המשחקים הגדולים של חודש מאי: גביע, עליות ודרמות במכתש

גמר גביע, עליות, ירידות ותגרה שעצרה משחק באמצע: חודש מאי זימן להפועל רמת גן כמה מהרגעים הגדולים בתולדותיה.

01/05/2007: הפועל ר"ג – מכבי חיפה, רבע גמר גביע המדינה

הפועל ר"ג: שי הס, רמי גלאם, אלי לוי, אסי ברזילי, תומר אזולאי, תמיר בן עמי, עמית אבורמן, שרון ברנשטיין, קרלוס צ'קאנה, קובי חסן (גיא שוסט 118), אלירן אסאו (שוקי סדיס 65).

מכבי חיפה: ניר דוידוביץ, אלון חרזי (רביד גזל 84), רפאל אולארה, דקל קינן, אדורם קייסי, חבייר דירסאו, עבאס סואן (אלן מסודי 60), ליאור רפאלוב, שלומי ארבייטמן, יניב קטן, רוברטו קולאוטי.

שופט: אסף קינן. 3500 צופים במכתש בגבעתיים.

עונה אחת אחרי שחזרה למכתש הנטוש ונחלצה בדרמה מירידה לליגה א', הפועל ר"ג היתה בדרך לעלייה מהארצית חזרה ללאומית. באותה עונה היא גם הזכירה את ריצת הגביע המופלאה של 2003: אחרי שהדיחה את כפ"ס מליגת העל ואת הפועל רעננה מהלאומית, שלחה ההגרלה למכתש את מכבי חיפה, האלופה היוצאת.

המגרש עבר מתיחת פנים, הכרטיסים אזלו, אוהדי חיפה הגיעו בהמוניהם בירוק, וכ-4,000 צופים החזירו למכתש, לראשונה מזה שנים רבות, אווירה של ימים גדולים. האלופה איבדה את עצמה בין הבורות של המגרש, ושחקניו של יובל נעים השאירו על הדשא את כל מה שהיה להם. בדקה ה-115 של ההארכה מסר צ'קאנה מסירה מושלמת לקובי חסן, שגלגל מקרוב לרשת, הצית את היציעים ורץ להצטלם מול הכתובת 'אש במכתש'.

אחרי 43 שנים, המכתש רשם שיא חדש בכל הזמנים. ב-1964 הגיעה ר"ג למשחק האליפות מול מכבי חיפה כפייבוריטית. הפעם הפרידו בין הקבוצות שתי ליגות, וחיפה האירופית נהנתה מיתרון ברור באיכות ובתקציב. הניצחון נכנס לרשימת ההפתעות הגדולות בתולדות הכדורגל בארץ: רוח המכתש גברה על הכל.

 

01.05.1993: הפועל אשדוד – הפועל ר"ג 2-1

ליגה ארצית, מחזור אחרון.

הפועל ר"ג: איציק קורנפיין, ישראל כהן, פרי גרופר, אבי פלטשר, רפעת עודא, יובל בקר, אבי בן עזרא (אורי שורץ), פטר סרבין, רונן צפריר (תומר ברזילי), רפי כהן, ארז אוליצקי. מאמן: דרור ברנור. 3500 צופים במכתש. שופט: יצחק בן יצחק.

קרב ראש בראש, מהמשחקים הטעונים ביותר שנערכו אי פעם במכתש. גם אשדוד וגם ר"ג ידעו שתוצאה שגויה תפיל אותן לליגה א', שהיתה אז הליגה השלישית, ובאווירה הזאת נשלפו לא פחות מ-10 כרטיסים צהובים. חמישה מהם קיבלו שחקני ר"ג: גרופר, צפריר, שורץ, סרבין ופלטשר.

גבי אלגרבלי העלה את אשדוד ליתרון 1-0 בדקה 19, ובדקה 59 הכפיל טל כהן בבעיטה מ-25 מטרים ל-2-0. ר"ג לחצה, רפי כהן החמיץ כמה הזדמנויות, וארז אוליצקי צימק רק בדקה 86 ל-2-1. עם ההפסד ירדה ר"ג, לראשונה בתולדותיה, לליגה השלישית.

המאמן דרור ברנור (יליד 1949) הסביר שהנפילה התחילה כמה משחקים קודם: שלושה הפסדים של ר"ג, בזמן שקבוצות התחתית ניצחו. במשחק ההכרעה עצמו, להערכתו, המתח והלחץ גברו על השחקנים.

06.05.1995: הפועל ר"ג – מכבי יפו 4-1

ליגה ארצית, מחזור 27.

הפועל ר"ג מול יפו: שמעון מועלם, יובל בקר, מאיר סומך, פרנטישק צ'יקה, רונן סורני, אבי ברשצקי (אלון בוקסנבוים), אייל כהן, שמעון פרץ, תומר ברזילי (ג'קי דוז), רונן צפריר, אילן בכר. מאמן: אבי בוקסנבאום. 1500 צופים במכתש.

מכבי יפו הגיעה למכתש כמוליכת הליגה השנייה, עם פער של 9 נקודות מהמקום השני. כשהעשן התפזר התברר שרמת גן שמרה לעצמה סיכוי להצטרף לחגיגות העלייה, ובדרך העבירה ליפו שיעור בכדורגל.

בדקה 21 הפיל תמיר נצר מיפו את אילן בכר, ושמעון פרץ הפך את הפנדל ל-1-0. דקה אחר כך, בדקה 22, השווה יובל אוחנה ל-1-1. בדקה 44 בעט אייל כהן מעשרים מטרים, וישראל דלאווי מיפו התבלבל ונגח לרשת שלו: 2-1 לרמת גן. בדקה 57 הוציא שמעון פרץ כדור חוץ, הכדור התגלגל לרונן צפריר, והוא העביר לתומר ברזילי שקבע 3-1. אחר כך עצר מועלם פנדל של מחמיד נידאל, ובדקה 77 מצא כדור רוחב של רונן סוראני את אילן בכר, שהכניס אותו לרשת. 4-1 לרמת גן, וחגיגות ההכתרה של יפו נדחו.

המאמן אבי בוקסנבאום זכר שהקבוצה הציגה במכתש משחק טוב למרות הרכב חסר, וסיכם עונה גדולה, עם סגל טוב שכולו גדל בבית. לדבריו, צפיפות המשחקים באותו אביב פגעה בקבוצה: ביום רביעי הפסד לחיפה של עטר ובנין; שלושה ימים אחר כך 4-0 על אשקלון (מחזור 24, 15.4.1995, שערים של פלטשר 2, סרבין וחכים); ביום רביעי שלאחר מכן, בחג הפסח, 1-0 בירושלים במשחק דחוי (19.4.1995, מחזור 23, רונן צפריר כבש); ויומיים אחר כך משחק מול הפועל לוד (מחזור 25, 22.4.1995), שהקבוצה נאלצה לשחק במקום לנוח. היא היתה צריכה לנצח, אבל בגלל העייפות ספגה שער סמוך לסיום, בדקה 84, והריצה נעצרה. "היינו צריכים להמשיך את המומנטום, ולברוח קדימה," הוסיף.

07.05.1960: מכבי פ"ת – הפועל ר"ג 0-0, המשחק פוצץ

ליגה לאומית, מחזור 19.

הפועל ר"ג: אליעזר זולר, משה ספורטה, עמי גרינבלט, שמואל פרידמן, חנוך מורדכוביץ, מאיר גיצי, דוד רוזין, קירשנברג, ראובן כהן, יהודה פדאל, צבי שטלצר. מגרש מכבי פ"ת, 3000 צופים. שופט: קליין.

לפני המחזור היתה מכבי פ"ת במקום העשירי, ורמת גן במקום ה-12, האחרון, בפיגור של נקודה אחת. זה היה קרב על כרטיס ההישרדות, והוא הסתיים בתמונות קשות של מכות והשתוללות.

