המשחקים הגדולים של חודש מרץ: הפצצה של חודורוב והמהפך מול פ"ת

ליגה א' (הליגה הראשונה), מחזור 2, 01.03.1953: הפועל רמת גן – בית"ר תל אביב 4 – 0

ר"ג חגגה בפתח תקוה. לפי העיתונות, זה היה משחק גדול שלה, והקישור, שהזין את החלוצים בכדורים, הכריע אותו. ח. שרייר מ"ספורט לעם" הגדיר את התוצאה "הפתעה גדולה", אבל הוסיף שמי שצפה במשחק לא יראה בה מקרה: זו היתה אחת ההופעות הטובות של ר"ג באותה עונה. לדבריו, ההגנה של בית"ר קרסה מול חלוצים שפרצו אותה בכוח, ובלטו נאמן, בעל צמד שערים נאים, וש. כהן, שלא נתן מנוח לשוער. מאחור שיחקה ר"ג בביטחון, ושורת הרצים, שמילוביץ, חומה וקוסיוב, הזרימה כדורים להתקפה.

בית"ר אמנם תקפה ראשונה אחרי שהשופט י. בלקינד פתח את המשחק, אבל ר"ג השתלטה מהר. בעיטה של ורמש מבית"ר הגיעה לקורה והוחזרה, ומיד אחר כך ניצל נאמן מסירה של שמילוביץ' וכבש בבעיטה מ-20 מטר. הלחץ נמשך, ונאמן הכפיל. אחרי המנוחה ניסתה בית"ר לחזור, בלי הצלחה, וכעבור 12 דקות הוסיף קוריק את השלישי. 5 דקות לפני הסוף קבע החלוץ המרכזי ש. כהן 0:4.

הפועל ר"ג: אהרון שטרשינסקי, עמנואל ספקטור, פאול אנטון, אדמונד שמילוביץ, יוסף ממו "חומה", אבנר קוסיוב, יוסף קוריק, קירשנברג, שמואל כהן, משה נעמן, משה רסקין. שופט: בלקינד.

ליגה ארצית, מחזור 19, 04.03.1995: הפועל רמת גן – הכח רמת גן 3 – 2

המאמן אבי בוקסנבאום סימן את הדרבי הזה כנקודת המפנה: "זה היה המשחק שבו התחלנו לדהור קדימה". לפני המחזור היתה הפועל במקום ה-12 והכח במקום השני, אבל בדרבי, כידוע, הטבלה לא קובעת, והפועל חזרה מפיגור לניצחון.

יובל פילוס העלה את הכח ליתרון בדקה ה-34 מבעיטה חופשית, 1 – 0. אחרי ההפסקה, בדקה 48, קובי הדדי חסם ביד בעיטה חופשית של שמעון פרץ, ופרץ עצמו השווה מהנקודה, 1 – 1. 2 דקות אחר כך החזיר יצחק מוסרי את היתרון לכח, 2 – 1. בדקה 63 הכשיל משה יהלומי את אילן חכים, שפרץ לשער, ופרץ שוב דייק מ-11 מטר, 2 – 2. אז בא החילוף של בוקסה: אייל כהן נכנס, אילן בכר יצא. בדקה 80 נשלח כדור עומק, ההגנה של הכח נרדמה, וחכים סגר את המהפך, 3 – 2.

הפועל ר"ג: שמעון מועלם, יובל בקר, יובל נעים, אבי פלטשר, פרנטישק צ'יקה, אלדר שפלר, אבי ברשצקי, שמעון פרץ (אסי זמיר), מאיר סומך, אילן בכר (אייל כהן), אילן חכים. שופט: סבי אלנקוה. 1000 צופים ביפו.

מרקו בן ברוך ותומר עיני בדרבי מול הכח

ליגה א' צפון, מחזור 19, 06.03.1971: הפועל ר"ג – הפועל נהריה 2 – 1

אחרי הניצחון הזה ישבה הפועל ר"ג בראש הטבלה. זו היתה קבוצה מצוינת, שספגה ב-1970/71 שני הפסדים בלבד, אבל אחד מהם, במחזור האחרון, עלה לה בכרטיס העלייה. אברהם לב שיחק בנהריה את "המשחק הטוב ביותר שלי בקריירה", כדבריו, וקיבל עליו ציון 9 ב"חדשות הספורט". העיתון כתב שלב חיפה על הגנה חלשה של ר"ג והכריע בשער נפלא.

ברנוב הקדים ונגח לרשת בדקה 5, 1 – 0 לנהריה. רק בדקה 80 הגיע השוויון: מקרן של חזום התרומם לב ונגח, 1 – 1. בדקה 86 פרץ בנישתי משמאל והגביה, חזום, מהקו, העביר לדנישבסקי, וזה כבש מטווח קצר, 2 – 1.

הסיום היה סוער. השופט שמואל הנדוורג נפצע בדקה ה-75, ואחרי השריקה כיתרו אוהדי נהריה את החדר של ר"ג. ציון דיגמי, שפגע במהלך המשחק בבלם ואנונו, יצא משם רק בליווי שוטרים.

הפועל ר"ג: ציון דיגמי, יהושע פינצי, וילקומירסקי, רוני לוי, אברהם לב, שוקי דנישבסקי, עודד טרבגודה, ז'אן קלוד שטרית, חזום חזום, שי פרוייליך, אברהם בנישתי. מאמן: אברהם בנדורי. שופט: שמואל הנדוורג. 4500 צופים באצטדיון בנהריה.

ליגה לאומית, מחזור 19, 07.03.1964: הפועל ר"ג – הפועל טבריה 1 – 0

ר"ג, שדורגה שנייה, כיתרה את טבריה בשערה ותקפה בגלים, אבל אחרי 60 דקות עדיין עמד אפס בצד שלה, אחרי החמצה אחר החמצה. בצד השני של המגרש השתעמם חתן פרס ישראל 2006 והשוער האגדי של הנבחרת, יעקב חודורוב. בדקה 61 הפיל סוסנובסקי, הבלם של טבריה, את שלמה לוי בכניסה לרחבת ה-16, ור"ג קיבלה בעיטה חופשית.

