כבר שנים שאני חופר לכם דרך האתר על קבוצת הוותיקים. לפי כמות הכניסות לכתבות, לא את כולם זה מענין, כי קבוצה של שחקני עבר שפרשו וכמעט נעלמו מהתודעה לא אמורה לעניין את כולם, אבל המשוגעים לדבר ובעיקר הנוסטלגיים שבחבורה שהציצו-הבינו ונפגעו.
לכאורה כל התנאים נגדנו- אין כסף, לפעמים משחקים בעלטה ומנחשים איפה יפגע הכדור, המגרשים לא אידיאליים, הרפואה פרטית וההגעה עצמאית. אם יש שחקן שמסוגל לעמוד בתנאים האלה לצד ובעיקר היותו אדם חברותי, הוא מתאים. אם הוא לא גדל בהפועל ר"ג זה גם בסדר כי אף אחד לא מושלם והחבר'ה כבר ידאגו להפוך אותו לאדום.
עכשיו צריך גם יכולת כי למרות שהשם "ליגת הותיקים" מעלה בדמיון חבורה של גברים עם עודף משקל שהולכים מהר ומגלגלים את הכדור תוך כדי סינון קללות כשהם לובשים סטים לא מותאמים שקטנים עליהם בשתי מידות, הרי שמדובר במשהו אחר לגמרי.
כבר שש שנים שאני מכור לליגה הזאת. במשחק הראווה הראשון של הקבוצה נגד מכבי ת"א במכתש אני זוכר שעמדתי על קו האורך וראיתי שלמכבי ת"א יש שני מאמנים שכל הזמן מכוונים וצועקים. מדי פעם שמעתי קללות וגם השחקנים על המגרש היו בטירוף לנצח.
האמת היא שלא כל כך הבנתי על מה ולמה. כולה משחק ידידות לעיני קהל, אבל תוך כמה חודשים הפכתי להיות אמוציונאלי כמעט כמוהם. עם הזמן למדתי משחר כדורי להתמתן ולקחת הכל באיזי. קודם כל לבוא ולהנות ואז הדברים פשוט קורים. מגיא פרימור למדתי שגם אם מגיעים למשחק 11 שחקנים ואין מחליפים, לא צריך להיכנס לפאניקה כי אם יש הרכב טוב והחבר'ה מחוייבים אפשר לנצח כל קבוצה, גם אם בשער שלנו עומד שחר כדורי שבכל פעם שזה קרה לא הפסדנו…
מאז אנחנו פעילים בליגה כבר שש שנים ברציפות. לא דבר מובן מאליו לקבוצה שאין לה בית, ששני הספונסרים העיקריים שלה גרים בחו"ל ותא המטען של המנהל שלה משמש כמחסן לציוד.
שש שנים של עשרות משחקים, הרבה נצחונות, פחות הפסדים, הרבה רגעים של אושר טהור עם מעט תהילה אבל הרבה נשמה ובעיקר מחוייבות של כעשרים משוגעים לדבר שנפגשים פעם בשבוע לשחק עם חברי הילדות שלהם או עם שחקנים ששיחקו לצידם או בשנתונים אחרים ולכולם מכנה משותף אחד- אהבת המשחק.
עכשיו אספר לכם על הטורניר בחיפה ממנו חזרנו מעוטרים בגביע ובעיקר מאושרים.
הכתבה של אחרי המשחק היתה יחסית מקוצרת ודי התמקדה במשחקים עצמם, גם כי חזרתי הביתה בחצות עם שק של כביסה וחיוך ענק אחרי יום שלם שהחל בצהריים והסתיים מאוחר. עכשיו תשמעו את הארועים שמאחורי הקלעים. את הסיפורים המעניינים שביננו, לפעמים הם הסיפור עצמו.
