי (2), הקיצוני הימני בנדיקט (2), ושוואלב (1), גם הוא קיצוני ימני. את השער של מכבי נתניה כבש המקשר השמאלי יצחק בילבסקי.
ליגה לאומית, מחזור 16, 04.06.1955: הפועל ר"ג – הפועל פ"ת 2 – 0
ר"ג הגיעה למשחק מהמקום ה-12, מול הפועל פ"ת, הקבוצה החזקה בליגה, שהחזיקה ביתרון של חמש נקודות על מכבי ת"א השנייה. ובכל זאת, דווקא בפתח תקוה ולעיני 1500 צופים, ר"ג הדהימה אותה, והאלופה שבדרך ספגה את ההפסד הראשון שלה באותה עונה.
המאמן מוניה ערך לקראת המשחק כמה שינויים בהרכב ונתן הזדמנות לכמה צעירים. בדקה 31 הגיע כדור מדויק לחרונזיץ, ומשם נכנס לשער של יעקב ויסוקר, 1-0. נחשון זכר "הפתעה מרעישה" שעלתה לכותרות הראשיות בעיתונים ושדיברו עליה ברדיו. את הגול הראשון, סיפר, הוא "נתן" בבעיטת וולה מהאוויר, "משהו לא נורמלי".
אחרי ההפסקה חיזקה פ"ת את ההתקפה כדי להשוות, ובדקה 58 קיבלה פנדל, אבל הבעיטה של בועז קופמן נעצרה בקורה. ההחמצה העירה את ר"ג, ובדקה ה-80, אחרי שגיאה של שפירא, סגר החלוץ המרכזי אורי צללה את המשחק, 2-0.
הרכב: אהרל'ה שרשטינסקי, חנוך מורדכוביץ, הרצל פריצנר, איצ'ה קירשנברג, משה פיימן, אבנר קוסיוב, צבי שטלצר, שלמה חרונזיץ', אורי צללה, יעקב פולבר, אריה רדלר. המאמן: מוניה גושן.
גביע המלחמה, 05.06.1943: הפועל רמת גן – מכבי תל אביב 4 – 3
"גביע המלחמה" היה שמם של משחקי הגביע שנערכו בזמן מלחמת העולם השנייה. אלה היו משחקים ארציים, במתכונת רשמית של ההתאחדות לכדורגל בא"י, ובכל זאת ההתאחדות, משום מה, השמיטה אותם.
מכבי ת"א, בגרסת 43/44, נחשבה לאחת הקבוצות החזקות ששיחקו כאן, והמשחק מול ר"ג נערך זמן קצר אחרי שזכתה באליפות. ככל הידוע, זה היה הניצחון ההיסטורי הראשון של ר"ג על מכבי. לפי עיתון הבוקר, התחרות נערכה בשבת במגרש מכבי ר"ג, ורוח חזקה הפריעה מאוד למהלך המשחק. מכבי היתה טובה יותר עד 20 דקות לסיום, ואז, כשהיריבה כבר היתה בטוחה בעצמה, ניצלו זאת חלוצי הפועל והבקיעו שלושה שערים ברצף. ל-4:3 של הפועל כבשו שוואלב, אונגר, שמחה וצבי, ולמכבי נויפלד, יוסף וגאול.
ליגה לאומית, מחזור 22 ואחרון, 11.06.1960: הפועל ר"ג – מכבי נתניה 3 – 3
הסיפור נגמר דווקא בבית, במכתש. ר"ג הובילה שלוש פעמים, ומכבי נתניה חזרה שלוש פעמים. השוויון נחת על ר"ג כמו מקלחת קרה: הוא לא הספיק, והקבוצה צנחה לליגה א', הליגה השנייה, לראשונה בתולדותיה, אחרי 19 שנים.
במשחק האחרון הקבוצה שלטה והשקיעה את כל מה שהיה בה. יחס הקרנות, 11-1 לטובתה, מעיד על כך, אבל מכל שפע המצבים, גם כאלה שכמעט אי אפשר להחמיץ, החלוצים תרגמו לשערים רק מעט, ומנגד כל התפרצות של נתניה היתה קטלנית.
