אני לא איש כדורסל והפעם האחרונה שניסיתי את מזלי בקליעה לסל היתה בהפסקה בתיכון קלעי(זה היה ממש מזמן).
גדלתי במכתש והעדפתי שחקנים גבוהים שענו לשם שולי גילארדי ואריק גילרוביץ.
מהפועל ר"ג האדירה מהכדורסל אני זוכר בעיקר תמונות מעורפלות בשחור לבן מהטלויזיה, את הזכייה בגביע המדינה(כמעט זכייה) בשנות השמונים, את נסיון ההחתמה הכושל של שוגר ריי ריצ'רדסון שעוררה בי עניין מסויים(שחקן אן בי איי בארץ! ) וכמובן את בלוריתו הסוררת של סטיב קפלן. הפועל ר"ג של אותן שנים היתה בסוג של "הולד" אחרי שנים סוערות בכדורגל ובכדורסל, המרכז הרוחני היה בכופר היישוב, בתקשורת היתה שטיפת מוח שמכבי ת"א היא הקבוצה של המדינה ואז החלו להופיע בעיתון ידיעות על פירוקה הצפוי של קבוצת הכדורסל עקב בעיות כספיות. כשזה קרה, הייתי תלמיד בכיתה י והדבר היה לשיחת היום בהפסקות.מי בכלל דמיין שמהפירוק הזה ייטמן הזרע שיהרוס כעבור כמה עשורים את המכתש?
תרבות ספורט מצד שני, תמיד נגעה לליבי וכך מצאתי את עצמי עוזב את הבית בערב שבת בשנת 2011 ונוסע לגבעת ברנר כדי לראות את הדבר הזה שוותיקי האוהדים מתרפקים עליו בלי סוף(מסקנה = הם צודקים ואני כרגיל נולדתי מאוחר).
בכניסה לאולם אני משלם חמישים ש"ח ומקבל בתמורה סרט אדום שמודבק על ידי ותולש לי אח"כ כמות מכובדת של שערות. בפנים האולם מקושט והשולחן ערוך. אני מופתע לטובה מכמות האנשים ומזהה קבוצות קבוצות של אוהדים מוכרים ולידם מסתובבים אנשים גבוהים שבימי המקרא כונו"נפילים", שכדי להסתכל להם בעיניים אתה צריך למתוח חזק את הצוואר ולהסתכן בנקע.
את סטיב קפלן אני מזהה מיד. גם את שלכטר. שניהם גבוהים ודקים ואני ישר מנסה לדמיין את עצמי במשימה בלתי אפשרית של לעלות מולם לקליעה או להיאבק על ריבאונד. הרבה יותר קל להרים כדור קרן או להוציא אאוט…
מהחלום על קריירה שלא המריאה מעיר אותי אבי סומך שמבקש שאצלם אותו עם קפלן שנראה מרוצה מהפלאשים שמתקתקים מסביב, שלושים שנה מאוחר מדי.
אחרי שלושת רבעי שעה של נשנושי חטיפים ושתייה מתחיל המופע האומנותי בניצוחו של האחד והיחיד, האיש והמיילים וזה שהצליח להוציא בערב שבת קרוב למאה איש מהבית- עוזי פרל.
- עוזי פותח את הערב
בלי להיכנס יותר מדי לארועים שליוו את הפקת הארוע וגררו ביקורת והחלפת מיילים זועמים בינו לבין הנהלת הקבוצה החדשה,בעיקר על הדרך, הסגנון והמהירות שבה הופק הארוע, אפשר רק להגיד שהארוע היה חינני,מתבקש, עממי, מלא ברגש(שלא לומר התרגשות) והיווה חלק מתרבות ספורט אמיתית שכולנו כמהים אליה, אך לא יודעים איך להפוך אותה לחלק מחיינו.
היו אמנם כמה קטעים מפדחים וטרחניים כמו שירת היום הולדת שמח לרוני בוסני(מילא פעם אחת בעברית אבל למה גם באנגלית?) אבל עוזי לא שכח אף אחד כולל אוהדים מהעבר שכבר אינם איתנו ונראה שכל מה שהוא רצה זה לסגור מעגל ולפצות את שחקני הכדורסל על התקופה הארוכה בה הם נשכחו. אחרי נאום הפתיחה הארוע המריא לגבהים בעיקר כשאת המיקרופון קיבל סטיב קפלן.
- קפלן נואם
קפלן הוא סיפור הטרגדיה שהקבוצה הזאת עברה. מדובר בשחקן שהיה גדול על הליגה באותה תקופה. צלף בחסד ואישיות מרשימה שאם היה נוחת במכבי ת"א לדוגמא, היה נשאר עד היום אייקון תרבותי-חברתי לא פחות מטל ברודי או לו סילבר.
לשאלה של יונתן הולצדורף שזרק לו באמצע הנאום "למה לא הבאתם אליפות?" הוא ענה בפשטות, שלא לומר גאונות ואני מצטט, כולל את ה"ר" האמריקאית ששגורה בפיו :"אליפות זה דבר חשוב ביותר ואומרים שאם אתה מפסיד, שום דבר לא חשוב, אבל עם השנים אתה מבין שאם עשית משהו טוב והבאת שמחה להרבה אנשים זה לא פחות מאליפות".בראבו.