הכותרת בחדשות הספורט למחרת: "תגרה פראית, פצועים והפסקת משחק". העיתון כתב ש"היה זה מחזה מביש ומצער שבודאי לא היה לו תקדים", לפחות על מגרש מכבי פ"ת. לפי הדיווח, הרוחות ביציעים סערו כבר קודם, כשהשופט לא קיבל את טענת שחקני פתח תקוה ששער של בגלייבטר בדקה ה-26 חייב להיספר. 14 דקות מאוחר יותר, אחרי התנגשות בין קירשנברג לבוך, הרחיק השופט את בוך, למרות מחאות שחקני מכבי שביקשו לבטל את ההחלטה. המשחק נמשך עוד 5 דקות, כשלבה, מגן פ"ת, לובש את חולצתו של בוך, ושום דבר לא רמז על מה שעמד לקרות.

כששרק קליין להפסקה, ושלושת השופטים עוד עמדו במרכז המגרש, פרצה הסערה. בלי שרבים הבינו איך הכל התחיל, שחקנים היכו זה את זה בכמה מוקדים על הדשא, ושוטרים, סדרנים ועסקנים ניסו לשווא להפריד. לפי העיתון, היו שניצלו את ההזדמנות לסגור חשבונות אישיים, ובסוף המהומה נותרו בוך וזולר שרועים על הקרקע, המומים ממכות קשות.

ההפסקה נמשכה יותר מחצי שעה, עד שקליין החליט לא לחדש את המשחק, בשל מספר הפצועים וטענת שחקני רמת גן שהנפגעים לא יוכלו להמשיך. השופטים יצאו לחדרי ההלבשה בליווי שוטרים וסדרנים של פ"ת. בוך נלקח לטיפול בעינו, שנפגעה קשה, וזולר של ר"ג נישא על ידי חבריו אל מחוץ למגרש. שניהם הועברו לבית החולים בילינסון. העיתון ציין שכל מה שקרה ב-45 הדקות של המשחק נשכח בצל האירועים: עד התגרה המשחק היה שקול, שקט והתנהל באווירה ידידותית למדי, ודקות ספורות לפני שפרצה החטיאה רמת גן פעמיים את שער פתח תקוה.

מלבד השוער אליעזר זולר, שאושפז, נפצעו בקטטה עוד ארבעה מאנשי ר"ג. למחרת פסקה ועדת המשמעת ניצחון טכני 3-0 לר"ג. שוער פ"ת, חיים בוך, הורחק לשלושה משחקים, ומגרש מכבי פ"ת נסגר לחודש ימים. כשמכבי פ"ת העלתה את בוך המושעה למשחק שמינית הגמר בגביע המדינה, היא נענשה בהפסד טכני נוסף, 0-3 להפועל צפון ת"א, אף שעל המגרש ניצחה 5-1.

11.05.1963: הפועל ר"ג – הפועל צפת 3-0

ליגה א', מחזור 27.

הפועל ר"ג: יעקב חודורוב, שלמה מוסלי, משה פרל, מרדכי בנבנישתי, גד יניאק, שמואל פרידמן, צבי היימן, שמואל נחמיאס, ראובן כהן, שלמה לוי, ששון כתב. מאמן: דוביד שויצר. שופט: משה אשכנזי. האצטדיון העירוני בצפת, 3500 צופים.

הניצחון הזה סגר סופית את העלייה לליגה הלאומית, אחרי 3 עונות בליגת המשנה. מול הפועל צפת, שהיתה מועמדת לירידה, כבשו שמואל נחמיאס (דקה 1), כתב ששון (דקה 18) ושלמה לוי (דקה 26).

לפי חדשות הספורט, שחקני רמת גן ביקשו להכריע מוקדם, ודקה אחת אחרי שריקת הפתיחה כבר הצביע השופט אשכנזי, שהעיתון שיבח את שיפוטו, על נקודת האמצע: המקשר נחמיאס הפתיע בשער בזק בשניות הראשונות. חלוצי הגליל ניסו התקפה ראשונה בדקה ה-5, ללא תוצאה, ואת ההתקפות הבאות של צפת חיסל חודורוב בקלות. בדקה ה-18 עקף כתב ששון בכדרור יפה את מגיני צפת ובעט בעוצמה מ-16 מטרים, והזינוק של השוער לוי לא עזר. בדקה ה-26 ניצל שלמה לוי טעות גסה של שואט, ובבעיטה מכוונת קבע את התוצאה. העיתון סיכם שרוב שחקני ר"ג שיחקו "משחק טוב נמרץ ותכליתי", וציין בין הבולטים את חודורוב ויניאק בהגנה ואת נחמיאס, כהן וששון בהתקפה.

11/05/2012: הפועל רעננה – הפועל ר"ג 3-2

הפועל ר"ג נגד הפועל רעננה: איתי ארקין, יקיר ברוכיאן, קרלוס צ'קאנה, עומר חזום, אורי אברהם (עומר פרץ 59'), פול קאסאני, וובה בראון, אופיר חמו (אורן ניסים 49'), עומר בוקסנבוים, אביב עזריה (טל מאיר 68'), צ'אם מאמדו.

ר"ג היתה חייבת לנצח כדי להגיע למשחק ההכרעה על הכרטיס היחיד לליגת העל. רעננה, שהיה לה שם של משביתת שמחות קבועה לקבוצות בדרך למעלה, הגיעה בלי יומרות, ובכל זאת עלתה ליתרון בדקה ה-36 מבעיטה חופשית של אבי כנפו. צ'אם ממאדו השווה מקרוב בדקה ה-41 והרגיע את האוהדים, אבל רעננה חזרה מההפסקה נחושה יותר וכבשה כבר בדקה ה-48 (יוסי אסייג).

פרדי דוד ביצע סדרת חילופים שהכניסה את אורן נסים ועומר פרץ, ובדקה ה-89, כשכמעט איש כבר לא האמין, בעט נסים מתוך הרחבה והשווה ל-2-2. באחת ההתקפות האחרונות הגביה עומר בוקסנבוים בעיטה חופשית לרחבה, עומר פרץ החליק את הכדור בראשו, וקרלוס צ'קאנה בעט מהאוויר לרשת: 3-2 ענק ומוצדק.

שבוע אחר כך, באצטדיון המושבה החדש, משחק ההכרעה מול בני לוד היה רק חותמת. ר"ג ניצחה בקלות 0-2 (עומר בוקסה ואופיר חמו) וחזרה לליגת העל אחרי עונה אחת.

 

13/05/2006: הפועל רמת גן – אחי נצרת 3-0

ליגה ארצית, מחזור 33.

הפועל ר"ג: שי הס, גדי לגזיאל, דורון עמר, עידן שפלר, תמיר בן עמי, שלומי בן חמו, תומר אזולאי (משה אשכנזי), אבי בן עזרא (איתי בוקסנבאום), עידן נעים, דודו אמסלם (גיא שוסט), ניסים בן דוד. מאמן: יובל נעים. שופט: שי שטרית. 2000 צופים במכתש.

הפועל ר"ג פתחה את העונה עם מינוס 9 נקודות, ומבצע ההישרדות המדהים שלה הסתיים ממש על קו הגמר, ברצף של ארבעה ניצחונות. האחרון שבהם היה 3-0 קליל על אחי נצרת. נסים בן דוד, מלך השערים של הליגה, כבש פעמיים (דקות 20, 71), ותומר אזולאי הוסיף שלישי בדקה 79. המאמן יובל נעים סיכם שאיש לא נתן לקבוצה סיכוי, ושבזכות מוטיבציה גבוהה היא עשתה את הבלתי יאומן.

13.05.2003: הפועל ר"ג – מכבי ת"א 2-1

גביע המדינה, חצי הגמר.