השער הראשון של נחשון, כבר בדקה השנייה, נפסל בגלל נבדל, אבל בדקה ה-29 הוא הבקיע שוב, והפעם בלי שום ספק. הוא סיפר שלא שיחק במשך כל העונה, ושלקראת המחזור האחרון הפצירו בו לבוא, אף שהכושר שלו הספיק רק למחצית. לדבריו, השער שנפסל, מ-12 מטרים, היה חוקי לחלוטין ולא היה בו שום נבדל. את השער הראשון שנספר לר"ג כבש בעצמו, ובשלישי היה מעורב: הוא מסר מסירה קצרה לראובן כהן, שהבקיע, אף שיכול היה להיכנס עם הכדור לשער בעצמו.
בצד של נתניה השווה וייס (38), ראובן כהן החזיר את היתרון, 2-1 (דקה 41), והיינה איזן לנתניה בעזרת פרידמן של ר"ג (50). 60 שניות בלבד חלפו עד שראובן "קובינה" כהן, שיא הכובשים של המועדון בכל הזמנים, שם את ר"ג שוב בהובלה (דקה 52), וההישארות בליגה נראתה בהישג יד. אז נפסקה לנתניה בעיטה חופשית משלושים מטרים, והבלם מוייססקו (57) השווה ל-3-3. ר"ג ניסתה שוב ושוב, אבל השער לא הגיע.
מויססקו אמר אחרי המשחק שבעיטות מרחוק הן עניין שבשגרה אצלו, ושבצורה דומה כבר הכניע גם את ויסוקר. ברגע שהכדור ישב לו על הרגל והוא ראה שהכיוון נכון, סיפר, כבר ידע שהוא ייכנס. בצד של ר"ג האשימו את השוער. לפי איצ'ה קירשנברג, זולר צעק שלא צריך חומה, וספג. נחשון, שדיבר על משחק גדול שבו ר"ג היתה חייבת לנצח, תיאר "גול מטופש" מ-40 מטרים: זולר צעק לחנוך מורדכוביץ "עזוב עזוב זה שלי", ולדברי נחשון, אילו מורדכוביץ התעקש והרחיק, ר"ג היתה שורדת. "ההגנה, ההגנה שלנו הרסה אותנו", סיכם.
בסיום זלגו הרבה דמעות, כשהתברר שר"ג ירדה. היא סיימה עם 16 נקודות, זהה למאזן של מכבי יפו, שהפסידה 1-3 להפועל פ"ת האלופה, אבל יחס השערים של ר"ג (0.62) לא עמד מול זה של יפו (0.88). נחשון לא לבש עוד את מדי ר"ג אחרי המשחק הזה: הבוס שלו הציב לו אולטימטום, כדורגל או העבודה במשרד חקירות, והוא עזב את הכדורגל סופית.
הפועל ר"ג: אליעזר זולר, עמי גרינבלט, אמנון רוזנשטוק, שמואל פרידמן, חנוך מורדכוביץ, מאיר גיצי, דוד רוזין, איצ'ה קירשנברג, שלמה נחשון, ראובן כהן, יהודה פדאל. מאמן: הרצל פריצנר. 3500 צופים במכתש. שופט: בן רובי.
ליגה א' צפון, מחזור 30, 12.06.1971: מכבי יפו – הפועל ר"ג 1 – 0
ר"ג נכנסה למחזור האחרון עם יתרון של נקודה על מכבי יפו, שאותה אימן משה וארון, ונקודה אחת, בתיקו, היתה מספיקה לה כדי לעלות ללאומית. זה היה המשחק האחרון, ואחריו כבר לא נותר מה לתקן. כדורגל גדול לא ראו בו 20,000 הצופים בבלומפילד, אבל מתח היה בשפע. בדקה 70 הגיעה טעות קשה של צמד ההגנה של ר"ג, הבלם האדמוני אברהם לב והשוער ציון דגמי, יפו עלתה ל-1-0, ורמת גן כולה בכתה. מההפסד הזה התחילה הנפילה של ר"ג.