לפי דוד נתן, מחבריו לקבוצה, חודורוב צעק מרחוק "לא לבעוט אני בועט". חודורוב סיפר לימים שבכלל חשב שנפסקה לר"ג בעיטה מ-11 מ'. והאגדה מספרת שהבומבה שלו קרעה את הרשת של יעקב גולדפרב.

"הפצצה של העונה", הכריזה למחרת כותרת "חדשות הספורט". חנוך קינן כתב שם על "אחת הדקות הגדולות והמוזרות" בכדורגל הישראלי, דקה שנכנסה להיסטוריה של המגרש בגבעתיים ושל הכדורגל בארץ כולה. לדבריו, 61 דקות דמה המגרש לסיר לחץ, כשר"ג מצמידה את היריבה לקיר.

ואז הרים שלמה לוי את הכדור מעל יאזי סוסנובסקי, שדחף אותו קלות לתוך הרחבה. הקהל תבע פנדל, השופט עמוס חוזה שרק, אבל הציב את הכדור על קו ה-16. איש מהשחקנים לא ביקש לבעוט, ואז, לפי קינן, רצה מהשער של ר"ג דמות לבושה שחורים, מנופפת בידיים, כאילו כדי לתפוס את הבעיטה לפני כולם.

היציעים קמו. חודורוב ("כן, זה הוא", הדגיש קינן) רץ את 84 המטרים עד לרחבת טבריה, סידר את הכדור, ובזמן שהחומה עוד נערכה בעט ברגל ימין. הכדור טס "כמלועו של תותח" אל החיבורים משמאל. רגע של דממה, ואז פיצוץ: חברי הקבוצה נערמו על חודורוב, שנשכב על הדשא, והיציעים רעדו. זו היתה, סיכם קינן, דקה ששווה יותר מ-90 דקות של כדורגל, עוד שורה בספר ההיסטוריה של "חודורוב הגדול".

הפועל ר"ג: יעקב חודורוב, דן תיק, ניסים עוז, מרדכי בנבנישתי, גדי יניאק, משה פרל, צבי היימן, ראובן כהן, שמואל נחמיאס, שלמה לוי, ששון כתב. מאמן: דוביד שויצר. שופט: חוזה. 5500 צופים במכתש.

ליגה א' צפון, מחזור 16, 09.03.1974: הפועל ר"ג – שמשון תל אביב 1 – 1

נסים בכר, שישב אז על הספסל של ר"ג, הציע לצרף את המשחק הזה לפנתיאון, בעיקר בגלל החלטה שערורייתית אחת. לדבריו, זו היתה העונה שאחרי מלחמת יום הכיפורים: חלק מהשחקנים לא היו זמינים, הקבוצה היתה מצוינת ובמיטבה, והיציעים מלאים. ר"ג ושמשון התחרו על הצמרת, שמשון עם נקודה יותר. ר"ג הובילה 1 – 0 במחצית הראשונה, ודנישבסקי הוסיף שער אחרי פריצה עד הקו, אבל נפתלי איתן, השופט מירושלים, ביטל אותו. בכר מתעקש שהיה זה נבדל פסיבי, ושאילו היתה במגרש טלוויזיה, השופט לא היה מעז. "איתן קיפח אותנו", אמר. המשחק התהפך, שמשון השוותה במתפרצת, ולדבריו, השוויון הזה עלה לר"ג בעלייה.

אברהם פינקלשטיין, שליח "חדשות הספורט", הרבה לשבח את ר"ג. הוא תיאר קבוצה נלהבת ועדיפה, שנעצרה בגלל שבריר שנייה של אובדן חושים של השוער שלמה נורדמן ושל המגן רוני יעקובסון, ובכך נבלם, לפחות זמנית, הניסיון שלה לטפס לצמרת הצפונית. אחרי מחצית ראשונה אפורה, כתב, הציגה ר"ג 45 דקות איכותיות, מלאות מצבים, של קבוצת צמרת שחולמת לחזור לליגה הבכירה. אלא שהגימור היה לקוי, והשחקנים ירדו מהמגרש מאוכזבים.

הכוכב, לפי פינקלשטיין, היה שוקי דנישבסקי, שכידרר, להטט ומסר כרצונו מול מגיני שמשון. בדקה ה-75 הוא הכניס את מה שנראה כשער ה-2 – 0 ורץ לחגוג, אבל איתן, ששלט ביד רמה במשחק הסוער, פסל אותו. הכתב הודה שמהמקום שבו ישב לא יכול היה להכריע אם זה נבדל, אבל העיר שאף שחקן שמשון לא ערער על השער.

לדבריו, איתן החמיץ עוד קודם, 10 דקות לפני כן: אחרי דאבל פס בין דנישבסקי לחייק, יהודאי נגע בכדור ביד בתוך רחבת ה-16, והשופט הסתפק בבעיטה חופשית מ-16 מטרים. בתוך שתי דקות כבשה ר"ג בכל זאת: דנישבסקי הוביל כדור עד כ-30 מטרים מהשער של גבאי ובעט, הכדור נהדף מרגל של מגן והתעופף סמוך לקורה השמאלית, ושאול חייק הסיט אותו לרשת והצית את היציע.

השוויון נפל בדקה 77 מהגבהה פשוטה לרחבה. יעקובסון, שנצמד לדמתי, עמד להרחיק, אבל נורדמן יצא לכדור, השניים התנגשו, וגדעון דמתי השתלט, הזיז את הכדור לעצמו מול רוני לוי, שעמד מיואש בשער, ובעט במדויק פנימה.

הפועל ר"ג: שלמה נורדמן, שלמה מוסלי, רוני לוי, חגי לוי, רוני יעקובסון, דני שטרן, דני קופמן, יוסי נעים, שוקי דנישבסקי, עודד טרבגודה, שאול חייק, חיים צ'יריק (יצחק דגני). מאמן: ניסים בכר. שופט: נפתלי איתן. 5000 צופים במכתש.