הרכב: מוטי אברג'יל, איתן עזריה, שחר כדורי, גבע ברקאי, תמיר בן עמי, משה שפירא, שי בנאי, ניר חדד (ניר בובליל), עומר בוקסנבאום, אופיר חלוואני (אביב וולנרמן), שרון אביטן (לירן ולדבוים). מאמן: אלי כהן. שופט: חיים יעקב.

30,000 צופים, שיא של כל הזמנים למועדון, הגיעו לאצטדיון לערב שלא יישכח. מכבי ת"א, בדרך לאליפות ואחרי שתי זכיות רצופות בגביע, באה לדרוס את הפועל ר"ג, שנאבקה על חייה בתחתית הליגה השנייה. ב-"WINNER" של הטוטו קיבלה הסנסציה יחס של 1 ל-14. במילים אחרות, איש לא ספר את רמת גן.

המאמן אלי כהן סיפר שהציב מול מכבי מערך 4-4-2, עם אביטן וחלוואני בחוד, בלי הכנה מיוחדת: הקבוצה התאמנה כרגיל, והמאבק על ההישרדות בליגה לא השאיר זמן לתרגל את המערך. "לאחר המשחק בשבת היה לנו יום וחצי של אימון," אמר.

ר"ג לא נבהלה. בדקה ה-26 עבר מהלך מעומר בוקסנבאום דרך אופיר חלוואני אל הרחבה, וניר חדד קבע 1-0. במשך 39 דקות כססו האוהדים ציפורניים, ור"ג המשיכה ליזום, עם החמצות של אביטן וברקאי, עד שבובליל הכשיל את גולדברג ואבי נמני ממכבי השווה מהנקודה (דקה 65). אבל רמת גן של מאי 2003 לא נשברה. בדקה 89 פרץ שי בנאי מימין, נכנס לרחבה ומצא את שרון אביטן, שבהטעיה מושלמת השאיר על הדשא את גדי ברומר וג'ון פנסטיל ושלח את הכדור לפינה של שטראובר. 2-1, שער ניצחון גדול שסגר ערב חלומי, ורמת גן העפילה לראשונה בתולדותיה לגמר. צמרמורת.

14.05.2004: הפועל נצרת עילית – הפועל רמת גן 3-1

ליגה לאומית, מחזור 32.

הפועל ר"ג נגד נצרת עילית: שי הס, כאמל ג'אברין, גבע ברקאי, ניר בובליל (הורחק), חיים פנטרומלי, שפלר, ניר חדד, זיו כבדה, ניר סרסור, עומר רפס. מאמן: איציק ברוך. שופט: משה בוחבוט. 2500 צופים בעילוט.

ההפסד הזה הוריד את ר"ג לליגה הארצית. שבעה ימים לפני כן נוצחה רמת גן בביתה, באצטדיון וינטר, 0-2 על ידי הפועל רעננה, משני שערים בזמן הפציעות (דקות 91-92), ולפני המשחק בנצרת נותר לה רק סיכוי תיאורטי להינצל.

ההתרסקות בעונה שאחרי הזכייה המדהימה בגביע המדינה היתה צפויה, לאור הניהול הגרוע לאורך כל העונה. ובכל זאת, מול נצרת עילית (מאמן: איווניר) רמת גן היתה הקבוצה הטובה יותר, ובדקה ה-33 אף עלתה ליתרון: בעיטה של ניר חדד פגעה בידו של חיים בנון משחקני נצרת, וזיו כבדה הפך את הפנדל ל-1-0. רגע לפני ההפסקה יכלה ר"ג לסגור עניין, אבל סרסור החמיץ.

במחצית השנייה התהפך הכל: יואב זיו (60), נדיב סימן טוב (68) ושער סלאלום של ישראלביץ, שלפי הדיווחים עבר שבעה שחקנים. 3-1 לנצרת עילית, שטיפסה למקום הראשון, ור"ג הנאיבית ירדה סופית. את הקבוצה אימן באותה תקופה איציק ברוך (יליד 1972).

שייע פייגנבוים, אשר שוורצבוים ואברהם לב

15.05.1982: הפועל עכו – הפועל ר"ג 0-0

ליגה ארצית, מחזור 30 ואחרון.

הפועל ר"ג במחזור האחרון מול עכו: יהודה פילוסוף, אבי בוקסנבאום, אברהם לב, דוד לגזיאל, יגאל כוכבי, עודד שולר, עוזי צדקה (דרור ריימונד), מאיר ג'ורג', שייע פייגנבוים, הראל קירשנברג. מאמן: אליעזר שפיגל. שופט: יאיר טילינגר. 1000 צופים בעכו.

המשחק נגמר בלי שערים, אבל העלה את ר"ג בפעם הרביעית לליגה הלאומית. ר"ג לא היתה תלויה ביריבותיה, ותיקו הספיק לה. היא עלתה במערך סגור ונשענה על הגנה חזקה בהובלת השוער יהודה פילוסוף והבלם אברהם לב, השחקן הטוב ביותר על המגרש. גם פייגנבוים בלט, אבל האפס נשאר על הלוח, וזה הספיק.

על הפועל ר"ג של 81/82 אמר לב: "מבחינתי, העלייה הזו היתה החזר חוב", תיקון להחמצת העלייה ללאומית ב-1970/71. אחרי קריירה מרשימה בנבחרת ישראל ובבית"ר ת"א, בית"ר ירושלים, הפועל כ"ס, בני יהודה ומכבי יפו, פנה אליו מזכיר האגודה, אורי קרני. לב בא אחרי עונה טובה ביפו, שסיימה במקום השני בליגה, ואחרי שנבחר לנבחרת העונה. ר"ג, שירדה מליגת העל, היתה מפורקת, ובכל זאת הוא הסכים לחזור בחוזה ברמה של הליגה הראשונה, בתנאי אחד נוסף: להביא את שייע פייגנבוים. כשאבי בוקסנבאום הודיע על פרישה, לב "ישב לו על הוריד" עד ששכנע אותו לחזור, וגם את בייטנר ואבי כהן שכנע שיש כאן פוטנציאל לעלייה. "וההבטחה הזו מומשה," סיכם.

מלך השערים של עונת העלייה, שייע פייגנבוים (יליד 1947), כוכב עבר גדול בנבחרת ישראל, הגיע לרמת גן, כדבריו, במטרה אחת: להעלות את הקבוצה. הבלם לב והמאמן שפיגל רצו בו מאוד, והוא ראה את עצמו כמי שמוציא לפועל את מה שהקבוצה בונה, שחקן שהכריע כמה משחקים בדקות האחרונות. במיוחד נחרט אצלו המשחק החשוב בקריית שמונה, שבו כבש צמד, אחד מהם מקו האמצע: "הזיזו לי את הכדור ומהאמצע בעטתי לפלוסמן גול פצצה".

אשר שורצבוים, בעל שני תארי אליפות במדי הפועל ת"א (בבוגרים ובנוער) והופעה אחת בנבחרת ישראל, שיחק בר"ג שתי עונות. הוא זכר "אוהדים מסורים מאוד" (לוטו, שפנצר), וסיפר שהגיע לר"ג בעיקר משום שלא הסתדר עם דוביד שויצר. הוא היה אמור לעבור להפועל פ"ת, אבל נחת בסוף ברמת גן ושיחק שם לצד הדוד שלו, שייע פייגנבוים. במהלך העונה כבש את שער הניצחון מול עמידר, ואת משחק העלייה החמיץ בגלל יד שבורה.

הצעד הגדול לקראת העלייה נעשה שבוע קודם, ב-1-0 על הפועל נצרת עילית (שער הניצחון של הראל קירשנברג). אברהם לב, ששיחק בכל 30 המחזורים, נבחר לשחקן העונה המצטיין של הליגה הארצית.

15.05.1976: הפועל ר"ג – הפועל עכו 3-2

ליגה א' צפון, מחזור 30.