35 שנה אחרי המפח, לב לקח על עצמו את האשמה. "הייתי אשם בגול", הודה. לדבריו, הטעות היתה שהקשיב לדגמי, שצעק לו לעזוב את הכדור, ובמקום להרחיק, הוא עזב. את הכדור שנשאר בלי בעלים חטף משה אוננה מיפו, וחלומות ר"ג התנפצו. לב תיאר "גול טיפשי" והפסד כפול: בחוזה האישי שלו התעקש על מענק עלייה של 20,000 ל"י, סכום עתק באותה תקופה, שבו אפשר היה לקנות יותר מחצי דירה גדולה.
מהצד השני של הרגע הזה עמד משה אוננה (יליד 13.1.1950), הכוכב של יפו, ששיחק בליגה מ-1966 עד 1986. לדבריו, אסא, המגן של יפו, שלח כדור ארוך מהחצי שלהם לעבר שער ר"ג, הכדור חלף על פני שניהם, הוא ואברהם לב, ושניהם רצו אחריו. דגמי יצא מהשער ונראה כאילו הוא תופס, לב הוריד הילוך מתוך ביטחון שהשוער יקדים אותו, ודגמי עצמו היה משוכנע באותו דבר. אוננה, באינסטינקט של רגע, שלח רגל קדימה, הכדור פגע בה במקרה, שינה כיוון ומצא את הרשת. לדבריו, הוא עצמו היה המום מכך שהגיע לכדור בכלל, ועוד כבש.
אחרי השריקה הרים אותו האוהד הידוע קובו בבו על כתפיו ורץ איתו כך עד שדרות ירושלים. בדרך הפשיטו אותו אוהדי יפו, והוא הגיע לחדר ההלבשה רק במכנסיים קצרים. זה, לדבריו, היה האירוע המשמח והמרגש ביותר בקריירה שלו.
על הקווים של ר"ג עמד אז אברהם בנדורי (יליד 1928), ששיחק בעבר במכבי ת"א ובנבחרת, ובהמשך ניהל את נבחרת הכדורגל (1998 – 1978). את נעלי הכדורגל תלה ב-1959, ומשם יצא לקורס מאמנים בגרמניה. את ר"ג קיבל אחרי עונה כושלת, כשבמועדון הציבו יעד של אליפות. לדבריו, הקבוצה הביאה רכש, שאת שמותיו כבר לא זכר במדויק, ועליו הוטל לחבר את החלקים. בליגה א', כך סיפר, אף קבוצה לא היתה משהו מלבד רמת גן, יפו וקריית שמונה, וכל משחק מול השאר היה כמו אימון. אחוזי ההצלחה היו מצוינים, והביטחון בר"ג היה כה גדול, שבכל משחק השאלה היחידה היתה באיזה הפרש תנצח.
ואז הגיע המשחק הגורלי ביפו, במחזור האחרון. לדברי בנדורי, יפו לא היתה טובה יותר: "הם גנבו גול ואחר כך התבצרו", ור"ג לא מצאה את השוויון. כולם ידעו שתיקו מספיק, ולא היה צורך בתוכנית מיוחדת. הדגש, לדבריו, הושם על משחק התקפי. את ההרכבים של אותה עונה הוא כבר לא זוכר, אבל ברור לו שבמשחקי הבית היציעים היו מלאים והאוהדים ליוו את הקבוצה עד הסוף, דרבנו אותה ולא אפשרו לשחק בניחותא, "וזה היה כמו זרם". זו היתה עונה מצוינת, סיכם, חוץ מהמחזור האחרון, ואת ההכרעה ייחס לניסיון של יפו, שירדה עונה קודם, גנבה גול וידעה לשמור עליו.
רמת גן: ציון דגמי, רוני יעקובסון, אריה וילקומירסקי, שוקי דנישבסקי, רוני לוי, אברהם לב, עודד טרבגודה, חזום חזום, אורי קדמי, ז'אן קלוד שטרית, חיים צ'יריק. מאמן: אברהם בנדורי. שופט: קלמנטידה (שויץ). 20,000 צופים, בלומפילד, יפו.
