שוב חוזר הניגון: עוד טעות של ארקין ושתי נקודות שאבדו

היריבה כמעט לא התקרבה לשער, ובכל זאת כבשה: עוד כדור גבוה לרחבה, עוד יציאה שגויה של השוער איתי ארקין, והפעם המחיר כאב יותר מתמיד. לדברי לירן דורף, אין כאן מקריות, כי בכדורגל אי אפשר לבלף. מי שהגיע באמצע השבוע למשחק האימון נגד הכח זיהה בו את אותה יכולת חלשה שהוצגה מול בני יהודה, והמשחק הזה היה רק "הדובדבן שבקצפת".

המסקנה של דורף היתה חדה: על ארקין לגלות אומץ, להכיר באחריותו ולפנות בעצמו למאמן בבקשה לנוח בחוץ שבועיים או שלושה. זה ישרת את הקבוצה, יוריד ממנו את הלחץ, ובינתיים הוא יוכל להתאמן במלוא המרץ. הרעיון אולי נשמע מגוחך, הודה, אבל כזאת היא הפועל ר"ג של 2012, ועם המציאות הזאת צריך להתקדם.

לפי החשבון שלו, הקבוצה היתה צריכה להחזיק באותו שלב 4 נקודות מתוך תשע אפשריות, ובפועל היתה לה נקודה אחת בלבד. לפניה עמדה נסיעה "מרתקת" לדוחא, שאיש לא ידע איך תסתיים (רק אלוהים, ואללה, יודעים, כלשונו). חלון ההעברות נסגר באותו שבוע, ולדעת דורף, בלי חיזוק משמעותי בכמה עמדות אפשר היה לקפל את הבסטה מיד.

"פראיירים"

זו המילה היחידה שמצא דורף לשתי הנקודות שאבדו, ולדבריו ייתכן מאוד שעוד יבכו עליהן בסוף העונה. הקהל יצא מהאצטדיון בתחושה של הפסד, ואם יתרון כזה לא נשמר בשיניים, קבע, המצב קשה עד אנוש, ולחולה אין כרגע תרופה.

אחרי המשחק הזה, לדברי דורף, כמעט נגמרו לו המילים. הוא גם הודה בטעות: לאורך השנה שקדמה לכך הגן על ארקין שוב ושוב, ועמד לצידו גם בתקופות הקשות, מתוך אמונה שזו עונת ההתחשלות האחרונה לפני שיהפוך לשוער לגיטימי בליגת העל. המציאות, כתב בצער אמיתי, מוכיחה את ההפך שבוע אחרי שבוע.

לדבריו, לארקין כבר אין תירוצים. לרשותו עמד מאמן השוערים הטוב בשוק, הרצון שלו גדול, הוא משקיע בלי גבול, ומספיק היה לראות את התסכול שלו בשריקת הסיום כדי להרגיש את הכאב שלו.

ועדיין, זה "אבל" גדול: עם יכולת כזאת אי אפשר לצאת למלחמת העולם שמחכה לקבוצה באותה עונה. הטעויות כבר עלו לר"ג שלוש נקודות, והחשש הגדול של דורף היה שהמשבר יימשך, כמו שנמשך חודש וחצי אחרי השער מחצי המגרש במשחק נגד נצרת עילית בעונה הקודמת.

הספסל כפתרון

דורף עמד על דרישתו: ארקין צריך ליזום פגישה אישית עם פרדי דוד ולאשר לו להושיב אותו על הספסל. לדעתו זה הצעד הנכון עבור המועדון, ואין דרך להתחמק ממנו.

בקבוצה אחרת, ציין, השוער היה נח כבר כמה משחקים, אבל ברמת גן המצב שונה, ולכן צריך לעשות את זה מהר ככל האפשר. למי שיטען שהספסל יגמור סופית את הביטחון של ארקין, השיב דורף בכנות: ספק אם נשאר לו שמץ ביטחון אחרי המשחק הזה.

הוא הדגיש שהטעות לא היתה מקרית. הקהל המצומצם שהגיע למשחק האימון נגד הכח ראה את ארקין סופג שני שערים גרועים עוד יותר. באותו ערב, סיפר, הוא ויהורם איתן דיברו ארוכות על התחושה החזקה שגם בשבת הקבוצה תספוג "לוקש", וזה אכן מה שקרה.

לכל שחקן יש תקופות של כושר ירוד, כתב דורף, והחוכמה היא לזהות אותן, להושיב אותו לזמן מה, להרגיע ובעיקר להוריד ממנו לחץ. לדבריו, זה בדיוק הרגע.

מהלך המשחק

לראשונה באותה עונה פתחה ר"ג עם שני קשרים בעלי נטייה הגנתית במרכז: המשבצת האחורית הלכה לוובה, ומשבצת ה-50-50 לסידיבה. בוקסה שיחק בחופשיות מתחת לשלושת הקדמיים. זגורי שיחק משמאל, מנגה בצד ימין של המרכז, וארחיפוב הוצב כחלוץ מרכזי.

זגורי נכנס למשחק בלהט, ובדקות הראשונות כבר סיפק בישול נהדר: גל ניר השמיט את הכדור בצורה אומללה, ומנגה דחף אותו מקרוב לרשת. 0:1 מהיר.

עד המחצית שלטה רמת גן, אבל כמעט בלי מצבים של ממש ליד אחד משני השערים.

המצב הראשון של רמת השרון, שהיה גם האחרון שלה, הגיע בדקה ה-53. ליאור ראובן הפסיד בקרב אווירי לאספא, שהחזיר את הכדור בנגיחה לאחור, קירובסקי השתלט עליו ואף עקף את ארקין, אבל עוז יפרח זרק את עצמו לגליץ' מכל הלב, הוציא איכשהו את הכדור ושמר על התוצאה.