ר"ג: מנשה מקמל, אבי בוקסנבאום, וילקומירסקי, רוני לוריה, רוני יעקובסון, רוני קלדרון, יוסי נעים, שוקי דנישבסקי, היימן, שאול חייק, שמעון שוחט. מאמן: אורי ויינברג. שופט: משה אשכנזי.

עכו ור"ג נאבקו לאורך כל העונה על כרטיס העלייה. בסיבוב הראשון, בעכו, המשחק פוצץ, ואת הפיצוץ חוללו רוני קלדרון ושוער ר"ג יוסי סורינוב. הגומלין נערך באווירה פנטסטית: קהל שיא של 8000 צופים, חצוצרות, כרזות ועידוד בלי הפסקה. האוהדים אף פיזרו מלח על ראשי השחקנים, סגולה לניצחון. היציעים חשמלו את הקבוצה, ור"ג הגישה הצגה גדולה.

רוני לוריה (יליד 1952), ששיחק בהפועל ר"ג 8 עונות, זכר היטב את המכות בעכו: לדבריו, סורינוב השוער העיף שוטר, טיפס על הגדרות ורצה להרביץ לכמה צופים, ו"האוהדים של עכו רדפו אחרינו עם סכינים". ההתכונה במכתש לגומלין היתה גדולה, ולהערכתו הגיעו 8000 צופים למשחק גדול של רמת גן.

אבי בוקסנבאום (יליד 1955) העריך שזה היה שיא הצופים בתולדות ר"ג, גם בהשוואה לעונת האליפות, שאותה ראה כאוהד: "המכתש היה מפוצץ".

אחד השערים נרשם על שם מלך השערים של הקבוצה, שאול חייק (יליד 1948). הוא תיאר יציעים מלאים עד אפס מקום, עם צופים שישבו גם על החומות: "סיכה לא יכולת להכניס". את השער שלו, סיפר, הוא זוכר עד היום: כדור שקיבל ליד פינת ה-16, בעיטה אלכסונית לצד הימני של השער, והכדור פגע בדרך במגן צ'רלי אדרעי ונכנס.

השער של חייק הגיע בדקה 39: שוחט מסר מקו האורך להיימן המצוין, וזה העביר לחייק. הבעיטה פגעה בבלם עכו צ'רלי אדרעי, שינתה כיוון ונכנסה. אבל הבליץ של ר"ג החל עוד קודם, בדקה 29: דנישבסקי מסר לשוחט, שהעביר בין מגיני עכו לחייק; חייק השתחרר מהשומר שלו, שינהולץ, וקלדרון בעט מ-18 מטרים בעיטה נפלאה אל בין החיבורים. בדקה 48 החליפו נעים ודנישבסקי מסירות, דנישבסקי נשאר לבד מול השוער כהן ובעט נמוך למרכז השער: 3-0.

ר"ג החמיצה עוד, ופעמיים הורחק כדור מקו השער של עכו. עכו רק צמצמה את הנזק במתפרצות, דרך בן שושן (75) ונביל (90). למרות כמה חריקות במכונה הרמת גנית, ר"ג ניצחה 3-2 והתקרבה למרחק נגיעה מהפסגה.

קלדרון, אז בן 24, שהחזיק יחד עם סורינוב את המזללה "ואדוז" ברמת גן, סיפר בסיום שמנחם אשכנזי שלף לעברו צהוב והזהיר אותו מפני כרטיס נוסף, והוסיף: "טוב לי בהפועל ר"ג".

אחרי הניצחון עמדה ר"ג בפיגור של נקודה אחת בלבד אחרי הפועל עכו המובילה ובית"ר נתניה השנייה. אבל עד סוף העונה איבדה נקודות, ובגלל 2 נקודות עונש שהופחתו ממאזנה, העלייה חמקה ממנה.

15.05.1999: הפועל ר"ג – מכבי שעריים 4-0

ליגה א', מחזור 28.

הפועל ר"ג: שמעון ישראל, משה סורמלו, איציק ברוך, אלדר שפלר, מוטי סופר, שחר כדורי, שי בנאי, דודו סטולפר (קידר), נועם סייג (רולי מוצפי), מיקי ממן, תומר ברזילי (אבי זר). מאמן: אלי כהן. שופט: איתן תבריזי. 2500 צופים במכתש.

צעד ענק בדרך לליגה הארצית: ניצחון גדול על מכבי שעריים, שדלקה אחרי ר"ג בטבלה. רמת גן תקפה מההתחלה בלי הפסקה ויצרה מצבים רבים. בדקה 23 החליפו דודי סטולפר ומוטי סופר דאבל פס, הכדור התגלגל למיקי ממן, והוא כבש מהאוויר: 1-0. בדקה 40 הוכשל סטולפר ברחבה, ותומר ברזילי דייק מהנקודה הלבנה ל-2-0. בדקה 48 שלח מוטי סופר את נועם סייג, שנכנס לרחבה ובעט מכעשרה מטרים לחיבורים: 3-0. בדקה 87 מצא אסיסט של ברק קידר את מיקי ממן, מלך השערים של ר"ג: 4-0.

צמרת הטבלה בתום המחזור: דימונה ראשונה עם 59 נקודות, הפועל רמת גן שנייה עם 57, ומכבי שעריים שלישית עם 53.

16.05.1942: בית"ר תל אביב – הפועל רמת גן 6-4

הליגה המלחמתית הראשונה של ארץ ישראל – פלשתינה.

לא בכל יום נופלים 10 שערים במשחק אחד. בית"ר תל אביב של אותם ימים עסקה, בין השאר, בפעילות פוליטית ובטרור נגד הבריטים, ובתחום הכדורגל היתה אימפריה של ממש, עם אליפות ושני גביעים.

לפי יומון הבוקר, המשחק נערך במגרש הפועל ר"ג מול קהל רב. במחצית הראשונה היתה ידה של הפועל על העליונה, 4-2 לזכותה, בין השאר משום שבבית"ר שיחקו שלושה שחקני מילואים. אחרי ההפסקה המצב התהפך: בית"ר לא רק השוותה אלא גם ניצחה, במשחק ער ומתוח מתחילתו ועד סופו. לבית"ר כבשו בוגדנוב (4), פנץ ושפיגל, ולהפועל רסקין (2), שוואלב ואונגר. שופט: בן יוסף.

18.05.2002: הפועל ר"ג – מכבי הרצליה 3-2

ליגה לאומית, מחזור 30 ואחרון.

ר"ג: עמי רוזנברג, שי בנאי, איציק ברוך (הורחק, 80), אלדר שפלר, תמיר בן עמי, לירן ולדבוים, גוסטבו בוקולי (שימי לביא), קובי חסן (שרון ברנשטיין), אופיר חלוואני, אלפרדו מרקיניוס, תומר וקנין (אביב וולנרמן). 3500 צופים במכתש. שופט: מאיר לוי.

מותחן של ממש בליגה השנייה. הפועל ר"ג היתה זקוקה נואשות לנקודות כדי לשרוד, ומכבי הרצליה, מקבוצות הצמרת, היתה חייבת ניצחון כדי לעלות לליגת העל. ביציעים ישבו גם אוהדי בני יהודה, שהתמודדה על כרטיס העלייה וקיוותה למעידה של הרצליה, ולכן עודדו את ר"ג.

האדומים של רמת גן, עם אלי כהן על הקווים, עמדו בציפיות והציגו משחק מבריק. לירן ולדבוים כבש 40 שניות אחרי שריקת הפתיחה, ואופיר חלואני הוסיף 2-0 בדקה 63, בפנדל שנפסק אחרי שגוסטבו בוקולי הגדול הוכשל. אז התעוררה הרצליה: צחי שמריה (66) ודניאל גוטיירס (73) השוו ל-2-2, תוצאה רעה מאוד לר"ג. את המילה האחרונה אמר הברזילאי מרקיניוס, שכבש את שער הניצחון בדקה ה-78. רמת גן שרדה, ושתי הקבוצות נשארו להיפגש שוב באותה ליגה.