גביע המדינה, סבב ט', 11.03.2003: הפועל ר"ג – הפועל ירושלים 1 – 1 (4 – 3 לר"ג בפנדלים)

שחר כדורי מעיד שהמחצית הראשונה בירושלים היתה המבריקה ביותר של ר"ג לאורך כל דרכה בגביע. אבל מכל העדיפות יצא שער אחד בלבד, של אביב וולנרמן (59). שי אהרון השווה בתוספת הזמן (92), גבע ברקאי הורחק (98), והכל הוכרע בפנדלים.

בן עמי ומרקיניוס נכשלו, ברנשטיין, כדורי וטפר דייקו, ועזריה, בבעיטה האחרונה, קבע 4 – 3. הסינדרלה המשיכה לרבע הגמר.

המאמן אלי כהן סיפר שהקבוצה היתה אז בשפל והתמקדה בליגה, ודווקא לגביע, מול ירושלים שהיתה בשיאה, הכין מערך מיוחד עם 3 בלמים: שחר, גבע ובובליל. המערך עבד כל כך טוב, שהוא אימץ אותו גם בליגה. "המשחק מול ירושלים היה אחד הטובים שלנו", אמר.

הפועל ר"ג: מוטי אברג'יל, ניר בובליל, שחר כדורי, גבע ברקאי (הורחק), תמיר בן עמי, איתן עזריה, שרון ברנשטיין, ניר חדד (ליעד טפר), עומר בוקסנבאום, משה שפירא (לירן ולדבוים), אביב ולנרמן (אלפרדו מרקיניוס). מאמן: אלי כהן. שופט: ערן פרוסט. 500 צופים באצטדיון טדי, ירושלים.

1943: הפועל תל אביב – הפועל רמת גן 9 – 0

המפלה הקשה ביותר של ר"ג בליגה הראשונה הגיעה מהפועל תל אביב, שזכתה באליפות הליגה המלחמתית של 1943/44. ר"ג ספגה פעם יותר שערים במשחק ליגה, 3 – 11 מול הגה תל אביב ב-18.3.1939, אבל זה היה בליגה השנייה, והפער שם היה שמונה שערים, לא תשעה. היו נסיבות מקלות, ובכל זאת ה-9 – 0 נשאר ברשימה השחורה של המועדון.

"הבוקר" דיווח למחרת שהמשחק נערך במגרש של ר"ג, במסגרת הליגה, ושהאורחים ניצלו כל הזדמנות ושלטו מהשריקה הראשונה ועד האחרונה. לפי העיתון, מקבוצה א' של ר"ג שיחקו רק 6 שחקנים, והשאר הגיעו מהקבוצות הצעירות, והשוער כספי, שהיה חלש מאוד, אשם בחלק גדול מהכישלון. גם אצל המנצחת חסרו שחקנים: הפועל ת"א הגיעה בלי רבינוביץ ורייך. שופט: א. זוסרמן.

גביע ארץ ישראל, 16.03.1942: רויאל הלניק – הפועל רמת גן 2 – 1

רויאל הלניק, קבוצה יוונית, קיבלה היתר לשחק בגביע א"י, ורמת גן פגשה אותה. "הבוקר ספורט" הסתפק בידיעה קצרה, מאכזבת בהתחשב בדרמה. לפיה, המשחק בנתניה היה פרוע מתחילתו ועד סופו: מאות חיילים שצפו בו הטילו טרור על שחקני הפועל ועל השופט אוזיאס, השוער של ר"ג ספג אבנים, ובדקות האחרונות הקיפו הצופים את השער שלו. השער המכריע נכבש ביד, 4 דקות אחרי תום הזמן, ור"ג הגישה תלונה להתאחדות הכדורגל.

הליגה המלחמתית הראשונה (עונת 1941/42), 21.03.1942: הפועל ת"א – הפועל ר"ג 2 – 2. פיצוץ.

המשחק הראשון של ר"ג בליגה הבכירה שנגמר בפיצוץ. "הבוקר ספורט" סיפר שהמפגש, במגרש הפועל ברמת גן ובשיפוט מר ווסרמן, היה שקול במחצית הראשונה, אף שהתל אביבים שיחקו ב-10. אחרי ההפסקה הם השתלטו, אבל המשחק לא הגיע לסיומו: השוער של הפועל ת"א היכה שחקן ר"ג אחרי עבירה, הקהל פרץ למגרש, פרצה קטטה, והשופט הפסיק את המשחק ב-2 – 2.

ליגה לאומית, מחזור 15, 24.03.1956: הפועל ר"ג – מכבי ת"א 1 – 0

"חדשות הספורט" הכתיר את השער היחיד כ"השער הטראגי של העונה בגבעתיים" ותיאר את הניצחון על מכבי ת"א, המוליכה, כהפתעה מרעישה. זו אותה מכבי שסיימה את 1955/56 כאלופה.

בגוף הדיווח קיבל השער תואר נוסף, "השער הטיפשי של העונה". בדקה ה-55 הסתער קירשנברג קדימה, ונח רזניק עצר אותו וזכה בכדור. רזניק, שחקן מנוסה, מסר אחורה מסירה שטוחה לשוער אברהם בנדורי, ובנדורי, בטוח מדי בעצמו, נתן לכדור לחמוק בין ידיו לרשת. אלפי הצופים לא האמינו, ולתוצאה, לפי העיתון, היו השלכות כבדות על המאבק על התואר.

הכתב הוסיף שהניצחון לא היה מקרי: הרצים של ר"ג, חוליה מגובשת ומאומנת, נתנו להגנה לנשום, החלוצים הגיעו שוב ושוב לרחבה של מכבי, ומגדלוביץ, אחרי תקופה של כישלונות, חזר להיות חלוץ חד ויעיל. מסיקה בפריצותיו וזולר בשער השלימו את התמונה.

לפי תיאור המהלכים, בדקה ה-5 פרץ מרימוביץ, ופיימן הרחיק בעזרת ממו. בדקה ה-17 החמיצו מסיקה, מצד אחד, וישראלי, מהצד השני, מצבים נוחים. בדקה ה-28 אילצה בעיטה חופשית של פיימן, בלי תנופה, את בנדורי להימתח ולהוציא לקרן. לר"ג היה יתרון בקרנות (3 – 0), בלי תועלת של ממש. בדקה ה-40 מגדלוביץ הרים כדור בבעיטת סיבוב, וחרונזיץ ניצח את הקרב באוויר אבל החטיא.