הסיקור המלא של המשחק ותמונות נדירות
רוני לוי, קפטן הפועל ר"ג, על הדשא בבלומפילד
ליגה לאומית, מחזור 29, 14.06.1969: מכבי יפו – הפועל רמת גן 3 – 0
שבוע אחרי 0-4 מול שעריים במאבק על ההישרדות קיבלה ר"ג הזדמנות נוספת, ועוד במכתש, מול מכבי יפו. ניצחון היה חובה, אבל הקבוצה של עונת 68/69 היתה שבורה ומפורקת לאורך כל הדרך, לא הצליחה להתחבר לליגה, וההתקפה שלה היתה עלובה ומבהילה. המרחק מקבוצת הפאר שזכתה בחטף באליפות ישראל ב-64' נמדד בשנות אור.
צביקה היימן וכתב ששון שיחקו, אבל הוותיקים עוזי זנדר (הקפטן), שלמה מוסלי, אריה וילקומירסקי, קוסטס למברקיס, משה פרל והחלוץ קרוק כלל לא הגיעו למכתש. המאמן מור נאלץ לשלוח לדשא צעירים: קובי שוחט, רוני יעקובסון, שוקי דנישבסקי, אלי קונסנס ועודד טרבגודה, וזה לא הספיק.
ר"ג נראתה רע מאוד, וההגנה שלה היתה פרוצה. יפו פתחה כבר בדקה הראשונה, כשראובן נמני קטף מסירה שגויה של יעקובסון, שכוונה לשוער הורוביץ, 1-0. בדקה 23 הגביה סדרינה, קובי שוחט החטיא את הכדור, ואוננה גלגל מקרוב, 2-0. יפו המשיכה להחמיץ, עד שבדקה ה-60 סגרה עניין: בעיטת מספרת של יצחק שטיילינג חדרה פנימה, 3-0.
הפועל ר"ג: הורוביץ, קובי שוחט, רוני יעקובסון, שוקי דנישבסקי, אברהם לב, רוני לוי, אלי קונסנס, צבי היימן, כתב ששון, יחיאל טרוסטמן, עודד טרבגודה (אלי היימן). מאמן: יחיאל מור. 1500 צופים במכתש.
ליגה לאומית, מחזור 27, 20.06.1964: מכבי תל אביב – הפועל רמת גן 3 – 3
אחד המשחקים המהירים והדרמטיים של ר"ג בעונת האליפות נערך בבלומפילד, לעיני 14,000 צופים ובשיפוטו של מנחם אשכנזי. מכבי ת"א הובילה 2-0 במחצית ואף עלתה ל-3-1. ר"ג שיחקה פחות טוב, אבל התעוררה בדיוק בזמן, תפסה את השליטה והשוותה, בתוצאה ששימרה את סיכוייה במרוץ לכתר.
חדשות הספורט תהה מי בכלל האמין, בתום המחצית הראשונה, שהקבוצה הרמת גנית תחזור למבצרה עם נקודה, וכתב שבנקודה שסחטה נשארה ר"ג בחבורה המכובדת של המתמודדות על אליפות הליגה הלאומית. לפי העיתון, למפגש לא חסר דבר: מתח, קרב, מהלכים מרתקים, ולצדם כדורגל איכותי ומהנה, הישג של ממש בימים שבהם החום הכבד מתיש את השחקנים.
העיתון שחזר את השערים. בדקה 21 רקד קדמי בין המגנים הכבדים של הפועל ועבר אותם בזה אחר זה, ושחרר פגז בשמאל שהכניע את חודורוב, 0:1. 10 דקות אחר כך הגיע השער המושקע והיפה של המשחק: גיורא שפיגל, שהרגיש "גדול בין גדולים", קיבל כדור באמצע המגרש ופתח נפלא ברגל ימין אל האגף השמאלי, ושם שעט שיקווה לאורך הקו ובעט בעוצמה. חודורוב, המום, הוציא שוב את הכדור מהרשת, 0:2.