18.05.1991: הפועל ר"ג – מכבי רמת עמידר 4-4

ליגה ארצית, מחזור 26.

הפועל ר"ג: אלי ג'רבי, גדעון סיימון, יובל נעים, שמואל קורצקי, יעקב הלל, יהודה זגורי, זוהר מדינה, אבי ברשצקי (עופר שטרית), יוסי גורדנה (אבי פלטשר), רונן חרזי, זורי דזנחשוילי. מאמן: דוביד שויצר. 1500 צופים במכתש.

תיקו חריג במכתש, שקבר סופית את סיכויי העלייה של ר"ג. את שער השוויון של עמידר כבש בדקה ה-89 דווקא אריק גילרוביץ, שעד שנה קודם לכן שיחק בהפועל ר"ג. אחרי השער נתלה על הגדר, השופט דאוד שלף לעברו צהוב שני, וגילרוביץ הורחק.

ההגנות כמעט לא נכחו במשחק, והרבה מזה נזקף לאחים ג'רבי, שעמדו בשני השערים: רוני בהפועל ורמי ברמת עמידר. ר"ג הובילה 2-0 משערים של גדעון סימון (20) וזורי דזנחשוילי (39), ועמידר חזרה עם חי קרייס (40) ומוטי גואטה (44). גואטה גם העלה את עמידר ליתרון 3-2 בדקה 60. אז ביצע דוביד שויצר את חילוף המשחק: עופר שטרית נכנס, השווה בדקה 70, ודקה אחר כך היה מעורב בשער היתרון של חרזי (71), 4-3 להפועל. ר"ג נסוגה, ואז הגיע אריק.

גילרוביץ סיפר שעזב את הפועל רמת גן אחרי עשר שנים, בעיקר בגלל דרור קשטן, שאימן את הקבוצה שנה קודם והתעקש להציף אותה בשחקני רכש על חשבון שחקני הבית. זה הכעיס אותו, וההנהלה של אז גיבתה את המאמן. אחרי שקשטן הוריד את הקבוצה, הציעה לו ההנהלה את תפקיד הקפטן וביקשה שיישאר, אבל הוא, מלך השערים של הקבוצה פעמיים עם 28 שערי ליגה, "חצה את הכביש" לרמת עמידר. "עם מספרים אי אפשר להתווכח," אמר.

לדבריו, רמת גן רצה לעלייה ועמידר נלחמה על חייה בתחתית, "אבל כמו שאומרים, לדרבי יש חוקים משלו". הוא סיפר שבדקה ה-88 לקח רחמים שלום קרן, ושחקני ר"ג התווכחו ביניהם מי ישמור עליו, כי ידעו שזו משימה קשה: "שמעתי אותם צועקים, קח אותו…". הכדור הגיע לראשו, משם לקורה ופנימה. הוא כבש נגד הקבוצה ששיחק בה עשר שנים, ולדבריו הוכיח בכך שקשטן טעה ושהוא עצמו צדק כשטען שאין צורך ברכש.

18.05.2012: הפועל ר"ג – בני לוד 0-2

הפועל ר"ג: איתי ארקין, יקיר ברוכיאן, טל חן (עומר פרץ, 82), עומר חזום, עידן בלסטרה (טל מאיר, 86), פול קסאני, וובה בראון, עומר בוקסנבוים, אופיר חמו, קרלוס צ'קאנה, אורן ניסים (אביב עזריה, 55).

הפועל ר"ג לא שיחקה מול 5000 אוהדים כבר זמן רב, והתברר שהקהל הרדום של הקבוצה איננו אגדה. שבוע אחרי הניצחון הדרמטי ברעננה הגיעה ר"ג למשחק חריג באצטדיון המושבה מול בני לוד, שסיימה שנייה בטבלה עם אותו מספר נקודות.

כבר בדקה ה-6 הרגיע עומר בוקסנבוים הנפלא את היציעים עם שער אדיר: הוא הסתובב ברחבה על המגן וכבש באלגנטיות. ר"ג שלטה ללא עוררין, ואיתי ארקין בלם את ניסיון הכיבוש היחיד של לוד כשהדף בעיטה חופשית קשה של קובי חסן, שחקן העבר של הקבוצה. בדקה ה-75 הגיעה החותמת על העלייה: אופיר חמו עבר חצי מגרש עם הכדור, עקף ארבעה מגינים וקבע 0-2, סופי ומוחלט.

20.05.2000: הפועל ר"ג – הפועל עכו 4-2

ליגה ארצית, מחזור 32.

ר"ג: שמעון מועלם, שי בנאי, אלדר שפלר, איציק ברוך, תמיר בן עמי, ננאד מרקיצ'ביץ, שחר כדורי, תומר ברזילי (רן דז'ילובסקי), דנש אסני (דודו סטולפר), זורי ברמכר (יובל קידר), מיקי ממן. מאמן: אלי כהן. שופט: ערן פרוסט. 2000 צופים במכתש.

מחזור לפני הסיום עלתה ר"ג בפעם השנייה ברציפות, והפעם לליגה הלאומית (השנייה). מיקי ממן פתח ב-1-0 בדקה 15, אורן פוני השווה לעכו (21), שחר כדורי (25) וזורי ברמכר (53) נגחו לרשת ל-3-1, רבינוביץ צימק ל-3-2 (56), ותומר ברזילי סגר את החשבון ב-4-2 (79).

לכבוד העלייה סיפק עופר דהאן שיר חדש, שהכריז שכל העיר צבועה באדום ושהמדינה חוגגת את הפועל רמת גן.

20.05.1989: הפועל ר"ג – הפועל חדרה 2-0

ליגה ארצית, מחזור אחרון.

ר"ג: שולי גילרדי, מרדכי בייטנר, יובל נעים, אריק גילרוביץ, שמואל פונדקי, דורון ביטון (עינב חזנוולד), אבי ברשצקי, יוסי שמריה (דני אשכנזי), עוזי צדקה, יעקב "שוקו" נומדר, רונן חרזי. מאמן: ליאון קונסטנטינובסקי. שופט: יעקב שיינר. 2000 צופים בחדרה.

ר"ג נסעה לחדרה, חזרה עם 2-0 וחגגה רשמית וסופית עלייה חמישית לליגה הראשונה. כבשו דורון ביטון (13) ויוסי שמריה (22).

המאמן ליאון קונסטנטינובסקי ראה בעלייה סגירת חשבון: אחרי הירידה בעונת 80/81 הרגיש "חוב מוסרי להעלות את הקבוצה", ועשה זאת בעונת 88/89. לדבריו, הפועל ר"ג תמיד היתה יצרנית של שחקני בית, וברגע שהתחילו למכור אותם הקבוצה התחילה לקרטע: "במקום לנסוע קדימה התחילה לנסוע לאחור". אחריו הגיע דרור קשטן, ואיתו גם רכבת של שחקנים זרים. בעונת העלייה, סיפר, היו לקבוצה שחקני בית טובים: חרזי; אריק גילרוביץ, "גולר" עם 2 רגליים ששיחק טוב מאוד והתמצא ברחבה; והשוער המצוין שולי גילרדי. קונסטנטינובסקי הזמין את גרונדמן ז"ל, אז אחד מצמד מאמני הנבחרת, לצפות בגילרדי במשחק מול עמידר, וגרונדמן לקח אותו לנבחרת.

רוני לוי, שאימן את נוער ר"ג בסוף שנות השבעים, תיאר מחלקת נוער מסודרת תמיד, שהוציאה שחקנים רבים לצמרת הכדורגל הישראלי. גילרדי, לדבריו, התחיל אצלו דווקא כשחקן שדה בקבוצת הנערים, ונכנס לשער כשהשוער נפצע באחד המשחקים. לוי אמר לו אז לבוא מעכשיו לאימונים בתלבושת שוער, דרך קבע.