מכאן המשחק נרדם. דורף לא אהב גם את ההחלטה להכניס את קרלוס במקום וובה, ולדבריו אמר זאת כבר באותו רגע ולא בדיעבד. נכון שוובה לא היה בעניינים, אבל אם מוציאים אותו, דורף היה מעדיף את חמו או את זנדברג, ובטח לא את קרלוס, שהתפקיד הזה לא תפור עליו.

המאמן פרדי דוד חש שהמשחק מתהפך ועבר ל-4-5-1: ארחיפוב יצא, זנדברג נכנס, ומנגה עלה לחוד. גם השינוי הזה לא עזר, ואז נפל השער.

הרמה שגרתית לרחבה, וארקין שוב יצא אליה לא טוב, בתסריט שהזכיר את השער מול בני יהודה. הפעם יצא בשתי ידיים ולא נרתע מהמגע, ובכל זאת גם הכדור הזה נשמט לו, וההמשך ידוע. דורף ציין באותה נשימה שבמרכז הרחבה נפער חור ענק: יפרח שמר על החלוץ הבולגרי, אוננגה על בלדוט, וליפניה נשאר איכשהו לבד לגמרי. ובכל זאת, לדעתו, אין בזה כדי להצדיק יציאה כה גרועה.

ר"ג קרסה, ואילו נמשך המשחק עוד כמה דקות, העריך דורף, היא גם היתה מפסידה בו. 1 מתשע הוא מאזן רע, ואם הקבוצה תפסיד בדוחא ובשבוע שאחרי לבית"ר, היא תעמוד על 1 מ-15, תרחיש שהוא לא ראה בו דמיוני כלל. במקרה כזה, הזהיר, ר"ג תגיע למצב אנוש כבר בשלב מוקדם כל כך, ובעיקר מבחינת המצב הנפשי של השחקנים.

למי שתהה למה הקבוצה לא הוסיפה שער שני כדי לסגור את המשחק, הזכיר דורף שמדובר בעולה חדשה, שהיה לה סיכוי טוב לאסוף את שלוש הנקודות הראשונות שלה בליגת העל, ועוד מול יריבה ישירה במאבק נגד הירידה. בטבלה, 0:1 שווה בדיוק כמו 0:2. הבעיה, כתב, היא שאת היתרון צריך לדעת לשמור.

ובשורה התחתונה: מהמשחק הזה עולה לדבריו מסקנה אחת בלבד, והיא ידועה לכולם.

הציונים

• ארקין 4: הספירה ממשיכה, והוא כבר חייב לקבוצה שלוש נקודות.
• ראובן 5: המגן שיחק בפושרות, על גבול החלש.
• יפרח 6: הופעה טובה מאוד של עוז, כולל הצלה של גול בטוח ב-100 אחוז.
• אוננגה 6: השלים היטב את יפרח והיה ראשון לכל כדור גובה. רכש מצוין.
• מעבי 5: פושר, והמסירה האחרונה שלו היתה רחוקה מלהיות מדויקת.
• וובה 5: כאילו לא עלה לכר הדשא.
• סידיבה 5: עוד חסר לו כושר משחק מלא, אבל היו ניצוצות.
• בוקסה 5: שיחק בעמדה שמתאימה לו, ובכל זאת לא נכנס למשחק.
• מנגה 5.5: לא היה במיטבו, אבל הוא כבש, וזה מה שקובע.
• זגורי 6: מחצית ראשונה מצוינת, דינמי, נלחם ולא מוותר. נרגע מעט אחרי ההפסקה, ובסך הכול הופעה טובה מאוד.
• ארחיפוב 5: יש לו כדורגל, אין לו כושר גופני. שוב, בדקה ה-30 הידיים כבר היו על המותניים, ויש לעבוד איתו ברצינות על העניין.
• צ'קאנה 5: מעבר ללחימה הקבועה, לא הורגש.

שותפו גם: זנדברג ועזריה.

מה הלאה

בשבוע שאחרי חיכתה הנסיעה לדוחא, וככל הנראה יצטרפו עד אז שניים או שלושה שחקנים חדשים. דורף קיווה שעל הדשא יעלו ה-11, ובהדגשה: ה-11 שנמצאים באותו זמן בכושר הטוב ביותר.

לנוכח מה שנראה מאז פתיחת העונה, קבע, אין ברירה אלא לפתוח את הארנק ולספק לפרדי דוד את השחקנים שביקש. במצב הקיים אין סיכוי להישאר בליגה, ולא רק בגלל השוער: כדי לשרוד בליגת העל עונה נוספת, חסרים לקבוצה עוד שניים או שלושה שחקני מפתח, קשר התקפי אחד ושני חלוצים.

לבסוף פנה דורף להנהלה, בנוסח "בחייאת רבאק": לפתוח לקהל את היציע העליון שליד שער 3. לא בשבילו ולא בשביל הקומנדו, הבהיר, אלא בשביל מי שרוצה "ליהנות" מחוויית הצפייה, שבאצטדיון כמעט אינה קיימת אבל עדיפה על כלום. לאלה שעומדים למטה, הוסיף, אין כוח או רצון לספוג לאורך כל המשחק תלונות על כך שהם מסתירים.

לכל האורדונים שלח דורף ברכת שנה טובה, עם הבטחה להתראות בדוחא.

הכתבה מבוססת על טור של לירן דורף שפורסם באתר ב-17 בספטמבר 2012.