אוהד החודש- ניב גזנדה

סיפור אהדתי לקבוצה התחיל לפני 22 שנה בערך, שהייתי בן 4, הזכרונות הראשונים שלי הם את אבא מארגן אותי ואת אחי הקטן, מארגן כריות לישיבה, את הנסיעה למכתש תוך חיפוש תמידי אחר חניה שלא הייתה בקרבת מקום…
שחקנים ומשחקים מאותה תקופה אני לא ממש זוכר, רק את אבא שלי (אוהד צו 8 טיפוסי) מניף אותי בגולים. לאורך השנים היינו הולכים אני אבי ואחי למשחקים מכריעים.
השלב הבא, היה בתקופת בית הספר, היסודי, אני זוכר את משחקי העלייה (מצורפת תמונה ששמרתי מהמקומון עם תומר ברזילי על כתפי האוהדים).

בתקופת התיכון, ולאחר פעילויות בנוער העובד בימי שישי, היה פק"ל קבוע באיזור שעות הצהריים להיכנס למכתש ולראות מה עניינים…
על חווית הגביע מ2003, באמת שאין צורך להוסיף, הרגשה עילאית כמו כל אוהד רמת שרגיל שכל חבריו יורדים עליו תמיד, אני זוכר לפני חצי הגמר את הדיבורים ברדיו, של מליניאק ועוד פרשנים סקפטיים אך היה בהם שביב של תקווה, אני זוכר באותו משחק את צוות הסיקור של רינו צרור שעשה כתבה על הקבוצה, יושב מעלי ומעל אחי ומסקר את המשחק. עד היום אני לא מאמין שבגלל התחייבות אחרת את משחק הגמר ראיתי מהבית. אך את החגיגות באורדע לא אשכח.

השחקנים הזכורים לי מאותן תקופות היו יובל נעים, רולי מוצפי, מיקי ממן, סורמלו, איציק ברוך, מרקיניוס ומעל כולם תומר ברזילי החד.
החוויה שלעולם לא אשכח היא את ההדחה של מכבי חיפה בגביע, עם השער שקרלוס צ'קאנה מבשל לקובי חסן באיזור הדקה ה115, את הפרצופים השבורים של שחקני חיפה שלא מאמינים ואת הפרצופים של שחקני ואוהדי הפועל רמת גן שעוד יותר לא מאמינים, באמת שזה הזיכרון שהכי ריגש אותי בכל השנים.

זיכרונות חזקים ומרגשים נוספים הוא הצמד של קרלוס צ'אקנה בעונת העליה הקודמת לליגת העל לאחר שחזר מסלובניה וכמובן משחקי העלייה כולם משנה שעברה, את המשחק מהמושבה (אליו משכתי 7 חברים אוהדי קבוצות אחרות).

חוויה מיוחדת שקשורה לשחקן שאני הכי אוהב, היא אירוח קרלוס צ'אקנה בכל סיום עונה אצלנו בכדורגל ערמונים-יהוד ביום שישי. אני לא מכיר עוד מקום בארץ שבו שחקן כל כך אוהב לשחק עד שהוא בא לשחק עם קבוצת חובבים בימי שישי, זה דבר נדיר. קרלוס הוא אדם מדהים שחקן ענק.

מה דעתך לגבי הקבוצה היום?
לדעתי בשתי העונות האחרונות הושקעו מחשבות לטווח הזמן הארוך, החתמת מאמן ושחקנים צעירים ורעבים ליותר מעונה (בניגוד לעונות שלפניהם, בהן חשבו רק על היום ולא על המחר), הסגל טוב ומזוהה עם הקהל, איתי ארקין, עומר בוקסה, וובה בראון, קרלוס צ'קאנה, תמירי,תוסיף לזה את השחקנים שהמשיכו איתנו מהעונה הקודמת וגם להם פינה חמה בלב כמו עוז יפרח, טל חן, יוגב בן סימון, ואת שחקני הרכש שהגיעו העונה כמו מנגה,סידבה, אוננגה, מעבי וראובן. העניין הוא המשכיות וחשיבה על העתיד, וזה כיוון מבורך. חוץ מזה, גם בניית הסגל בשקט ולא דרך התקשורת, זה עוד דבר מבורך, שלטעמי עושה טוב לקבוצה.
אני חושב שכל אוהד חייב לקחת על עצמו כמשימה לאומית, הבאתם של עוד אוהדים, העונה למשל, אני מביא למשחקי הבית את חברה שלי (שבאה גם מבית אוהדי רמת גן), אך לה אישית, לא היה בכלל קשר לספורט או כדורגל, ובשבועות האחרונים נעשה נחמד לחכות למשחקים בידיעה שבת הזוג מגיעה, ואפילו מתחילה להבין במתרחש על המגרש, שזה בכלל משמח אותי….

איך אתה רואה את הקבוצה בעתיד?
עם הסגל והצוות המקצועי הקיים, ראשית יש לשרוד בליגה! לאחר מכן יש לעשות תוכנית רב-שנתית עם יעדים מוגדרים. אני מאוד מקווה לראות את קבוצתו האהובה באירופה מתישהו ב5 שנים הקרובות. אבל שוב הדברים לא באים סתם, אני סומך על ראשי הקבוצה שידעו כיצד לנווט אותה קדימה.

ספר קצת על עצמך מחוץ למגרש
בצבא שירתתי כקצין מודיעין בסיירת 401, לקחתי חלק בלחימה ב2006. תפקיד שני הייתי בגדוד 50 בנחל. כיום משרת פעיל במילואים בגדס"ר הנגב.
עם האימונים התחלתי בגיל 12 בערך…כאשר קנו לי את המשקולות הראשונות שלי, מאז ישבתי המון ולמדתי אודות תזונה ושיטות אימונים.
כיום אני יותר עוסק בפווארליפטינג (הרמות והנפות כוח) שמשפרות את הכוח והאתלטיות ומסיים בעוד חודשיים את לימודי המשפטים בע"ה.

תגובות מהפייסבוק

תגובות