המחצית השנייה היתה מתוחה. רדלר, חרונזיץ ומסיקה בנו מהלך שהשאיר את מסיקה ורזניק מול בנדורי, אבל רזניק הקדים. בדקה ה-55 הגיע השער, והקהל פרץ בתשואות. בדקה ה-60 מכבי היתה קרובה לשוויון: אחרי בעיטה של רבינוביץ ונגיחה של ממו, הכדור החוזר הגיע לישראלי, שבעיטת הסיבוב שלו חלפה סנטימטרים מהקורה. בדקות 67 ו-70 בזבזו נחמיאס וישראלי הגשות של גלזר. בדקה ה-82 מגדלוביץ, מבולבל, לקח את הכדור מרגלי חברו לקבוצה, המגן אברמוביץ, שעלה להתקפה. ובדקה ה-88, ברגע שהכי הפחיד את המארחים, נתפס גלזר בנבדל אחרי מסירה של סטודינסקי.

הפועל ר"ג: זולר, אברמוביץ, פיימן, מנר, ממו, מורדכוביץ, מגדלוביץ, קירשנברג, מסיקה, חרונזיץ, רדלר. שופט: בן-רובי. 4000 צופים בגבעתיים.

את הקבוצה אימן אז חיים רייך (יליד 1914). רייך עלה ארצה כשהיה בן 19, שיחק בהפועל ת"א ולבש גם את מדי נבחרת ארץ ישראל.

ליגה א' (הליגה הראשונה לאחר הקמת המדינה), עונת 1949/50, 25.03.1950: הפועל ר"ג – מכבי ראשל"צ 10 – 1

שני שיאים הכניסו את המשחק הזה לפנתיאון: תוצאה של 10 – 1 בליגה הבכירה, כולל שמונה שערים של ר"ג אחרי ההפסקה, וחמישה שערים, ככל הנראה, של משה רסקין, כוכב הקבוצה בעונת הבכורה של הליגה במדינה החדשה. משה נעמן הוסיף 3, ונפתלי שוולב, הכוכב הבינלאומי הראשון של המועדון, 2. נפתלי (אנדור) פרש בסוף אותה עונה.

רסקין, יליד 1923, נמנה לדבריו עם מייסדי הפועל ר"ג. הוא מנה את מגרשי הבית של אז: שכונת רוזנשטיין ליד בית הקברות של גבעתיים, הר נפוליאון, והאזור של מכון מור של היום. המאמנים היו שלמה פוליאקוב ומאמן בשם הוגו זינגר. את שוולב, סיפר, הוא הביא לקבוצה ועזר לו לפתוח חנות אופניים, וכך גם את בורי הלפרט ואת משה נעמן מטריפולי, שלדבריו היה שחקן רציני. את המשחק עצמו הוא לא זוכר. הוא שיחק כקיצוני שמאלי, ובימים קשים ירד לשחק מגן. הבעיטה שלו היתה כל כך חזקה, שהיו שוערים שפחדו ממנה, ושוער מכבי פ"ת אפילו ביקש ממנו לא לבעוט חזק.

הקריירה שלו התחילה ב-1932, בקבוצת הילדים של הפועל ר"ג, על מגרש חול בין רחוב הרצל לקריניצי. במלחמת העולם השנייה שיחק בקבוצות של הצבא הבריטי ובבריגדה היהודית, בהמשך גם בהפועל ת"א, ואחרי הפרישה היה איש חזק בהנהלת המועדון.

מוסה נעמן (יליד 1920) כבש במשחק ההוא שלושה או ארבעה שערים. אחיו ויקטור, שופט עבר בליגה הלאומית עם תג בינלאומי, ואחותו ברוריה מספרים שמוסה, חלוץ מרכזי מצטיין, שיחק במכבי טריפולי בלוב בנעלי גומי. שער ניצחון שכבש באחד המשחקים גזל את האליפות מהקבוצה המוליכה, ובמשך תקופה ארוכה אחר כך נאלץ לברוח ולהסתתר מאנשים שאיימו להרוג אותו. בעקבות הפרשה, בזמן מלחמת העולם השנייה, החליט לעזוב את לוב. דרכו ארצה, סיפור מרתק בפני עצמו, עברה במצרים: הוא התחפש לחייל בריטי, חצה את הגבול בליווי חיילי הבריגדה היהודית והגיע היישר למשה רסקין, שצירף אותו להפועל רמת גן. משה נעמן, אביו של עמוס נעמן (לשעבר שמשון והפועל יהוד), ייסד בהמשך את מחלקת הכדורגל של הפועל אור יהודה ואימן אותה, בסיוע ההסתדרות של רמת גן.

הכתב א. יצחק מ"הספורט הלאומי" לא התרשם. לדבריו, "משחק מוקדם" זה, במגרש הפועל ביפו, היה חלש ומשעמם, והפועל פשוט עלתה על יריבתה. התוצאות הגבוהות, טען, מחייבות "טיהור" של ליגה א' מהקבוצות החלשות, שספק אם יחזיקו מעמד אפילו בליגה המיוחדת. בתיאורו, רסקין פתח את הניקוד כבר בהתחלה, שוואלב הוסיף רק בדקה ה-35, המכבים צימקו בתחילת המחצית השנייה דרך המקשר הימני, וזמן קצר אחר כך כבש רסקין את השלישי. משם השתלטה הפועל על המגרש, והשערים "נופלים בסיטונות", כולם של שוואלב ומשה רסקין. שופט: דודקביץ.

ב"ספורט ישראל" הופיעה גרסה אחרת: 4 שערים לרסקין, מספר דומה למשה נאמן ו-2 לשואלב.

בסוף העונה סיימה ר"ג במקום העשירי, עם 8 ניצחונות, 16 הפסדים ואפס תיקו, וראשל"צ במקום ה-12. המאמן היה שלמה פוליאקוב, מי שהקים את הפועל ת"א יחד עם אחיו מוסטה פוליאקוב.

צבי בר שירה, ששיחק כמה משחקים בנוער של הפועל תחת פוליאקוב (שאימן גם את הבוגרים), זוכר שלרסקין קראו ג'מל חוסיני, בגלל ריצה שהזכירה שעטה של גמל.