גם לעלייה הזו נכתב שיר, של אמנן קשת, על מכתש גועש, על היסטוריה ועתיד, ועל קבוצה שאין לה מקום בליגה הארצית.

21.05.1983: הפועל באר שבע – הפועל ר"ג 0-0

ליגה לאומית, מחזור 30.

ר"ג: יעקב אסייג, רוני לוי, יוסי ליפשיץ, אריק גילרוביץ, בני כהנר, אבי ברשצקי (עוזי צדקה), ויקטור בוני, מרדכי בייטנר (עומר אוסובסקי), ג'ימי טורק, שלמה ויצמן, איברהים חורי. מאמן: שימי בן יהונתן.

הפועל ר"ג, מתחתית בוערת, יצאה למפגש מכריע בבאר שבע. על הנייר תיקו יכול היה להספיק, אבל רק בתלות בתוצאות במגרשים האחרים: לקראת הסיום היו לא פחות מ-8 קבוצות בסכנת ירידה. ר"ג החמיצה כמה הזדמנויות, של שלמה וייצמן (דקה 13), איברהים חורי (22) ורפעת (ג'ימי) טורק (27), ובשער שלה נעל יעקב אסייג, שוער העונה.

בסוף העונה התברר שר"ג ספגה הכי מעט שערים בליגה (21), אבל ההתקפה לא תפקדה: חלוציה כבשו 15 שערים בלבד בכל העונה. התיקו העקר בבאר שבע השאיר את ר"ג במקום ה-14, ושוב בגלל מכבי יפו, שגם היא סיימה בתיקו ועקפה את ר"ג בזכות הפרש של 4 שערים.

22.05.1970: הפועל רמת גן – הפועל נחליאל 6-1

ליגה א' צפון, מחזור 30.

הפועל ר"ג: עוזי זנדר, שלמה מוסלי, אהרון (רוני) יעקובסון, עמיר שפיר, וילקומירסקי, רון קרוק, יהושע דנישבסקי, צבי היימן, אלי קונסנס (דני קאופמן), חיים צ'יריק, יעקב היימן. מאמן: ראובן כהן. שופט: משה מזרחי. 2000 צופים באצטדיון הפועל חדרה.

לפני המחזור האחרון עמדה ר"ג במקום הלפני אחרון, בעמדת ירידה נוספת, והפעם לליגה השלישית. רק ניצחון יכול היה להציל אותה.

אלישע שוחט שמע את התוצאה ברדיו במוצאי השבת: ר"ג מנצחת בגדול את נחליאל בחדרה. רק שנים אחר כך התעורר אצלו החשד שהמשחק היה מכור. הוא פנה לכמה שחקנים כדי לברר את השמועות, ואף אחד מהם לא הודה.

ראובן כהן, מאמן ר"ג באותה עונה, הכחיש שהיתה מכירה. הוא הזכיר ש-4 קבוצות היו בסכנת ירידה, ושבית"ר נתניה הפסידה לקריית חיים וירדה ליגה, ודחה את השאלה: "אם היתה מכירה? אני לא עוסק ברכילות". לדבריו, הוא הכין את הקבוצה היטב למפגש ההכרעה, בתקופה שבה התאמנו 4 פעמים בשבוע. "למרות ה-1:6, אם בית"ר נתניה היתה מנצחת אותנו היינו נופלים".

גם השוער עוזי זנדר התקשה להאמין: נחליאל, לדבריו, היתה קבוצה שכונתית עם שחקנים מבוגרים, "ועד כמה שאני זוכר, זה לא היה מכור". שוחט העריך שהאמת נמצאת כנראה איפשהו באמצע: שחקני הפועל נחליאל, מול קבוצת הפועל אחרת, כנראה לא התאמצו, ור"ג, עם מוטיבציית שיא להישרדות, לא התקשתה.

חדשות הספורט סיכם למחרת "חצי תריסר קליל": ר"ג לא נדרשה למאמץ מיוחד מול עשרות צופים, וצבי היימן ניצח על המלאכה. קונסנס פתח בדקה 27 ממסירה של קרוק. בדקה 29 שלח יעקב היימן את צביקה היימן, וצ'יריק דחק מקרוב, משני מטרים: 2-0. בדקה 39 בישל היימן לדנישבסקי: 3-0. בדקה 43 פרץ צביקה היימן וגלגל ליעקב היימן: 4-0. בדקה 54 בעט צ'יריק מעשרים מטרים, והכדור חמק מידיו של חממי, שוער נחליאל: 5-0. בדקה 60 בישל קרוק וצ'יריק קבע 6-0, ובדקה 85 הכניע שרעבי של נחליאל את זנדר ל-6-1.

ידיעות אחרונות תיאר משחק מצוין של ר"ג, ששלטה במרכז השדה ולחצה על שער נחליאל מהדקות הראשונות. העיתון ציין שהפועל קריית חיים ירדה משום שגם היריבות השיגו ניצחונות "משכנעים": הפועל נתניה 5-0 על מכבי הרצליה, טבריה 3-0 על בית"ק קרית טבעון, קריית שמונה 5-2 על עכו, והפועל בני נצרת 2-1 על מכבי חדרה.

25.05.1963: הפועל ר"ג – מכבי נתניה 1-0

ליגה שנייה, מחזור 29.

הרכב: יעקב חודורוב, משה פרל, שלמה מוסלי, יצחק רודניק, גדי יניאק, מרדכי בנבנישתי, שמואל נחמיאס, איצ'ה קירשנברג, ראובן כהן, שלמה לוי, ששון כתב. מאמן: דוד שויצר. שופט: בן רובי.

זה לא היה המופע הגדול ביותר של ר"ג, אבל הוא סיכם היטב את כוחה בעונה שבה כבשה 84 שערים, עונת העלייה לליגה הלאומית, שנה לפני הזכייה באליפות ישראל.

ראובן כהן, השחקן המיתולוגי של ר"ג, סיפר: "אי אפשר לשים את האצבע על משחק טוב אחד שלנו בליגה השניה". אחרי פתיחה צולעת, כשהשחקנים התחברו לדרכו של המאמן שוויצר, הגיעה ריצה מטורפת ורצף ארוך של משחקים בלי הפסד. אחד החשובים שבהם, לדבריו, היה 2-1 על נתניה בגבעתיים, בסיבוב הראשון.

למשחק במחזור ה-29 הגיעה ר"ג לנתניה רגועה למדי, אחרי שכבר הבטיחה את העלייה. מכבי נתניה (עם שפיגלר וסרוסי) היתה זקוקה לניצחון במגרש "הקופסה", אבל ר"ג לא עשתה הנחות. שלמה לוי, מלך השערים של הליגה (31), כבש בדקה 89, ויחד עם יעקב חודורוב, השחקן המצטיין על המגרש, שם קץ לגחמותיה של נתניה.

 

26.05.1990: הפועל ר"ג – הפועל באר שבע 0-0

ליגה לאומית, מחזור 32 ואחרון.

הפועל ר"ג: שולי גילרדי, יהודה עמר (רונן חרזי), ולדימיר לאלוב, אופיר בן חיים, יובל נעים, אבי ברשצקי, זוהר מדינה, אמיל וולב, עוזי צדקה, אריק גילרוביץ (משה אייזנברג), יואב זוהר. 6000 צופים במכתש. שופט: אריה פרוסט.

