תמונה בשבוע- הנס שלא הספיק.

בעונת 1989-90 נבנתה בהפועל ר"ג קבוצה שאם היתה שורדת את העונה הראשונה שלה בליגה הראשונה(אז הלאומית), יש מצב שהיום היינו במקום אחר לגמרי גם אם מדובר בשני עשורים וקצת.
לצד כמה כשרונות שעלו מהנוער כמו עודד צחי,ישראל כהן וזוהר מדינה שחברו לרונן חרזי, שולי גילארדי, יובל נעים, אריק גילרוביץ, אבי ברשצקי וטופל'ה בייטנר, גוייסו למשימת ההישארות גם משה אייזנברג מבני יהודה, יהודה עמר מהפועל ת"א ואופיר בן חיים מכפר סבא.
על פניו היה מדובר מדובר בקבוצה מגובשת של שחקני בית שעלו יחד מהליגה השנייה ואליהם צורפו שחקני רכש מבטיחים שהיו אמורים לתת את הערך המוסף.
הבעיה העיקרית היתה שעל הקווים עמד דרור קשטן שלא התאים את עצמו למועדון המשפחתי והביא איתו סגנון ניהולי קשוח שפגע במרקם החברתי .
לאט ובהתמדה "חוסלו" שחקני הבית כמו אריק גילרוביץ, טופל'ה וברשצקי שנשלחו ליציע ובמקומם הגיע רכש שלא הביא תוצאות. הקבוצה החלה לנדוד לעבר התחתית ובמשחקי הפלייאוף התחתון החלה הסבלנות של האוהדים להיגמר.
אז לא היה אינטרנט שבו יכלו האוהדים לשפוך את זעמם על המקלדת. היו גדרות והן זזו מאחורי גבו של קשטן העקשן שסירב לשלב בהרכב שחקנים עם ערך מוסף של נשמה ומחוייבות למועדון.
חמישה מחזורים לסיום הליגה כשהחרב היתה מונחת חזק על הצוואר וקשטן הבין שהוא נשאר בקבוצה עד הסוף, הוא החליט לעשות לאוהדים תרגיל ולמשחק גורלי נגד מכבי נתניה נזרק הסמל והקפטן בשנות השמונים, אריק גילרוביץ' שהודח מההרכב כבר אחרי כמה מחזורי ליגה בפתיחת העונה.
קשטן לא האמין בפטיש(הכינוי של אריק מאז ועד היום) והכניס אותו למשחק כדי שהאוהדים ייווכחו במו עינהם שהוא לא המושיע אליו קיוו, אבל רצונות לחוד ומציאות לחוד.
אחרי מחצית מאופסת נכנס אריק בדקה ה53. נתניה שנשארה כבר בליגה, נלחמה על כל כדור ולא איפשרה לר"ג לכבוש אבל בדקה ה78 הסיפור נגמר אחרי שהפטיש, עם רגל ארוכה וגליץ עם הנשמה דחק כדור שגלגל אליו רונן חרזי וניצח את המשחק.

בשבוע שלאחר מכן במשחק גורלי נוסף נגד שמשון ת"א בשכונת התקווה כבר לא היתה לקשטן ברירה וכשחקן קלפים מנוסה הוא גם ידע שאם יש לך קלף מנצח ביד, כדאי לעשות בו שימוש נוסף.
אריק ניצח גם את המשחק הזה עם שער בלתי נשכח מול אבי חדד ור"ג החלה פתאום לנשום אוויר.
שבוע לאחר מכן הקבוצה רשמה הפסד ביתי להפועל ירושלים, ניצחה אחריו בימק"א את בית"ר ירושלים(יואב זהר) והגיעה למשחק האחרון כשהיא זקוקה לנצחון מול הפועל ב"ש שלה הספיק תיקו.
קשטן המשיך להשתמש באס גילרוביץ מתוך תקווה שהמהלך יקנה לו הישארות ואף העלה אותו כחלוץ, אבל לשחקנים קפאו הרגליים, חרזי ואייזנברג שולבו רק כמחליפים ומשהו בחדר ההלבשה אבד בדרך. המשחק הסתיים בתיקו ור"ג ירדה לליגה השנייה ממנה תעלה רק אחרי עשרים שנה.
הסיפור הארוך סופר כאן כדי שהלקח אולי ייושם גם העונה ועל המגרש נראה שחקני נשמה עם ערך מוסף(מי אמר צ'קאנה?).
קרלוס ממש לא צריך את טובת האוהדים שיזכירו למאמן שהוא פה. בגילו הוא יכול להתגאות בגוף מעוצב, אחוזי שומן נמוכים, מהירות, טכניקה וחוכמת משחק שמאד חסרה לכל שחקן צעיר שתבחרו.
במעמדים האלה של סוף העונה בהן כל גול יכול להיות גורלי, חשוב להשתש בשחקנים הכי מנוסים והשבוע, הוכח שבעשר דקות, קרלוס נתן הרבה יותר ממה שראינו משחקנים אחרים במשך 80 דקות, לכן התקווה היא שגם במשחקים הקרובים נמשיך לראות אותו עולה בהרכב או מהספסל ודוחף את הקבוצה מתוך המגרש.
בתמונה הראשית של הכתבה, מופיע מעבר לאריק גילרוביץ גם יובל נעים שבעוד שבועיים יעמוד על הקווים מול יריבה אחרת שלנו במאבק ההישארות- הפועל עכו.

תגובות מהפייסבוק

תגובות