ליגה א', מחזור 4, 28.03.1953: הפועל תל אביב – הפועל רמת גן 8 – 0

זו התבוסה הקשה ביותר של ר"ג מאז הקמת המדינה. "ספורט לעם" תיאר יום שחור של ההגנה, והשוער שטרשינסקי נמצא אשם ישיר בשלושה מהשערים. גם בהתקפה לא היה על מה לדבר: הקשרים שמילוביץ וקוסיוב נשאבו אחורה ולא סיפקו כדורים, ואדמונד שמילוביץ אף החטיא פנדל. וכרגיל, קבוצה שלא כובשת מתחילה לטעות מאחור. הרצל פריצנר, הקיצוני השמאלי של הפועל ת"א, שיחק בעבר בר"ג ולימים גם אימן אותה, כבש ארבעה (8, 40, 43, 49). חיים גלזר הוסיף שניים (44, 53), דוד רץ אחד (83), וחומה כבש לרשתו (87).

ההרכב המלא של ר"ג לא פורסם, אבל ידוע שבקבוצה שיחק אדמונד שמילוביץ (1979 – 1922), לימים מאמן נבחרת ישראל בשנות השבעים, והראשון מבין שחקני ישראל ששיחק בשתי נבחרות: רומניה, שבה נולד (1946, שני משחקים), וישראל (2 הופעות).

ה-11 של ר"ג באותה תקופה: אהרון שטרשינסקי, יוסף ממו (חומה), פאול אנטון, קירשנברג, אדמונד שמילוביץ, אבנר קוסיוב, יוסף קוריק, רקרי, שמואל כהן, משה נעמן, משה רסקין.

ליגה ארצית, מחזור 23, 28.03.1998: הפועל טייבה – הפועל רמת גן 3 – 2

אילן הרפז, שחלק את תפקיד המאמן עם יאנוש פס, הגדיר את ההפסד בטייבה כמשחק "ששבר את רמת גן". אחריו נותרה הקבוצה במצוקה, בתחתית, עם 20 נקודות, 4 פחות מהמקום הבטוח.

לפי עיתוני היום שאחרי, טייבה עלתה ליתרון בדקה הרביעית: מליקה, השוער של ר"ג, הדף הגבהה של מריוס קרג' אל ראשו של נאסים אגברייה, 1 – 0. שני פנדלים החזירו את ר"ג. בדקה ה-9 הופל מאיר גולדפינגר על ידי עזאם, ושחר כדורי, שבעיטתו נהדפה בידי השוער יוסי בצלאל, השלים את הכדור החוזר, 1 – 1. בדקה 45 הפיל קרג' את תמיר בן עמי, וגולדפינגר הפך את התוצאה, לפחות לזמן מה, ל-2 – 1. במחצית השנייה נרדמה ההגנה: סלאח חסראמה השווה, ומשה גולדנברג הכריע בבעיטה אדירה, 3 – 2 לטייבה.

הרפז (יליד 1953) ופס החליפו את דוד קרקו (יליד 11.2.1945), שטען ש"ר"ג עדיין לא היתה מתחת לקו האדום". הרפז חושב אחרת: לדבריו, אלי כדורי ונחום וישנבסקי הביאו אותו ואת פס כדי להציל את הקבוצה, והם קיבלו אותה כשהיא כבר מתחת לקו. בתשעת המשחקים שלהם הפסידה ר"ג גם לקבוצות שכבר לא נאבקו על דבר, אבל המשחק שהידרדר אותה היה בטייבה: "הובלנו 2 – 1 והפסדנו בסוף".

הפועל ר"ג: ירון מליקה, אוהד הראל (אבי ברשצקי), איציק ברוך, תמיר בן עמי, יובל בקר, רועי פינק, שחר כדורי, נועם סייג (יואב הרשקו), אריק חנגלי, מאיר גולדפינגר. מאמנים: אילן הרפז, יאנוש פס. שופט: עמיחי מוזס. 1800 צופים בטייבה.

ליגה לאומית, מחזור 22, 28.03.1964: הפועל ר"ג – הפועל פ"ת 3 – 2

משחק העונה במכתש: 9000 צופים, לפי אומדן "חדשות הספורט", והשופט פריזנר. משה פרל הקדים ופתח את הניקוד מהנקודה (31). פ"ת ענתה פעמיים, בשער עצמי של גדי יניאק (39) ובשער של בועז קופמן (49), אבל שלמה לוי, חד יותר מאי פעם, כבש פעמיים (66, 79) וקבע 3 – 2. 9000 הצופים יצאו מדעתם, והפועל פ"ת, אלופת חמש העונות הקודמות, איבדה את המקום הראשון לר"ג, שנראתה פתאום קרובה מאוד לאליפות ההיסטורית.

צביקה היימן מזכיר כמה קשה היה לאורחים במכתש, מגרש צר ולא ישר. תחת דוביד שויצר, לדבריו, ר"ג שיחקה רק התקפה, כי לכך נבנו השחקנים שלה. את השער המכריע הוא מתאר כמהלך ששינה את פני הליגה: אחרי שלוי השווה ל-2 – 2, ר"ג קיבלה כדור חופשי בדקה 79. פרל בעט, נחום סטלמך הוריד את הכדור לאחור, איציק ויסוקר, שוער פ"ת, ניסה למנוע קרן, "ושלמה לוי פשוט התגנב ושם את כדור הניצחון ברשת".

לוי עצמו זוכר "בליץ דרמטי" של שני שערים בתוך דקות ספורות, שהעלה את ר"ג לראשונה לפסגה, בדרך לאליפות. ראובן כהן קרא לו "הניצחון הכי דרמטי, הכי מתוק והכי מרגש", כי הוא הושג מול כוכבי פ"ת הגדולים.

