טרנטה אבל לפניך: הפסד מיותר של הפועל ר"ג ברמת השרון

מי שנוסע לאצטדיון של עירוני רמה"ש, המגרש שנראה כאילו הוטל עליו כישוף, מתקשה להיזכר מה בעצם מחכה לו שם. אין שם כוכב אחד שזוכרים, אף שחקן שמסוגל לבדו להכריע, ואין משחק גדול שנחרט בזיכרון. ובכל זאת רמה"ש מתברגת בשולי הצמרת, והפועל ר"ג, עם מנגה, זגורי, זנדברג, סידיבה ובוקסה בהרכב, רחוקה משם.

ייתכן שזה כל הקסם. בלי רעש, על מגרש ביתי צנוע (שאוהדי ר"ג היו מקנאים בו, פנינה אמיתית), עם סגל של שחקנים שרובם אלמונים ויכולים לשחק ליגה אחת למטה בלי שאיש ירגיש בהבדל, הקבוצה הזו צוברת נקודות, צמודה לצמרת ומפילה יריבות חזקות ממנה על הנייר. היא כל מה שר"ג לא.

300 אדומים, בעיטה בדלי

בדצמבר 2012, אחרי כמה שבועות שבהם זכתה לשבחים, משכה הפועל ר"ג לרמת השרון גם אוהדים שנפרדו ממנה מזמן. הסיפורים על הקבוצה שקמה לתחייה, על הכדורגל המרגש ועל ההתלהבות סביב אלי כהן עשו את שלהם, וכ-300 אוהדים באדום הגיעו בתקווה לראות ניצחון גדול ומילוט הרואי מתחתית הטבלה.

הם קיבלו בעיטה בדלי. השחקנים עלו לדשא, אם אפשר לקרוא לזה כך, עייפים כמעט כולם, כבדים, בלי דיוק ובלי ריכוז. כך מפסידים משחק חוץ נוח, קרוב לבית, עם יציע תומך, ליריבה שגם אחרי השריקה לא נשאר ממנה זיכרון של שחקן או של מהלך. הפסד סתמי, מרגיז, מיותר.

שער אחד מספיק

בפתיחה החזיקה ר"ג בכדור וחיפשה שער מוקדם. המארחת ויתרה על היוזמה, צופפה את האמצע, יצאה למתקפות מעבר והמתינה לטעות. בדקה ה-30 זה קרה: כדור שאבד במרכז המגרש הפך להתקפה מהירה, ותום מנשרוב העלה את רמה"ש ליתרון.

האדומים לא איבדו את הראש והמשיכו ללחוץ, אך למנגה ולזגורי חסר דיוק, בורגיץ נעלם לגמרי, וזנדברג, שפתח היטב, כבה בהדרגה. גם אחרי ההפסקה, השטיפה של אלי כהן והחילופים, לא הגיע השינוי. ר"ג נשארה צפויה כמו במחצית הראשונה.

והכי מדהים: רמה"ש אפילו לא חיפשה שער שני. היא נסגרה היטב, מרחה דקות, והתנהלה כמו קבוצה שיודעת לקחת נקודות, וזה בדיוק מה שעשתה.

תום מנשרוב מבקיע

רועי לייבוביץ שורף דקות

בורגיץ נעלם, ארקיפוב מחפש

בדקה ה-60 פינה מיראן בורגיץ את מקומו לאנטון ארקיפוב. בדקות המעטות שקיבל עד אז, בורגיץ לא השאיר רושם, וגם במשחק הזה כמעט לא היה מורגש. בשביל חלוץ, תפקיד כה מרכזי, זה כנראה לא יספיק.

אצל ארקיפוב כבר רואים סימנים. הכישרון שם, ונשאר רק לחכות לרגע שבו הוא יתפרץ. הוא הגיע להזדמנויות, אבל פספס שתיים כמו חלוץ שלא שיחק זמן רב: בשתיהן עמד לבד מול השוער לייבוביץ ולא מצא את הרשת: פעם ניסה לסיים בעצמו והקפיץ את הכדור החוצה, ופעם ניסה להגיש למנגה. שתי החלטות שגויות, אבל לפחות הוא מייצר מצבים, מה שאי אפשר לומר על בורגיץ.

בשריקה האחרונה חזרו 300 האורדונים הביתה מאוכזבים. בקבוצה שרצתה אבל לא ידעה איך, אי אפשר היה לבחור אפילו שחקן בולט אחד, ומולה עמדה יריבה שהפעילה שוב את הקסם של המגרש שלה והשאירה את הנקודות בבית.