את הזמנה לטורניר קיבלתי ב 31 לדצמבר 2012 . בדיוק ישבתי במיניבוס שהחזיר את הקבוצה מקרית גת אחרי 2-2 ונכנסתי לפייסבוק. בחור בשם אהרון מילרד מחיפה,בחור עם לב ענק ותרבות כדורגל מושרשת, שמארגן את וותיקי הפועל חיפה לטורנירים האלה פנה אלי בהודעה הבאה:
אהלן ירון
"אני עובד חזק על ארגון טורניר ותיקים לזכרו של רובי שפירא ז"ל . אם לא יהיו תקלות זה אמור להתקיים בחו"המ פסח . אני משתדל שזה יהיה באיצטדיון האתלטיקה בחיפה שיש בו תאורה . במידה ואני אסגור את כל הפרטים רציתי להזמין אותכם גם . זה יהיה הפועל חיפה,מכבי חיפה , הפועל ר"ג וככל הנראה הפועל ת"א . אני מקווה שזה בסדר מבחינתכם. תעדכן אותי גם אם לא בבקשה" .
אחרי סבב קצר במיניבוס כולם אישרו את הגעתם ועניתי לו שאין שום בעיה, להיפך.
עם הזמן הבנתי שהטורניר זוכה בחיפה להד גדול. רובי שפירא המנוח הוא עדיין אייקון ופרט לטורניר שנערך לפני כמה שנים לא היה שום מפעל שהנציח אותו ואת פועלו.
למי שלא זוכר מדובר באוהד הפועל חיפה שבסביבות 1995 הפך לבעליה, זעזע את השלטון הכמעט בלתי מעורער של הירוקים בעיר ואיים והצליח להחזיר את הפועל חיפה למרכז העניינים, שם היתה הרבה זמן לפני מכבי חיפה שהחלה לפרוח רק ב 1984. עם הזמן הגיעה אליפות, הופעות מכובדות באירופה ואז הנפילה הכואבת עם ההתאבדות המפורסמת בניגריה ב 2003.
כשהפועל חיפה זכתה באליפות לא היה אוהד כדורגל אחד שלא פירגן וכשרובי מת, לא היה אחד שנשאר אדיש. שפירא אולי הגשים את החלום הפרטי שלו כשהפך לבעלים אבל הגשים את חלומם של רבים שחולמים להתעשר ולהיות הבעלים של הקבוצה שלהם. מאז הפועל חיפה לא חזרה להיות מעצמה והיא מתנדנדת בין תחתית ליגת העל לליגה הלאומית אבל הזרעים שניטעו אז עם מחלקות נוער חזקות צמחו והפכו לשחקני בוגרים שמשחקים היום בקבוצה ומשפיעים השפעה מכרעת על זהותה.
לטורניר עצמו הוזמנו כאמור ותיקי הפועל ת"א שהתגבשה במיוחד לטורניר, מכבי חיפה שפעילה ליגת הוותיקים, הפועל חיפה שהתבססה על שחקני דור האליפות פלוס ותיקים נוספים ועלינו.
הכנות לטורניר מהסוג הזה הם לא כמו הכנות לליגה. קודם כל צריך להכין רשימת שחקנים שיאשרו הגעה וגם יגיעו(זה לא תמיד חופף). אחר כך לוודא שלכולם יש אישורים רפואיים ואת הגיל המתאים.
כשהורכבה הרשימה שהיתה ברוטו 24 שחקנים,רובם בקבוצת הוותיקים, היה צריך לדאוג להם לביגוד ולחשוב על אוכל ליום הארוך(זה פסח ואין הרבה אופציות).
כשחקן על תקן חריג הוזמן ליעד טפר שהוא היחיד שלא משחק בליגה ובעוד כמה חודשים יוכל להצטרף רשמית לקבוצה. פנייה נעשתה למיקי ממן שביום האחרון נקע את הרגל ולא הגיע, לרונן חרזי ששיחק בכל הקבוצות שהופיעו בטורניר וחלה בשפעת בימים שלפני הטורניר ולאדיב שרעבי שמשחק בותיקי רחובות עקרון- אחת היריבות הצמודות שלנו בליגה.