גם הפועל ר"ג וגם באר שבע היו חייבות ניצחון, בקרב על כל הקופה במגרש הביתי של ר"ג. הגנת באר שבע עצרה את חלוצי ר"ג: להזדמנויות הגדולות הגיעו אריק גילרוביץ בדקה 13, רונן חרזי בדקה 60 ואמיל וולב בדקה 85, ושלושתם החטיאו את המסגרת. המשחק נגמר בתיקו מאופס, ור"ג צללה לליגה הארצית, ודווקא עם דרור קשטן, המאמן המעוטר ביותר בכדורגל הישראלי. בית"ר ירושלים, הפועל ירושלים והפועל באר שבע נשארו בליגה.

27.05.2003: הפועל ר"ג – הפועל באר שבע 1-1 (5-4 בפנדלים לזכות ר"ג)

גמר גביע המדינה.

הפועל ר"ג: מוטי אברג'יל, איתן עזריה, שחר כדורי, גבע ברקאי, תמיר בן עמי, שי בנאי, משה שפירא, עומר בוקסנבאום, אביב וולנרמן (איציק ברוך), אופיר חלוואני (ניר חדד), שרון אביטן (ליעד טפר). מאמן: אלי כהן. שופט: יעקב בן חמו. 25,000 צופים באצטדיון ר"ג.

הפועל ר"ג היתה הקבוצה הראשונה מחוץ לליגה הראשונה שחוללה סנסציה והניפה את גביע המדינה, והמסע המופלא שלה נגמר בניצחון שקשה לתפוס. בדקה 55 קיבל אופיר חלוואני כדור עומק מאביב וולנרמן, פתח בריצה מטורפת, ומול אסי רחמים, שוער ב"ש, קבע 1-0 והקפיץ את יציע אוהדי ר"ג. קבוצת הליגה השנייה יישמה שוב בהצלחה את תורת ההתקפה המתפרצת.

ר"ג היתה במרחק 4 דקות מהגביע, אבל באר שבע של ליגת העל (מאמן: לופה קדוש) לא ויתרה. אופיר חיים הכניע את אברג'יל והשווה ל-1-1 בדקה 86, והמשחק עבר להארכה ולבעיטות ההכרעה.

רמי אליהו מב"ש בעט ראשון והחטיא. אחריו ניגשו לנקודה איציק ברוך, משה שפירא, איתן עזריה, שחר כדורי וליעד טפר, כל החמישה כבשו בבעיטות מושלמות, ואוהדי רמת גן נגעו בשמיים. טפר, שכבש את הפנדל האחרון, אמר בסיום: "רצו לקחת לי את הפנדל, אמרתי שאני לא מוכן. אני מרגיש כמו מלך העולם".

עם מוטיבציה אדירה ומאמן מצוין שהתאים לקבוצה כמו כפפה ליד, ר"ג הגיעה לניצחון מוצדק ולהישג אגדי של פעם בחיים. הקפטן שחר כדורי עלה אל הנשיא כדי להניף את הגביע, והחגיגות התחילו: גביע, כרטיס לאירופה (אופ"א) ושמחה גדולה באותו לילה בכיכר אורדע. מי היה מאמין. הפועל ר"ג נכנסה לתמיד לדפי הזהב של הכדורגל הישראלי.

אלי כהן, מאמן המנצחים, סיפר שהעלייה לגמר היתה בחזקת בונוס: הקבוצה חשבה כל הזמן על הליגה, ועד שהגיעה לגמר כבר הבטיחה את מקומה בה. בגביע, בניגוד לליגה, הלחץ היה קטן יותר ולא היה מה להפסיד. "בגביע היינו אנדרדוג," אמר. לדבריו, הקבוצה הגיעה לשלבים האחרונים משוחררת הרבה יותר מאשר בליגה, האמינה ולא שיחקה כדורגל פחדני: היא תקפה, יזמה, והיתה עדיפה על יריבותיה ביכולת גם בחצי הגמר וגם בגמר.

בגמר עלתה ר"ג במערך 4-5-1: עזריה, כדורי, ברקאי ובן-עמי בהגנה; בנאי ושפירא כקשרים אחוריים; חלוואני משמאל, בוקסה באמצע מתחת לחלוץ, וולנרמן מימין, ושרון אביטן בחוד. את בועטי הפנדלים תרגל כהן מראש, ולדבריו ידע את מי לבחור. את ליעד טפר, שידע שהוא בועט טוב, שם אחרון. מישהו עוד יכול היה להחמיץ, הודה, אבל כולם כבשו. ההישג, לדבריו, היה חסר תקדים: קבוצה מתחתית הליגה השנייה, עם 10% מהתקציב של הקבוצות שמעליה, עשתה משהו שלא קרה בישראל, ולדעתו גם לא יקרה. אחרי המשחק נסעו השחקנים לאורדע, משם לחגוג במסעדה בתל אביב, והצלמים והעיתונאים, כלשונו, לא עזבו אותם.

שחר כדורי (יליד 1975), הקפטן שהניף את הגביע, סיכם את המסע בראיון מיוחד לאלישע שוחט. בעונת 2002/03, הזכיר, הקבוצה כמעט ירדה לליגה הארצית. דרך הגביע נפתחה בטדי נגד הפועל ירושלים, אחרי הפסד לאותה קבוצה בליגה: ר"ג הציגה הצגה גדולה במחצית הראשונה והובילה 1-0, ירושלים השוותה, ור"ג ניצחה בפנדלים. אחר כך, בווינטר, הגיע תורה של מכבי פ"ת מליגת העל, במשחק שקול ואפילו משעמם שנגמר 0-0, שבו לדבריו "פה ושם הגיע להם פנדל", ור"ג עלתה שוב בדו-קרב פנדלים. ברבע הגמר מול בני סכנין, המשחק היחיד שבו לא היתה טובה מהיריבה, היא ניצחה 1-0.

על חצי הגמר סיפר שכל מי שישב ביציעים יצא בתחושה שמכבי היתה חלשה ור"ג שיחקה בלי רבב, "ואין, אין הסבר לניצחון שלנו". כדורי, ששיחק בלם לאורך כל העונה, סיפר שבאותו ערב להגנה היתה מעט מאוד עבודה. הגמר מול הפועל באר שבע היה בעיניו סגירת מעגל: שנה קודם לכן ניצחה באר שבע את ר"ג 5-0 באצטדיון רמת גן והבטיחה בכך את עלייתה לליגה הראשונה, והשחקנים זכרו את הקהל שלה מתגרה בהם. "איך שגלגל מסתובב".

לדבריו, גביע המדינה הוא מפעל מאתגר במיוחד, והמזל התחבר לקבוצה דווקא בו. אבל זה לא היה מקרה: היתה שיטה, היו צעירים שרצו להצליח, "ומישהו למעלה אהב אותנו כנראה". המאמן אלי כהן התאים לקבוצה מאוד, וכדורי ראה בחיבור ביניהם שילוב מושלם שהתוצאות העידו עליו. את הפנדל שלו, הרביעי, תיאר כמה שניות של הליכה אל הכדור וניסיון להתנתק מהרעש: שריקות הבוז מיציע באר שבע מצד אחד, המחשבה על החברים ועל הקהל של רמת גן מצד שני. "רק לא לפספס… וזה הצליח".

לזכייה נכתב גם "שיר הסינדרלה" (מילים ולחן: שגיא אינפלוס, ביצוע: איתן מסורי), שתיאר את 2003 כהתעוררות מחלום לשמיים אדומים ואת הפועל רמת גן, הקבוצה מהמכתש, כסינדרלה של הכדורגל.

29.05.1965: הפועל רמת גן – הכח מכבי ר"ג 1-0

ליגה לאומית, מחזור 29.

הפועל ר"ג נגד הכח: עוזי זנדר, אברהם קוצינסקי, שלמה מוסלי, אריה ברזסקי, גדי יניאק, משה פרל, צבי היימן, מרדכי בנבנישתי, ראובן כהן, שלמה לוי, ששון כתב. מאמן: דוביד שויצר. שופט: שושני. 4000 צופים במגרש הכח בגלי גיל.

