חמש דקות אחרי ההגרלה כבר צלצל הטלפון. ביולי 2003, זמן קצר אחרי שזכתה לראשונה בתולדותיה בגביע המדינה, קיבלה הפועל ר"ג כיריבה את מעצמת הכדורגל של בולגריה, לבסקי סופיה, ועוד במשחק בית. אחד מכלי התקשורת שעקבו אחרי הקבוצה, ולא חסרו כאלה, חיפש מידע. אתר האוהדים רק התחיל אז את דרכו, ובכל זאת אותר כותב הטור בצהרי יום שישי והעביר נתונים על האימפריה מהמכתש.
קבוצות מישראל לא הורשו באותם ימים לארח בבית בגלל המצב הביטחוני, וכשהתברר שהמשחק לא ייערך בארץ נבחרה סלובקיה. סוכן השחקנים שלמה שטרן ז"ל עזר, בזכות קשריו ושפת אמו, לאתר מגרש שעומד בדרישות. מכאן התחיל מסע שנחרת כאחת החוויות המדליקות בתולדות המועדון.
שעה בגבול
בנתב"ג כבר אפשר היה להרגיש את ההתרגשות. בחולצות הייצוג, אחרי ביקורת הדרכונים, מצאו השחקנים פינה בדיוטי פרי, בגרסתו הישנה של אז. הטיסה נחתה בבודפשט כעבור כמה שעות, ומשם המשיכו באוטובוס אל העיירה המארחת, דונסקה סטרדה, ואל מלון בונבון.
אחרי שעתיים וחצי בלי עצירה נבלם האוטובוס בגבול הונגריה סלובקיה. השוטרים אספו את הדרכונים ולא מיהרו להחזיר אותם, ונראה שהעיכוב דווקא משעשע אותם. הנוסעים ירדו להתמתח. צילום השוטרים והמקום נאסר, אז נציג האתר כיוון את העדשה אל אבי ליס, ובמקרה נקלט מאחוריו שוטר הגבול, יושב ליד ערמת הדרכונים ולא עושה דבר כדי לזרז את כניסת המשלחת.
שעה בערך עברה עד שהדרך נפתחה. בעצירה קצרה נוספת, בתחנת דלק מקומית, נוצל הזמן לתדלוק פחמימות. לקראת ערב נכנסה המשלחת למלון ועברה ישר לחדר האוכל, שנפתח במיוחד בשביל השחקנים והמלווים, כולם רעבים. אחרי שעה וחצי של מנוחה בחדרים יצאו כולם למסעדה איטלקית שבבעלות יורי קקאש, לשעבר השוער של עירוני אשדוד.
על הכביש לסלובקיה
תחנת הדלק
ההמתנה בגבול
בחדר האוכל של המלון
ארמון במזרח אירופה
גם המגרש היה במרחק הליכה: כחצי ק"מ הפרידו בינו לבין המלון, והשחקנים צעדו אליו לאימון הראשון, יום אחרי ההגעה. המתקן היה מיושן והדיף ריח של מזרח אירופה הישנה, אבל מי שהגיע מהמכתש של אותה תקופה ראה ארמון. בחדרי ההלבשה היו ארוניות, מהמקלחות זרמו מים חמים, מעל ספסלי הקבוצות היה גג, היה שעון תוצאות אלקטרוני, וביציעים הוצבו כיסאות פלסטיק. אימפריה.
למחרת שוב התאמנו על אותו דשא, ובין לבין הסתובבו השחקנים ברגל בעיירה ואכלו גלידה. בערב הגיעו הבולגרים למלון למסיבת עיתונאים עם המאמן ועם עוזרו, אמיל וולב, שבעבר שיחק בר"ג ודיבר עברית רהוטה. אחריה עברה לבסקי למגרש לאימון הראשון שלה.
בערב שלפני המשחק ישבה המשלחת כולה בלובי. בגינה שבחוץ חגגו האוהדים עם וודקה, שירים וצלחות של דגים מלוחים. בפנים ניסו השחקנים והצוות המקצועי להישאר רציניים, ובאותה עת חיפשו איך לפרוק מתח ולהעביר את השעות.
המתנה בלובי, רגע לפני האימון הראשון
לפני עידן האינטרנט המהיר, הכתבות מהארץ הגיעו בפקס, והשחקנים קראו אותן בלובי
מסיבת העיתונאים במלון
נחום וישנבסקי מההנהלה, במצב רוח מרומם
בחוץ, ליד האצטדיון
שער אחד מאחורי השער
התוכנית היתה לעלות על הטיסה הביתה מיד אחרי המשחק, ולכן יום המשחק היה גם יום הפרידה מסלובקיה. את המזוודות, ארוזות, העמיסו לבטן האוטובוס, והשחקנים הלכו להתלבש לקראת העלייה לדשא.
סביב הדשא נראו פנים מוכרות: פופאי עם דגלי הלאום; שלמה מן, שייצג את עיתון העיר; רוני בראון, שליווה את המשלחת מטעם ערוץ הספורט (ביולי 2013 כבר היה מנכ"ל הפועל ראשל"צ, הקבוצה שהוא אוהד); קצין העיתונות של המשלחת, יוסי פנטילט; ונציג אתר האוהדים, שהצטייד במצלמה דיגיטלית לא מתוחכמת במיוחד ותפס עמדה מאחורי השער של הבולגרים, בתקווה ללכוד בלחיצה אחת שער היסטורי.
בינתיים זרמו אל האצטדיון אוהדים מכל אירופה: מיוון, מפולין, מאוסטריה ומהונגריה. סלובקיה, במרכז היבשת יחסית, היתה במרחק של כמה שעות נסיעה כמעט מכל מקום, והאווירה חשמלה. לתחושת האירוע הגדול תרמו גם הבולגרים, מעטים אבל נוכחים, ושוטרים סלובקים בשריון כבד ובקסדות, מוכנים לקרב.
המשחק היה צמוד. הבולגרים לא הביאו את כל הסגל ור"ג הצליחה להפתיע אותם, אבל גם כך היה ברור מהיכולת הטכנית והגופנית שלהם שמדובר ביריבה קשה. המחצית הראשונה נגמרה בלי שערים, ואחריה ניצלו האורחים אי הבנה בהגנה, עלו ליתרון והרדימו את המשחק עד 1-0 נוח לקראת הגומלין. בדקות האחרונות פספס מרקיניוס ממרחק קצר, ואלי כהן לקח אותו אחרי השריקה לשיחה אישית, לברר מה בדיוק קרה.
באוטובוס אחרי המשחק שרר שקט. את השקט שבר שחר כדורי, שהכניס לטייפ קלטת (פעם היו דברים כאלה) עם השידור של גמר גביע המדינה מכמה חודשים קודם לכן. ברגע שבו הוכרז הניצחון של הפועל ר"ג, התחילו השחקנים למחוא כפיים, ותחושת ההפסד והשער המרגיז התחילו להתפוגג.
את הגומלין הפסידה ר"ג 0-4. הזיכרונות המתוקים מאותם ימים בסלובקיה נשארו בכל זאת.
החימום של לבסקי, ואלין טופוזקוב במרכז
ההכנות של רוני בראון
מן והמצלמה שלו
האוהדים בעמדות
אוהדי לבסקי בחגיגת שער שתעלה לקבוצה שלהם בקנס מכובד
כמעט: נציג האתר היה קרוב לתפוס שער במצלמה
הכתבה מבוססת על טור שפורסם באתר ב-27 ביולי 2013.