בימים שלפני הטורניר הרשימה הצטמצמה והתברר שגם בחיפה הודיעו על היעדרויות כמה שחקני מפתח כמו ג'ובאני רוסו, סמי עייש ואייל עמר. אצלנו הודיעו על אי הגעה של הרגע האחרון מיקי ממן, רונן חרזי, טופל'ה בייטנר ועומר אוסובסקי שהצטרפו לירון מליקה(אילת), אפי צפריר, איציק טננבאום, אבישי אברהם(פציעות), אורן כוכבי(טיול), לגיא פרימור וגיא מסיקה(חו"ל).
בסופו של דבר יצאנו לדרך עם 18 שחקנים שחלקם הגיעו עם הילדים שלא ראו אותם בשיא הקריירה שלהם ועומדים לחוות חוויה בלתי נשכחת.
ניר כץ סידר לנו את אוטובוס הקבוצה ומי אם לא הנהג עופר מורון הסיע את החבורה לאצטדיון האתלטיקה, כפי שעשה עוד בשנות התשעים. על הדרך סידרו לנו מהקבוצה הבוגרת ארבע חולצות מהסט הלבן כדי שלא יחסר לנו כלום וביחד הכל נתן תחושה של שייכות טבעית, כמו חלק מפאזל שהתחבר.
בערב שלפני המשחק ההתרגשות טיפסה לגבהים וסימסתי לשחקנים כותרות מעיתונים ישנים בהם הם מצוטטים:
במקור רציתי שנצא מהמכתש, אחר כך חשבתי שהמקום הפך למדכא וגם אין בו חנייה אז חשבתי על האצטדיון הלאומי אבל בגלל הקרקס שיש בו והיום הפתוח של ההתאחדות היה עלול להיות שם צפוף ופקוק אז הלכתי על וינטר. כדי לעדן כתבתי בסמס שניפגש באולם זיסמן.
אגב סמס, התקשורת בתוך הקבוצה מתבססת בעיקר על סמסים ועל אפליקציית ה"וואטס אפ".
אם יש מושג שנקרא חדר הלבשה שמח ומגובש אז לנו יש וואטס אפ שמח עם פרטיות, יציאות, פידבקים ומלך אחד ששולט ב"חדר ההלבשה" – משה טונדובסקי.
טונדובסקי שיחק במחלקת הנוער של הפועל ר"ג בשנות התשעים בשנתון של שחר כדורי, שוקי סדיס ואחרים. כשעזב, הלך לעמידר והשקמה שם כבש עשרות שערים, חלקם תחת אריק גילרוביץ כמאמן.
יש לו בעיטת תותח, מיקום יוצא מן הכלל, אבל קצת עודפים שמונעים ממנו לפתוח מבערים. בהרכב הוא מעדיף שלא לפתוח ואחרי כחצי שנה בקבוצה בה בילה בעיקר ברשימת הפצועים התמידיים הוא נזרק למערכה במשחק חוץ בלוד, גם כי באותו יום היו רק 11 שחקנים.
במשך 60 דקות הוא לא עשה הרבה אבל אז, בשתי נגיעות הוא בישל שער אחד וכבש את שער הנצחון בדרך ל 3-4 שהעלה את הקבוצה לפלייאוף העליון. מאז הוא לא עוצר וממשיך לכבוש כמעט בכל משחק כולל באשדוד. משחק החוץ הכי קשה שאפשר לתאר.
הוואטס אפ תפור עליו ואין יום בלי פרטיות וכך נולדה לנו קבוצה נוספת ברמת גן- קבוצת הוואטס אפ בה חברים גם כאלה שלא משחקים איתנו בליגה אבל נחשבים לשחקני הקבוצה לכל דבר כמו איציק ברוך שמעון מועלם, ליעד טפר ועכשיו גם אדיב שרעבי שאחרי התצוגה שלו בטורניר לא נראה לי שאנתק אותו מהחבורה.