הכחול-צהובים של מכבי יצאו להמשך בתשואות סוערות, אבל אז קרה הבלתי צפוי. היימן, שהתעלם לגמרי ממה שקורה סביבו, שלח לוב גבוה שהפתיע אפילו את חבריו לקבוצה, ואת גרטלר בשער עוד יותר. השוער אסף את הכדור מהרשת ברוח נכאה. הקהל עוד לא עיכל את השער, וקידמי כבר בעט בעוצמה מ-25 מ'. הכדור פגע בקורה, שפיגל אסף אותו בלי מאמץ, ובקור רוח מוחלט גלגל אותו לרשת ממש מול חודורוב, 1:3.
בדקה 53 יצאה ר"ג להתקפה משמאל. המכבים העייפים, כך נראה, כבר הרגישו שהניצחון בכיס, אבל היימן נגח בסוף המהלך כדור חלש לפינה, 2:3. בדקה ה-67 פגע עמוסה בעוז, כהן בעט את בעיטת העונשין, ונחמיאס השווה בנגיחה מדויקת, 3:3. המתח עלה וההתנגשויות רבו. עוז נגח בפניו של טלבי, הקיצוני המהיר, ומנחם אשכנזי הרחיק אותו מיד. לפי העיתון, השופט היה מצוין, ולא רק במחצית הראשונה.
כובשים: לר"ג צבי היימן (46, 53) ושמואל נחמיאס (66). למכבי קדמי (27), שיקווה (36) וגיורא שפיגל (47).
נחמיאס, שכבש את השוויון, זכר מכבי ת"א מפוארת, "כוכבים אחד אחד": גיורא שפיגל, ניסים בכר, אורי קדמי, שחקנים שכונו "הנערים של ג'רי בית הלוי". לדבריו, מכבי הובילה 3-1 אחרי שערים מדהימים של שפיגל וקדמי, צביקה היימן כבש שער גדול כמעט מחצי המגרש, ובעשר הדקות האחרונות ר"ג עשתה להם "בליץ". לפני השוויון, סיפר, ניגש לראובן כהן לפני בעיטה חופשית, ביקש ממנו להרים לפינה הקרובה והבטיח שישים את הגול. הוא נעמד ליד השער והפריע לגרטל, שוער מכבי, וכשכהן הרים, זינק מעל שלושה שחקנים ונגח לרשת.
הרכב: יעקב חודורוב, נסים עוז (הורחק), שלמה מוסלי, גדי יניאק, מרדכי בנבנישתי, משה פרל, צבי היימן, ראובן כהן, שלמה לוי, שמואל נחמיאס וששון כתב. מאמן: דוביד שויצר.
מחזור 60 ואחרון של עונת ההקפאה, 22.06.1968: הפועל ר"ג – מכבי ת"א 3 – 2
המכתש בגבעתיים אירח מפגש בין ר"ג של תחתית הטבלה לבין מכבי ת"א האלופה. שתי הקבוצות שיחקו בלי לחץ, והתוצאה היתה חמישה שערים וניצחון מפתיע של ר"ג, 3-2. צבי היימן כבש פעמיים (55, 60), ובמכבי מיהרו לחזר אחריו במרץ, עד שיעבור לשחק בשורותיה.
היימן זכר בעיקר את חיים לוין, שוער האלופה, שהגיע למשחק אחרי שלושה משחקים בלי ספיגה, ואז ר"ג מתחתית הטבלה הכניסה לו שלושה. השער של ראובן "קובינה" כהן (80) היה ה-85 שלו במדי ר"ג, וגם האחרון, והוא הפך אותו למלך השערים של הקבוצה בכל הזמנים. למכבי כבשו שיקוה (19) וטלבי (59). עוזי זנדר דיבר על משחק טוב מאוד של ר"ג, והזכיר ששלושה שערים מול מכבי הם לא עניין של כל יום. לקראת הסיום, סיפר, החליף אותו יואל שוהם בשער.
הניצחון לא הציל את המאמן האגדי דוד שויצר מביקורת חריפה, שנמתחה עליו בשנה שלאחר מכן ב"משלנו" (מרץ 1969). לפי הביקורת, שויצר החמיץ את ההזדמנות שנתנה לו עונת ההקפאה: במקום לתת לצעירים לשחק ולהכין את העתיד, בחר לאסוף נקודות בתחילת הדרך, ובסוף, כך נכתב, הקבוצה "יצאה קרחת מכאן ומכאן", בלי נקודות ובלי צעירים לעתיד.