בשער פ"ת עמד איציק ויסוקר (יליד 1944; בנבחרת ישראל רשם 71 הופעות, ועם מכבי נתניה זכה ב-2 אליפויות ובגביע המדינה). הוא זוכר, כך אמר, כל שער שספג בקריירה, ובוודאי את זה. לגרסתו, האשמה לא היתה שלו: הוא יצא לכדור, וסטלמך ז"ל, במקום להוריד אותו אליו, הוריד אותו למרכז השער, ולוי נכנס עם הכדור לשער הריק. ויסוקר היה אז צעיר, זה היה אחד המשחקים הראשונים שלו בפ"ת, ולכן, לדבריו, הטעות נדבקה אליו. הוא נזכר גם בכדורגל של אותם ימים: משחקים בשביל החולצה, יותר חלוצים ויותר שערים, אבל גם אז משחקים על זמן, כי היה כדור אחד בלבד וכל החזרה שלו לקחה זמן. התמורה היתה הוצאות נסיעה בלבד. "היום בעידן הכדורגל הממוסחר משחקים אחרת".

ניסים קלדרון (יליד 1944), ההיסטוריון של הפועל פ"ת, זוכר עונת 63/64 מצוינת של קבוצתו: אחרי 5 אליפויות רצופות היא פתחה עם 7 ניצחונות ברציפות. לדבריו, הכרטיסים אזלו לפני המשחק, כ-3000 אוהדי פ"ת הגיעו יחד למכתש, והספסרים עשו קופה. בשעה 10.30 כבר שררה במכתש "אוירה של אירופה", עם עקיצות בין המחנות אבל בלי אלימות. אחרי השער העצמי של יניאק, כדבריו, אוהדי פ"ת כבר הריחו אליפות. ואז, אחרי ה-2:2, נכנס כדור של ר"ג לרחבה, והאצטדיון כולו שמע את סטלמך צועק לוויסוקר לצאת. ויסוקר נשאר במקום, והכדור נכנס.

הדרך הביתה, מספר קלדרון, היתה עצובה ומושפלת. מבחינתו, מאותו רגע האליפות של רמת גן, שמחקה פער של 7 נקודות, היתה כתובה בשמיים: הכל הלך לה, אפילו השער של חודורוב מול טבריה, ובסוף העונה, בלשונו, "הם עשו את זה". הוא עצמו המשיך לבקר ברמת גן, במסיבות, שם שידרגו צביקה היימן ושמואל נחמיאס גם את כישורי הריקוד שלהם (אצל מוטלה ואצל אבנר הבדואי, מתקין התריסים בכיכר נח).

חנוך קינן תיאר ב"חדשות הספורט" את גבעתיים כעיר שחגגה את יום העצמאות שלושה שבועות לפני שאר המדינה. בלב חג החירות, כתב, שחררה הקבוצה את חלומותיה וגברה על ה"אלופה הכרונית", שבאה להגן על כתרה "במכתש של מוקשים", והגיעה בפעם הראשונה אל פסגת הליגה הלאומית, "כיפת האוורסט של הצמרת".

הוא גם לא הסתיר את החולשות. לדעתו, ר"ג, שכל כוחה בטכניקה ובכדורגל יפה, לא בנויה למשחק עצבים. היא פתחה בגמגום, שיחקה רע ושלחה את אוהדיה לתדהמה, ועד המנוחה לא מצאה את עצמה, גם אם במגרש נראה איזון בין הקבוצות. במחצית השנייה השתנה הכל: כשפ"ת כבר הובילה, לר"ג לא היה מה להפסיד, פ"ת נסוגה, וצבי היימן, שהתחיל כקיצוני שמאלי, חזר לעמדתו הטבעית ושלט באגף הימני. ההגנה של ר"ג, לפי קינן, היתה רעועה, עם שחקנים ששיחקו פצועים ואחרים שקפאו בפתיחה. חמשת החלוצים התעוררו רק אחרי ההפסקה, והקבוצה הפכה מנתקפת לתוקפת ומנצחת.

הגיבור שלו היה שלמה לוי, שרץ לכל כדור עד שממש "ירק דם", ושינה את המשחק במו רגליו. לוי, שבמשחק הנבחרת מול ויאטנם עוד ישב ביציע, הוא בעיני קינן בדיוק מה שחסר להתקפת הנבחרת: "זהו האיש". חוש הריח שלו, כתב, מספיק כדי להכריע משחקים, ואולי היה מכריע גם את "אותו יום מר ונמהר".

הפתיחה היתה עצבנית. נחמיאס וויסוקר התנגשו על כדור מסוכן, ולוי החמיץ הזדמנות פז אחרי מסירה של נחמיאס. בדקה ה-32 "נדמה היה כי פקד רעש אדמה את גבעתיים": לוי קיבל מנחמיאס כדור שטוח משמאל, חדר לרחבה, ובזמן שניסה להסתובב לבעיטה בשמאל, הכשיל אותו חיים בכר. פריזנר שרק לפנדל, ופרל שלח את הכדור ימינה, 0:1.

בדקה ה-38 התעוררו אוהדי פ"ת. סטלמך, במצב שנראה לכתב כנבדל, התקדם ובעט בעוצמה. חודורוב הדף, ויניאק, בניסיון להציל, דחף את הכדור לרשת הריקה, 1:1. בדקה ה-49 הדף חודורוב גם בעיטה חופשית של שלום פטרבורג, אבל קופמן הגיע ראשון והעלה את פ"ת ליתרון, 1:2. היציע של ר"ג השתתק.

בדקה ה-66 פרץ היימן משמאל ומסר לר. כהן, שבעיטתו החלשה חמקה מידי ויסוקר, ולוי, מהיר כסופה, השלים לרשת, 2:2. בדקה ה-81 הוכשל נחמיאס, ופרל הגביה בעיטה חופשית מ-25 מ'. סטלמך, שנסוג להגן, קפץ, צעק "איציק, איציק", והכדור פגע במצחו ונשלח לכיוון השוער שלו. ויסוקר רץ לכדור, ניסה להציל אותו מקו החוץ, והחזיר אותו בדיוק לרגלי לוי, שכבש שוב. הדממה עברה לאוהדי פ"ת, והשמחה לאוהדי ר"ג, שנופפו בחולצות וצעקו עד צרידות. קינן סגר במשפט אחד: "שיר השירים אשר לשלמה".