להסעה המאורגנת מ"אולם זיסמן" הגיעו כמעט כולם בשעה היעודה ויצאנו לדרך באיחור קל. עופר הבטיח נסיעה חלקה בכביש שש וכך היה, רק שאת הפנייה החדה לאצטדיון האתלטיקה פספסנו במעט והוא נאלץ לעלות בכביש כלפי מעלה ולחפש פניית פרסה דבר שאיפשר לנו לצפות בנוף הקסום ובאצטדיון שנמצא למטה וגם לאסוף את האוהד רז עזיז שגיע למשחק ברכבת ובדיוק כשירד מהאוטובוס ראה את האוטובוס של הקבוצה, נופף ועלה עליו. באותם רגעים הרגשתי כמו שחקן שנמצא בדרך לגמר ליגת האלופות ומגיע לאצטדיון המלא.
לא משנה שהיציעים היו באותה שעה ריקים לגמרי, אבל התחושה, אוי התחושה… השומר בחנייה פתח את המחסום אחרי שוידא שאנחנו זה אנחנו וליגת האלופות עמדה להתחיל.
ירדנו מהאוטובוס, אספנו את הציוד ונכנסנו פנימה היישר לחדר ההלבשה שחיכה לנו. הגרלת המשחקים התעכבה כי הפועל ת"א עוד לא הגיעו ורק סמוך לארבע וחצי נקבע שבמשחק הראשון ישחקו מכבי חיפה נגד הפועל חיפה ואנחנו נגד הפועל ת"א במשחק השני.
אחרי הצטיידות במים ופירות שסופקו לנו השחקנים החלו להתלבש והלכו לראות את המחצית הראשונה של הדרבי החיפאי, מה שהזכיר לי מראות מההצגות הכפולות שהיו פעם באצטדיון ר"ג ובלומפילד בהם הקבוצות ששיחקו את המשחק המרכזי היו רואות את המשחק המוקדם מהקווים, נכנסות לחדר ההלבשה ויוצאות ממנו לחימום כשכל האצטדיון על הרגליים.
אסיפת הקבוצה לפני המשחק היתה באווירה נרגשת והומוריסטית כיאה למעמדים כאלה ודבר אחד היה ברור- באנו עד חיפה כדי לחזור עם הגביע. עם הסגל שהגיע לטורניר אי אפשר היה להיכשל, בטח בגלל שהקבוצה נמצאת עכשיו בתקופה הכי טובה שלה העונה והיא חוזקה באדיב שרעבי ובליעד טפר שאמורים להוסיף לה מהירות.
במשחק עצמו הפועל ת"א עלתה ליתרון מבעיטת עונשין מסובבת מחוץ לרחבה של ישראל מאיה. זו לא הפעם הראשונה שהקבוצה נקלעת לפיגור מוקדם ואז הופכת אותו לכן למרות ההרגשה הצורבת בגוף והתחושה הלא נעימה שיש כשנכנסים לפיגור האמנתי שהקבוצה תחזור וכך היה.
קרן מדוייקת של נועם סייג מצאה את ראשו של תומר ברזילי ומשם לרשת 1-1.
תומר הוא סיפור בפני עצמו ובמקום שאכתוב עליו בעצמי אכתוב מה אלי כהן, מאמן הבוגרים היום ומאמנו בעבר בהפועל ר"ג אמר עליו לפני כמה ימים כשראה את הגולים של מהטורניר בוידאו.
אלי כהן חייך, העיניים שלו נצצו ומיד הוא ירה- "איזה גול. תומר הוא הגולר האולטימטיבי. יש לו מיקום, טאצ' נדיר, בעיטה טובה ומשחק ראש מצוין. אם הוא לא היה איטי הוא היה משחק ברמות הגבוהות אבל אצלי הוא פרח וביחד עם מיקי ממן הם הבקיעו בעונת העלייה איזה חמישים שערים".