מחזור לפני הסיום, הכח מכבי ר"ג היתה בדרך לאליפות: היא הובילה את הליגה עם סיכויים מצוינים לזכות בתואר, אבל בהפועל רמת גן לא התרגשו מזה. שער חוץ גדול של שלמה לוי (דקה 12) הרס, זמנית, את חלום האליפות של הכח.

חדשות הספורט תיאר את השער כך: לוי חדר לרחבת ה-16 של הכח, ר. כהן הבחין בו ומיהר למסור, ולוי דהר קדימה ל"אחד המבצעים הגדולים ביותר שראינו על מגרשי הכדורגל שלנו". הוא העביר את הכדור משמאל לקפיטולניק, שיצא מולו, עקף אותו בעצמו מימין, והכדור, שהיה מסובב, חזר "כמו מגנט" לרגל שמאל שלו ומשם נשלח לרשת של קדוש. לופה קדוש, אמן משיכת הזמן של הליגה, יצא מכליו.

השוער עוזי זנדר זכר את הניצחון בגלי גיל: הכח תקפה, הוא אסף כדורים שנראו אבודים, ושלמה לוי פתח את המבצע שלו מארבעים מטרים "וכבש שער מדהים". במחזור האחרון ההפסד להפועל כבר נשכח: מכבי ת"א הגיעה לגלי גיל, ולטענת אלישע שוחט "פתחה רגליים", הכח ניצחה 3-1, והאליפות נשארה ברמת גן.

סמי שאולי, שלבש את חולצה מס' 7 של הכח, אמר שאינו זוכר היטב את המשחק מול ר"ג, רק ש"שמיש הבקיע את השער נגדנו". לגבי המשחק מול מכבי ת"א הוא עמד על כך ש"לא היה מכור": לדבריו, השחקנים הצעירים של שתי הקבוצות הכירו מנבחרות הנוער והיה ביניהם פרגון, וזה היה בשבילם "משחק של איזי", שבו רק ניסים בכר ועסיס ממכבי התאמצו. הכח ניצחה 3-1 ולקחה את האליפות, הרבה בזכות המאמן יצחק שניאור, שהכניס להרכב כשמונה צעירים בני 18-19. שנה אחר כך, סיפר, החזירה הכח את החוב למכבי, שנאבקה על האליפות מול הפועל: הכח נלחמה בכל מאודה נגד הפועל ת"א, ואף שלא ניצחה, עם ה-0-0 "עשינו את שלנו", כלשונו.

29.05.1999: הפועל ר"ג – ניר רמת השרון 3-0

ליגה א' דרום, מחזור 29.

הפועל ר"ג: שמעון ישראל, משה סורמלו, איציק ברוך, אלדר שפלר, תמיר בן עמי (אבי ברשצקי), שי בנאי, כדורי, דודו סטולפר, נועם סייג (רולי מוצפי), מיקי ממן, תומר ברזילי (ברק קידר). מאמן: אלי כהן. שופט: שרון אשל. 1200 צופים ברמת השרון.

העלייה לליגה הארצית נחגגה רשמית, אחרי עונה אחת בליגה א' ודרך המקום השני. תומר ברזילי כבש את כל השלושה: בדקה 7 בנגיחה, בדקה 17, ובדקה 80 מהנקודה.

 

30.05.1987: הפועל רמת גן – בית"ר רמלה 4-1

ליגה ארצית, מחזור 30 ואחרון.

הפועל ר"ג: שולי גילרדי, מוטי בייטנר, צורי אוזן, בני כהנר, נתן קרייג, עוזי צדקה, דורון ביטון (יעקב עיני), עומר אוסובסקי, שמעון פרץ, אריק גילרוביץ', יואב זוהר (יעקב "שוקו" נומדר). מאמן: מיכאל "לופה" קדוש. שופט: רחמים דינאצ'י. 2000 צופים במכתש בגבעתיים.

קרב נגד הירידה ועל הזכות להשתתף במבחני ההישרדות. באותה עונה ירדו אוטומטית 4 הקבוצות שסיימו במקומות 13 עד 16, והשתיים שדורגו במקומות 11-12 נשלחו למבחנים. כדי להבטיח מקום במבחנים, רמת גן היתה חייבת לנצח את בית"ר רמלה ולחכות לתוצאת המשחק בין הכח להפועל בית שאן.

המאמן לופה קדוש (יליד 1940) זכה כשחקן בשלוש אליפויות (עם הכח, מכבי נתניה ומכבי ת"א) ובגביע המדינה עם הכח, והוביל כמאמן 6 עליות: פעמיים עם הכח, פעמיים עם לוד, 1 עם באר שבע ו-1 עם בית"ר ירושלים. הוא קיבל את ר"ג אחרי 6 מחזורים, בעקבות ההפסד לבית שאן, במצב קשה. "זו היתה העונה הכי מוזרה," אמר: 6 מתוך 16 הקבוצות נאלצו להיפרד מהליגה, 4 בירידה אוטומטית ושתיים למבחנים. בית"ר רמלה, היריבה במחזור האחרון, היתה מעל ר"ג בטבלה, והקבוצה היתה חייבת לנצח. קדוש מנה שחקנים טובים: שולי גילארדי, אריק גילרוביץ, צורי אוזן, שוקו נומדר, אבי ברשצקי וטופלה בייטנר, ואת רונן חרזי העלה בעצמו מהנוער. לדבריו, הקבוצה שיחקה כדורגל התקפי כל הזמן, בליגה קשה מאוד.

הקפטן אריק גילרוביץ ראה בו "אחד המשחקים הכי חשובים בתולדות רמת גן". לדבריו, קדוש לקח אותו בבוקר לסבב שיחות, כי התלבט אם לשבץ אותו כבלם או בחוד ההתקפה במקום שוקו נומדר. גילרוביץ הבטיח שאם ישחק בהתקפה, יכבוש ואיש לא יעצור אותו, וקדוש הסכים: "טוב, נלך על הגול שלך". הוא שובץ בהתקפה וכבש, ונומדר, שנכנס בהמשך, כבש גם הוא.

עומר אוסובסקי (יליד 1964), המצטיין במגרש, סיפר שערב המשחק שהתה הקבוצה במלון סירנית בנתניה, ו"כל הגדולים של רמת גן הגיעו להרביץ ציונות". באותה עונה נשען קדוש על שחקני רכש: את שמעון פרץ הביא מיבנה, וגם את שוקו נומדר. לדבריו, ביקשו מהמאמן לשבץ את שחקני הבית, אוסובסקי, גילרוביץ ושאר הצעירים, "שחקני הנשמה", וקדוש השתכנע וערך שינויים.

על המגרש הובילה ר"ג 1-0 משער של שמעון פרץ מחמישה מטרים (דקה 11), ואחר כך 2-0: אוסובסקי בישל לראשו של גילרוביץ, בלאיש, שוער רמלה, הדף, שמעון פרץ נגח, וגילרוביץ השלים בנגיחה נוספת, הפעם לרשת. רמלה צמצמה בבעיטה חופשית של אריאל אריה לשער של שולי (דקה 35). במחצית, לדברי אוסובסקי, שוב הרביצו בשחקנים ציונות והורו להם להעביר את הכדורים אליו במרכז השדה. "הכדורים התחילו לעבור דרכי והקבוצה התפוצצה". הוא כבש בדקה 56 מאסיסט של בייטנר, ובדקה 90 בישל מסירת רוחב אלכסונית לשוקו, שגלגל מקרוב ל-4-1.

אוסובסקי, שהתחיל לשחק בר"ג בגיל שמונה וחצי, מנה את המשחק בין הטובים שלו במועדון. "היתה לי תחושת בטן שזה היום שלי," אמר, ולכן לקח על עצמו אחריות, ושמח שזה עבד.

 

הכתבה מבוססת על כתבה של אלישע שוחט שפורסמה באתר ב-19 ביולי 2011.