הרכב: עוזי זנדר (יואל שוהם), אברהם לב, משה פרל, שלמה מוסלי, שמעון הוס, אריה וילקומירסקי, קוסטאס למברקיס, צביקה היימן, ראובן כהן, אלי קונסטנס, רוני לוי. מאמן: דוביד שוויצר.
גביע המדינה, 28.06.1958: הפועל ר"ג – מכבי חיפה 2 – 1
מכבי חיפה הגיעה עם שורה ארוכה של כוכבים, אבל ר"ג שלטה לגמרי. ובכל זאת, מכל הבליץ יצא רק 2-1, כשהתוצאה יכלה להיות 6-1. הסיבות: חיים לוין בשער חיפה, שתפס יום גדול, ראובן כהן, שהחמיץ 3 הזדמנויות בצורה נוראית, ועוד שער של קובינה בדקה ה-89, שנפסל בגלל נבדל.
בדקה 29 בעט צבי שטלצר קרן שטוחה, ורוזין דחק פנימה, 1-0. בדקה 73' מסר קירשנברג לקובינה, וראובן כהן עקף שלושה חיפנים, הרים את הראש, נסוג קודם לאחור ובעט מזווית קשה אל המסגרת של לוין, 2-0.
הפועל ר"ג: אליעזר זולר, שמואל פרידמן, יעקב מרגון, קירשנברג, אשר בילבסקי, יהושע אפרוני, דוד רוזין, צבי שטלצר, ראובן כהן, יוסי קרמיניאן, יהודה פדאל. מאמן: משה וארון. 1000 צופים במכתש. שופט: דודאי.
איצ'ה קירשנברג בפעולה
ליגה ב', מחוז שומרון, 29.06.1940: דגל ציון תל אביב – הפועל רמת גן 4 – 1
בעונת 39/40 היה זה משחק ליגה מכריע על הכרטיס לפלייאוף בליגה ב', מחוז שומרון. לפי היומון "אומר", הרמה באצטדיון היתה נמוכה. דגל ציון הפגינה יותר שאפתנות וכוח מחץ, ואילו אצל ר"ג ההגנה כשלה, הרצים התרוצצו יותר מדי ומסרו מסירות לא מדויקות, והחלוצים הגזימו בשחקנות מול השער. במחצית זה היה 1:2, ואחריה ר"ג ירדה עוד, גם טקטית, והפגינה מחסור ברוח קרב.
לפי העיתון, הניצחון פתח לדגל ציון את הדרך לבכורה בליגה השנייה של השומרון, והעיתון העריך שבמשחקי המבחן לעלייה לליגה הראשונה יתמודדו כמעט בוודאות הפועל ראשל"צ (אלופת הדרום), הפועל חדרה (אלופת הצפון) ודגל ציון (המנצחת הוודאית בשומרון). שתי הראשונות יעלו לליגה הראשונה וישחקו בה בעונה שלאחר מכן.
הניחושים על זהות העולות היו רבים, אבל מציאות ימי מלחמת העולם השנייה טרפה את הקלפים, ובעיקר המאבק הקשה והארוך שפרץ בין מכבי להפועל, שני ארגוני הספורט הגדולים. בגלל העימות לא התקיימה ליגה כלל בעונת 1940/41. בעונה שאחריה, 1941/42, נחתם הסכם שלום בין המרכזים, ושתי הקבוצות קיבלו את מקומן בהחלטה מנהלית: שתיהן שובצו בליגה א', הליגה הבכירה של ארץ ישראל-פלשתינה.
את המשחק אירח אצטדיון תל אביב. כובשים: לדגל ציון נדב, ויטל, סמי ונתן, ולר"ג בורי הלפרט.
הרכב ר"ג: גרובר, טלר, הופמן, בן ציון, קלבר, הפטל, שטוב, אונגר, שוולב, הלפרט, משה רסקין. מאמן: זינגר.
הכתבה מבוססת על כתבה של אלישע שוחט ז"ל שפורסמה באתר ב-5 ביוני 2015.