תומר מגיע כמעט כל משחקי הוותיקים עם הבן שלו ואביו שמעון. כשהוא מבקיע הוא רץ אליהם או מסמן להם עם היד. גם לטורניר הזה הוא הגיע עם הבן באוטובוס כששמעון הגיע עצמאית. כשזה קורה אני יודע שתומר יתן את שלו במשחק.
כששמנו ידיים, תומר סיפר שהיום זה יום הנישואין שלו וחשוב לו לחזור הביתה עם הגביע, כולם צחקו ועלו לשחק כשהם משוחררים. אגב תומר סיפר את אותו דבר גם לפני משחק הגמר.
תומר גם כבש את שער הנצחון בצ'יפ שמאד אופייני לו והוותיקים עלו לגמר אחרי 2-1 על הפועל ת"א במשחק מאד אמוציונאלי מצידם.
את השעה שנותרה עד משחק הגמר העבירו השחקנים בעיקר בחדר ההלבשה כדי לא להתקרר וגם כדי להחליף את הבגדים לסט האדום(חיפה שיחקו בלבן).
את משחק הגמר שפטה לילך אסולין ולפניו הצטלמו כל שחקני הקבוצות.הפועל חיפה שיחקה עם גולן מלול,אילן צרפתי,עמי אזולאי,רוני מלכה,עופר טלקר,אורן זייתוני,קובי דנינו,מאיר בן מרגי,יוסי עמר [הקטן] , אביבי זוהר,שלומי שטיקר אורן פלאש,יעקב לוי ופיטר אמולה.
אחרי כמה דקות של גישושים בישל שוקי סדיס לליעד טפר את הראשון והסכר נפרץ. תומר ברזילי כבש את השני והשלישי שלו בטורניר ב"נגיחה עם החזה". מוטי סופר הוסיף את השלישי, טפר קבע 4-0 וטונדובסקי, מי אם לא הוא, קבע את תוצאת המשחק 5-0.
להנפת הגביע נשלח לא אחר מאשר אריק גילרוביץ, וותיק השחקנים שענד את סרט הקפטן. מעבר לטקס ולארוע המרגש עצמו, לראות את אריק, אחד סמלים הגדולים של הפועל ר"ג ומי שעזב אותה ב 1990 ואף אחד עוד לא מצא את הדרך הכל כך קלה להחזיר אותו, מניף גביע כשהוא לובש את חולצת המועדון וסרט הקפטן על זרועו, היה ארוע ענק בפני עצמו.
אריק, פרטיונר מקצועי בזכות עצמו נקלט חוגג עם השחקנים ובעוד הוא שר "הפועל עולה" החל לזרוק "יאללה לאפות" כדי לרמוז על כך שצריך למהר ולמצוא מסעדה כדי לסגור את הערב.
עינב חזנולד שותפי לניהול הקבוצה ואחד שמסוגל לכוון שליח של פיצה למגרש נידח במושב אחיסמך, איתר מיד מסעדה שהסכימה לקלוט קרוב ל20 שחקנים וילדים רעבים ותוך שעה היינו שם, כולל שומרי הכשרות שעינב מצא גם להם פתרון בדמות לחמניות כשרות לפסח.
הדרך באוטובוס היתה שמחה, עינב העלה רעיון שלאור ההוצאה על המסעדה נלך בסיום העונה לפירוק ונפתח את העונה הבאה במינוס 9, אתר one העלה תמונות וכתבה על הטורניר,השחקים התכתבו אחד עם השני בוואטס אפ, השער של טונדובסקי הוכתר כשער המכריע של הגמר, הפייסבוק היה מלא בברכות על הזכייה והכל נראה מושלם.
בסביבות 22:30 הגענו חזרה לרמת גן עייפים ומרוצים. תומר קיבל את הגביע כי אין דרך טובה מזו לחגוג את יום הנישואין ונפרדנו איש לדרכו עם חיוך וסיפוק גדול. אדיב שרעבי חזר לוותיקי רחובות, ליעד טפר לסיים את העונה ב"נוער", אריק גילרוביץ לטפל בקרסול הכואב ולהכין את הגג למסיבה בעוד שבועיים, שמעון מועלם לענייני הפועל פ"ת.
