הסיבוב הראשון של הפועל ר"ג נפתח בצורה מעודדת, צלל לאמצע נוראי ונגמר בנימה מתוקה שמשאירה תקווה להמשך. לירן דורף סיכם את 15 המשחקים הראשונים בדרך לליגת העל: מי הצטיין, מי התגלה, מי השתפר, ואילו תיקונים, אם בכלל, נדרשים כדי לשדרג את הקבוצה.
בסוף דצמבר 2011 הגיעה הקבוצה לחצי הדרך של העונה הסדירה, עוד לפני הקיזוז והפלייאוף, וקשה היה לאוהדים לנסח סיכום חד. חלק הזכירו שהפער מהפסגה עומד על שתי נקודות בלבד. אחרים טענו, אולי בצדק, שבליגה חלשה ולא יציבה כזו, הפועל רמת גן עם הסגל שלה היתה צריכה לברוח קדימה ולהשקיף על כולן מלמעלה.
הסיבוב במבט לאחור
הפתיחה היתה מבטיחה. אחרי שני תיקו מאופסים הגיע ניצחון גדול באום אל פאחם, ואחריו ניצחון מוחץ על רעננה. משם התחילה צניחה חדה ביכולת: הפסדים משפילים למכבי הרצליה ולאשקלון, והגרוע מכולם, בדרבי. האוהדים יצאו מדעתם ודרשו את ראש המאמן, אבל הבעלים ניר ארקין גילה סבלנות, נשך את השפתיים וגיבה אותו. רק בסוף העונה יתברר אם צדק.
אחר כך חזרה רמת גן לנצח, בקושי רב, את מכבי באר שבע ונצרת עילית החלשות, רק כדי להפסיד בבושת פנים בבית לירושלים. וכאילו זה לא הספיק, 50 מזוכיסטים נסעו לעילוט וחזו בהפסד לאחי נצרת.
נקודת המפנה הגיעה, למרבה הצער, אחרי מותו של איגור, בנו של קרלוס צ'קאנה. האסון ליכד את הקבוצה, ובמשחק מצוין היא גברה על בני לוד, שהגיעה כשהיא במקום הראשון.
הביטחון חזר. שני ניצחונות צמודים על הפועל הרצליה, בליגה ובגביע הטוטו, הביאו את הקבוצה לנס ציונה בכושר טוב, שהפך שם לכושר מפחיד: ארבעה שערים בתוך חצי שעה, כדורגל מכוכב אחר, וניצחון ענק 2:5.
הקינוח היה גביע הטוטו, תואר לכל דבר שאין סיבה לזלזל בו. את הסיבוב חתם ניצחון דחוק על בית"ר תל אביב, אחרי שהשחקנים הפגינו אופי וחזרו מפיגור.
המצטיינים
המצטיין: עוז יפרח. לפי דורף, הבלם הטוב ביותר בליגה. מלבד שלושת ההפסדים ברציפות באמצע הסיבוב, הוא בלט בכל שאר המשחקים. נכס של ממש ורכש בינגו, ששווה כל דולר. ליאור אסולין התמודד איתו על התואר, אבל היציבות של יפרח הכריעה.
התגלית: יוגב בן סימון. דורף הכיר אותו ואת יכולותיו כבר מהעונה הקודמת, אבל רבים הרימו גבה כשה"סגול" הגיע לקבוצה. בלי רעש הוא הפך לשם קבוע בהרכב, ולאחד השחקנים האמינים בסגל.
המשתפר: עידן בלסטרה. פתח את העונה ב"משחקי חושך", אבל מאז מכת הפציעות קיבל מקום בהרכב, והוא משתפר ממשחק למשחק.
היציב: תמיר בן עמי. הקפטן עובר את אחת העונות הטובות בקריירה שלו. הוא כבר לא דוהר לאורך הקו, אבל מייצב לגמרי עמדה שבהרבה קבוצות בליגה אין לה שחקן ראוי.
המבריק: אדריאן פרננדז. מעבר לכך שכבש את לב כל האוהדים, רק הוא מצליח ליצור מצבים גם כשהוא משובץ בעמדה שאינה שלו. תנועה בלי הפסקה, טכניקה אישית מדהימה ומהלכים מסוג של כדורגל שלא שייך לליגה הלאומית. אילו שיחק כחלוץ מרכזי, לפי דורף, גם אסולין היה צריך לחשוש ממנו במרוץ למלכות השערים.
המאכזבים
המאכזב: עומר בוקסה. קשה לדבר על אכזבה, אבל כולם, בלי יוצא מן הכלל, ציפו ממנו ליותר. חוץ מהופעה גדולה אחת, בנס ציונה, התרומה ההתקפית שלו היתה דלה, וחבל. הכישרון קיים, רק שמשום מה הוא לא מתורגם על הדשא. דורף איחל לו לזכות בתואר המשתפר של הסיבוב השני.
הנעלמים: צ'אם ממאדו ואופיר חמו. לשניהם יש הרבה כדורגל ברגליים. אצל ממאדו חסרות לגמרי יציבות ועקביות: לצד משחקים טובים מאוד יש משחקים שבהם קשה להבין את תפקידו. הוא מגיע למצבים, סימן לתנועה נכונה, אבל הסיומת, אוי הסיומת.
גם חמו לא היה יציב. בפתיחת העונה הוא היה שחקן הרכב קבוע, ולא הראה כלום באף משחק. נכון שלפעמים שובץ בעמדות שאינן שלו, אבל משחקן שהגיע, לכאורה, מליגת העל, ציפו ליותר. בשני משחקים, מול לוד ומול נס ציונה, הוכיח כמה הוא יכול לתרום, והכל תלוי באיך הוא קם בבוקר המשחק.
הרגעים של הסיבוב
משחק הנפל: לא חסרו מועמדים, אבל ההפסד הכואב בדרבי גבר על כולם. שחקנים ירדו מהדשא עם מדים נקיים, בלי רצון, בלי תשוקה ובלי לחימה. שלא יחזור.
משחק השיא: כמובן, ה-2:5 בנס ציונה, הדגמה של הפוטנציאל הגלום בקבוצה. קשה להאמין שתהיה שוב רביעייה בחצי שעה, אבל גם חצי מזה יתקבל בברכה.
הרגע המאושר: הזכייה בגביע הטוטו, והשמחה של ניר ארקין, בעלי הקבוצה, אחרי השריקה. הלוואי שיהיו עוד מראות כאלה.
מה הלאה
רמת גן סגרה דצמבר מוצלח, אבל תצטרך להגיע מרוכזת לשני משחקי מפתח, נגד כפר סבא ונגד בת ים. ניצחון בשניהם יביא כנראה את המקום הראשון שכל כך מחכים לו, אבל הדרך עוד ארוכה. התקווה היא שהמשבר כבר מאחור, אם כי בליגה משוגעת כזו הכל יכול לקרות.
לפי דורף, חלון ההעברות, שהיה אמור להיפתח כשבועיים אחר כך, יחייב את הקבוצה במקצה שיפורים. היא זקוקה בדחיפות לקשר אחורי שמסוגל לתפקד גם כבלם (ליאור ז'אן?), ולשחקן התקפי שיודע לפרק הגנות (אבו ענזה, ירדן כהן, ללה, טועמה). עם החיזוק הנכון, המכשול היחיד בדרך לליגת העל יהיה הקבוצה עצמה. נתראה בשמחות.
הכתבה מבוססת על טור של לירן דורף שפורסם באתר ב-23 בדצמבר 2011.