לדברי קלדרון, זה היה רגע מפנה: הפועל פ"ת "עד היום לא התאוששה" מההפסד שסיים את רצף האליפויות שלה, ומאז, זכר לאותו משחק, מכות במפגשים בין שתי הקבוצות הפכו לדבר שבשגרה, ומנו, ראש הסדרנים, היה מעורב בהן.

הפועל ר"ג: יעקב חודורוב, דני תיק, נסים עוז, מרדכי בנבנישתי, גדי יניאק, משה פרל, דוד נתן, שמואל נחמיאס, ראובן כהן, שלמה לוי, צבי היימן. מאמן: דוד שוויצר.

ליגה לאומית, מחזור 16 (שני מחזורים לסיום), 30.03.1957: הפועל רמת גן – מכבי נתניה 1 – 0

המשחק עצמו לא היה גדול, השער כן. זה היה קרב תחתית חשוב, ר"ג במקום העשירי מול מכבי נתניה במקום 11, והניצחון הרחיק סופית את רמת גן מסכנת הירידה. "שתי נקודות מ – 25 מטר", כתב "חדשות הספורט".

לפי העיתון, שריקת הסיום של אברהם דודאי סגרה משחק שבו נתניה, אחרי 60 דקות, כבר לא נראתה מסוגלת לבטל את היתרון של ר"ג. שער רמת גני מנבדל ושתי החמצות זוועתיות של ההתקפה, לפי הכתב, מסכמים את הסיפור, ולמרות המצב הרעוע של נתניה בטבלה, שחקניה לא הפגינו רצון גדול להילחם.

ר"ג של המאמן משה ווארון הראתה, לדבריו, לא מעט רגעים של כדורגל טוב. הבולט היה יחיאל מנר, שקישר את למל ושלח כמה בעיטות מסולסלות לשער. שטיינוורצל ראוי לשבח, גם אם היה איטי, מורדכוביץ, שמצליח במיוחד בבית, שוב שלט באזורו ואף עלה קדימה, וזולר בשער לא טעה באף פעולה.

בדקה העשירית פרץ ח. מלר אחרי מסירה של שרגר, וזולר קפץ לרגליו באומץ ברגע האחרון. כעבור שתי דקות דודאי לא הבחין בנבדל של הוזיאס, וזולר נאלץ שוב לצלול לרגלי חלוץ. בדקה ה-15 הגיע השער: זבולון אייכין הוביל שמאלה ומסר שטוח למרכז, פולבר קפץ מעל הכדור, ושטיינוורצל, ברגליו הארוכות, בעט מ-25 מטרים אל הפינה הימנית התחתונה.

מכאן נרגע המשחק, עד הדקה האחרונה של המחצית: מלר כבש לנתניה מהקורה פנימה, אבל דודאי כבר שרק קודם לכן על נגיעת יד של חלוץ אחר. אחרי ההפסקה, עם שינויים קלים בהרכב נתניה, לחצו היינה וחבריו. ר"ג יצאה למתפרצת, ר. כהן חתך בין כמה שומרים ומסר לחרונז'יץ, שעמד בנבדל ברור, וזה הכניע את כספי מיד.

בסיום הוחמצו עוד שתי הזדמנויות. בדקה ה-72, אחרי הגבהה של חרונז'יץ מימין ומאבק של כהן במגן, העיף פולבר את הכדור מעל המשקוף. בדקה ה-75 הגיש פולבר לכהן, שעמד מצוין, אבל בעיטת הסיבוב שלו לא פגעה במסגרת.

הפועל ר"ג: אליעזר זולר, יחיאל מנר, ראובן פריזט, דוד שטיינוורצל, חנוך מורדכוביץ, יהושע אפרוני, צבי שטלצר, שלמה חרונזיץ, ראובן כהן, יעקב פולבר, זבולון אייכין. מאמן: משה ווארון. 1500 צופים בגבעתיים.

ליגה ארצית, מחזור 22, 30.03.1996: הפועל רמת גן – הפועל טייבה. 2 – 0, פוצץ. טייבה ניצחה טכנית, 2 – 0

עד הדקה ה-65 הכל נראה שקט. ר"ג הובילה 2 – 0 משני פנדלים, של יובל נעים ושל אילן חכים, ובמגרש התנוססו סיסמאות נגד אלימות ("די לאלימות, כן לשלום ולא לאלימות"). הטמפרטורה עלתה כבר בדקה ה-62, כשלב מטבייב קיבל צהוב ומיד אחריו אדום, על קללה שסינן כלפי השופט.

ואז, בדקה 65, בעיטה חופשית לטייבה מ-20 מטר. ברחבה נדחפו שחקנים, וחסן פצעוס מטייבה נמצא שרוע על הדשא. אחרי התייעצות של השופט נחמיאס עם הקוון אלי שרביט, קיבל יובל נעים כרטיס אדום. נעים רץ אל הקוון והצמיד אליו את פניו, והקוון טען אחר כך שספג ממנו נגיחה. נחמיאס סיים את המשחק, והמגרש התפוצץ.

רפיק חאג' יחיא, ראש עיריית טייבה, רץ אל האוהדים של קבוצתו עם סימני וי ונפנופי ידיים. שחקני ר"ג ניסו להגיע אליו ונעצרו בידי שוטרים ואנשי טייבה. קללות, יריקות, מכות וספסלים מעופפים השלימו את המחזה המביש.

נעים (יליד 1967) ספג כאן את הכרטיס האדום מס' 10 שלו בתוך שמונה שנים. גרסתו: "יכול להיות שהאף שלי נגע באף שלו". ר"ג הפסידה טכנית, 0 – 2.

הפועל ר"ג: שמעון מועלם, יובל בקר, יובל נעים (הורחק, 65), רואי חדד, פרנטישק צ'יקה, אבי ברשצקי, ישראל מוצפי, מרקו בן ברוך, רונן צפריר (נועם סייג), אילן חכים, לב מטבייב (הורחק, 62). מאמן: ראובן כהן. שופט: שבתאי נחמיאס. 1500 צופים במכתש.