בסביבות שלוש לפנות בוקר סיימתי את תהליך הורדת התמונות, המיני כתבה, התיוגים והלייקים, סיימתי לתלות מכונת כביסה ופתאום השעון התקדם שעה אחת קדימה לשעון קיץ ונהיה כבר ארבע לפנות בוקר. ההשקמה בשבע וחצי לקראת נסיעה לצימרים בצפון היתה קלה מתמיד.
הסגל לטורניר כלל את:
שמעון מועלם, אריק גילרוביץ', אלדר שפלר, שחר כדורי, מוטי סופר, יניב שבח, עינב חזנולד, עודד צחי, אורי שורץ, איל כהן, משה טונדובסקי, נועם סייג, לירן ולדבוים, ליעד טפר, אדיב שרעבי, יניב שמיע, שוקי סדיס, תומר ברזילי.
תודה ענקית לאוהדים שנסעו עד חיפה כדי לראות את הקבוצה ובעיקר לרז עזיז ולאבי ריימונד שדאגו לתיעוד המצולם בוידאו ובתמונות. זה ממש לא מובן מאליו!
גלריית התמונות המלאה מהטורניר עלתה לגלריית האתר. לוידאו לחצו כאן.
משימות נוספות שנותרו לותיקים העונה:
ביום רביעי 03-04-2013 משחק רבע גמר גביע נגד הפועל חדרה בחוץ.
לאחר מכן עוד שלושה משחקי פלייאוף נגד ותיקי קרית אונו, רחובות ובית"ר ירושלים כשהאפשרות להעפיל לפלייאוף הארצי גבוהה ותלויה אך ורק בקבוצה. הכל עדיין פתוח ופרוס לפנינו.
תגובות מהפייסבוק
תגובות
ירון אוהבים אותך ואוהבים את הוותיקים, אבל לצערי הפרויקט היפה הזה תופס יותר מדי נפח בחדשות האתר שהוקדם לטובת הקבוצה הבוגרת.
גם בפייסבוק וגם באתר המכתש הידיעות נדחפות ללא הפסקה וגורמות להתמרמרות בקרב האוהדים על הפרויקט המדהים הזה.
אנא, סקר בתדירות גבוהה יותר את קבוצת הבוגרים, תחזור לענינים, וגם לוותיקים יהיו מאות כניסות כל עוד זה יעשה בטעם טוב.
ל ״אוהד״
אם לא תזכור את העבר גם לא יהיה לך עתיד…
לא אמרתי לא לזכור, ההיפך!
אולי תקרא את התגובה במלואה ואז תגיב…
כל הכבוד לכל הנושאים בעול התענוג הזה ובמיוחד למשוגע לדבר האמיתי פה – ירון.
פרויקט לאומי אמיתי של הפועל ר"ג. קיומה של קבוצת הוותיקים משמרת את רוח המועדון מימי המכתש.
בכושר שלה מהתקופה האחרונה אין סיבה שלא תיקח העונה תואר אחד לפחות, אם לא דאבל.
עם כל הכבוד לותיקים ויש כבוד!להתעסק היום כשהקבוצה הבוגרת מתחת לקו האדום בחגיגות וריקודים של הותיקים זה פשוט לטמון את הראש בחול ולהגיד הכל בסדר אנחנו על הכיפק.הייתי מצפה מאנשים טובים ורציניים כמוכם להשקיע יותר בבעיות של הבוגרים.זה הזמן לדאוג לא לחגוג.והותיקים יסלחו לי הם פחות מעניינים אותי כרגע.
מפעל יפה מאוד.
מי שיש לו הסטוריה – יש לו גם עתיד.
נקווה שקבוצת הבוגרים הנוכחית תזכה אותנו האוהדים בשמחה גדולה בסוף הליגה עם גביע המדינה והישארות בליגת העל.