הליגה הלאומית, עונת ההקפאה, מחזור 53, 31.03.1968: הפועל רמת גן – הכח מכבי רמת גן 5 – 0

זה הניצחון הגדול ביותר של הפועל על הסגולים, ובעונה שבה הכח מכבי ר"ג היתה דווקא הקבוצה הטובה יותר. במהלך העונה הכפולה והמתישה הזו רשמה הכח שיא של 8 ניצחונות ליגה ברציפות, והיא הגיעה למכתש עם רצף של 9 משחקים בלי הפסד, כשהפועל מדשדשת בתחתית. המשחק היה סוער: השוער לופה קדוש (56) וצ'יקו פרקש (76) הורחקו, והבלם אהרון קפיטולניק נאלץ לעבור לשער ולספוג.

בדקה 30 שיגר פרל את היימן באגף שמאל, והיימן פרץ עד הקרן והגביה לראשו של רוני לוי, 1 – 0, אף שהקוון הניף דגל. מכאן זה הפך לכאסח, ולמברקיס וששון נזרקו לדשא. בדקה 57 כבש ראובן כהן, 2 – 0, ופריד אישר.

לפי "חדשות הספורט", ברזסקי רץ להוציא את הכדור מהרשת של הכח, אבל הכדור היה בידיו של גבאי, מגן הכח. במאבק עליו פגע ברזסקי בגבאי, וזה רדף אחריו ובעט ברגליו. ואז הגיע קדוש ובעט בצווארו של ברזסקי, שכבר שכב על הדשא. פריד הרחיק אותו.

רוני לוי כובש מול הכח (תמונה: רוני לוי)

גם אחרי שהמשחק התחדש המשיכו שחקני הכח לחפש את ברזסקי. בדקה 66 הבקיע כהן שוב, הפעם לשער שבו עמד קפיטולניק, 3 – 0. בדקה ה-77 פגע פרקש בשוער הפועל, זנדר, והורחק. בדקה 83 בביוף פשוט הלך, והכח נותרה עם 8. כהן הוסיף בדקה 86, 4 – 0, והיימן סגר בדקה 88, 5 – 0. באותה דקה עזב גם אלבוכר, והכח סיימה בשבעה.

גדי צלניקר מהכח זוכר את הבלגן שאחרי הרחקת קדוש, כשלקפיטולניק לא נותרה ברירה אלא לעמוד בשער ולספוג, "לא בדיוק חוויה נעימה". למרות המתח בדרבים, הוא מספר, בין השחקנים שררה חברות, ועם צביקה היימן הוא בקשר מצוין עד היום.

היימן: "זו היתה תצוגה כדורגל מדהימה שלנו. עשינו להם בית ספר לכדורגל". עוזי זנדר, שוער הפועל, עלה למשחק פצוע, קיבל הוראה לעמוד "כמו עמוד", ועדיין עצר כמה כדורים מול התקפות הכח. גם הוא זוכר את קדוש משתולל ובועט באריה ברזסקי.

קדוש לא מתחמק: "בטח. זוכר את המשחק ההוא. דרבי שגמרנו עם 7 שחקנים". פריד הרחיק אותו, והוא קיבל שבועיים הרחקה, "אחר כך הבאתי זר פרחים ונעשתה סולחה והכל הסתדר".

הפועל ר"ג: עוזי זנדר, אברהם לב, אריה וילקומירסקי, משה פרל, גדי יניאק, קוסטאס למברקיס, צבי היימן, ראובן כהן, רוני לוי, מרדכי בנבנישתי, ששון כתב (אריה ברזסקי). מאמן: דוביד שוויצר. שופט: פריד. 4000 צופים במכתש.

הליגה הלאומית, מחזור 30, 31.03.2015: הכח עמידר – הפועל ר"ג 2-1 (איצטדיון וינטר)

דרמה מהגדולות שידעה ר"ג. לפני המחזור רק ניצחון השאיר לה סיכוי לפלייאוף העליון, ובתנאי שהמתחרות על המקומות האחרונים ימעדו. הכח עמידר, אחרונה בטבלה ובדרך הצפויה לליגה השלישית, שיחקה אולי את הדרבי האחרון לזמן רב, והיה לה אינטרס אחד: למנוע מהשכנה את הפלייאוף, בכל דרך.

רועי זיקרי העלה את הכח ליתרון בדקה ה-37 במספרת לרשת של אלדר פשכצקי, אבל תוך שתי דקות השווה איסואנילה לינגנה בבעיטה נהדרת מחוץ לרחבה, 1-1. המחצית השנייה היתה בינונית, וככל שהתקרבה הדקה ה-90 שחקני הכח מרחו זמן, העמידו פני פצועים והעיפו כדורים.

לפי התוצאות מהמגרשים האחרים, ר"ג ידעה שניצחון מספיק לה, והתקפותיה הגיעו "גלים גלים", בעיקר מהדקה ה-90, כשהתוצאות הסופיות משם הגיעו לשחקנים. בשניות האחרונות של תוספת הזמן הגביה המגן נועם כהן כדור בחצי גובה, ולינגנה נגח בכריעה לרשת. ר"ג עלתה לפלייאוף העליון, והשלימה מהפך באחת העונות הקשות וההפכפכות שלה באותה תקופה, עונה שנפתחה עמוק בתחתית ונבנתה נקודה אחר נקודה תחת המאמן דני גולן.

הפועל ר"ג: אלדר פשכצקי, אבי סופר, עוז יפרח, עדן בטיט, תומר לוי, לירן כהן, לידור כהן, דידייה ברוסו, איסואנילה לינגנה, אלמוג בוזגלו, לירון דיאמנט. שותפו: נועם כהן, איוון פקונדו, אבתיתר נדלר. שופט: שלום בן אברהם.

יו"ר המועדון עינב חזנולד אמר שגם ברגעים הקשים ביותר של העונה, בנקודות השפל, "האמנתי שנעשה את זה. זה הישג ענק". לדבריו, המועדון העצים את מעמדו בעיר: "היינו ונשארנו מועדון הספורט הגדול, המעוטר והמכובד ביותר ברמת גן".

תמונות: ארכיון אתר המכתש, רוני לוי, צבי בר שירה, איצ'ה קירשנברג, צביקה היימן, אילן צוקר.

הכתבה מבוססת על כתבה של אלישע שוחט שפורסמה באתר ב-19 ביולי 2011, עם תוספות משנת 2015 של ירון בר לב.