הדברים קיבלו את התשואות המגיעות להם ואחריו עלה סטיב שלכטר שהחמיא לעוזי על יוזמת המפגש, הביא עקיצה על כמות המיילים המסחרית שקדמה לארוע וסיפר כמה קוריוזים מהעבר.
נואמים נוספים היו השחקן(לא מהטלויזיה) יהודה לוי, האוהד אילן ברק, מנהל העבר לטיף אבידן , רן קוניק ויורם פומרנץ מעיריית גבעתיים , ישראל זינגר שמתכוון לרוץ לראשות עיריית רמת גן בבחירות הקרובות ומאמן הקבוצה בעבר, שימי ריגר, שבתחילת דבריו התנצל בחיוך על "הגסויות שאתם הולכים לשמוע".
אח"כ היתה הפסקה קלה ולאחריה הוקרן קליפ בן 45 דקות עם משחקי העבר הגדולים של הקבוצה.
האמת, היה מדהים לראות את המשחק הקולח והמהיר של הקבוצה, כמו גם פרצופים מוכרים של אוהדים שהשתוללו ביציע וגם פרצו לפרקט. אפשר היה לערוך את הקליפ למשהו קצר יותר אבל שוב, היה חשוב לעוזי להספיק את הכל בערב אחד, כנראה כדי לפצות ולהשלים פערים של כמה עשורים וזה מובן.
לשירת הזמר העברי שהובטחה בסיום כבר לא נשארתי ומיהרתי עם שלמה מן לכיוון הרכב והביתה לרעננה.
משה פרימו שגם נכח בארוע היה אולי נותן לו ציון חד ספרתי כלשהו. אני בוחר להסתכל על חצי הכוס המלאה ולברך על היוזמה שצריכה להמשיך ולהפוך לחלק בלתי נפרד מהכדורגל והכדורסל.
הרי כולנו מדברים על תרבות ספורט ורוצים שהיא תתקיים. יש לנו גם את העבר והמסורת לארועים מהסוג הזה וערבים כאלה, טקסי הוקרה לפני משחקים, מפגשי אוהדים לבין ההנהלה, הנצחת אלו שאינם, שיתוף הקבוצה בקהילה, הקמת מוזיאון לקבוצה, חנות מזכרות קטנה, שימור המורשת, התייעצות עם שחקני עבר לגבי דרכו של המועדון, איצטדיון ביתי אמיתי או לפחות תפאורה אדומה בוינטר ואפילו איזה פאב שמהווה מקום מפגש לאוהדים לפני משחקים ובסמוך לאיצטדיון(תארו לכם את וינטר עם כמה חנויות מתאימות מתחתיו במקום הכוכים מתחת ליציעים) הם בדיוק הדברים שחסרים לנו כדי להרגיש שהפועל ר"ג על ענפיה בהווה ובעבר תהיה גם חלק מהעתיד שלנו לעוד הרבה שנים.
כן יירבו ערבי מורשת כאלה שעושים תיקון עם אותם שחקנים אפילו אם מדובר בתיקון מאוחר.להתראות בערב הבא בעוד 45-60 יום.
- כדורסל חתום על ידי שחקני העבר
- האוהדים מתכנסים
- שימי ריגר עם יהודה דולינר שהגיע היישר מארה"ב. משמאל אור גורן
- אבי סומך סוגר מעגל ומצטלם עם סטיב קפלן
- יונן הולצדורף עם יהודה לוי
- נציגי שחקני העבר בכדורגל
- קיר המזכרות המרשים
- תמונה עכשווית למזכרת
- מימין: אביגדור מוסקוביץ, יוסי קאשי ואור גורן
- סטיב שלכטר
- לטיף אבידן, מנהל הקבוצה בעבר.
- שימי ריגר מריץ פרטיות
תגובות מהפייסבוק
תגובות
רק כדי לראות את שחקני העבר הגדולים האלו מגיעים ועל כל אחד ואחד מהם אפשר היה לראות כמה הוא חיכה לכבוד הזה.
תודה לעוזי פרל שהרים ערב כזה מכובד ונתן לאוהדים שוב לגעת ולחוש את האימפריה הגדולה הזאת.
כמו שנכתב בכתבה,ארוע כזה היה מתבקש וחייב לבוא,וטוב שנעשה.
אפשר היה לראות על כל אחד ואחד ממנהלי הקבוצה,שחקניה,ומאמנה שימי ריגר,כמה הם מתרגשים .
חסר היה לי ולשאר יושבי האולם עוד אוהדים ,שחקני הקבוצה שהוקמה מחדש,ולראות את צחי ועומר או אחד מהם באולם.
כמו שכותבים כאן הרבה ,אין עתיד בלי עבר,והיה ראוי כי שחקני הקבוצה היום או נציג או שניים מהם עם אחד ממנהלי הקבוצה יגיעו בכדי לתת כבוד לשחקני ומנהלי העבר המפוארים האלה.
זאת היתה הזדמנות רצינית כדי לחבר בין שחקני העבר ואוהדי הקבוצה הותיקים והצעירים לבין הקבוצה החדשה,לתת להם כבוד,
ולומר מה החזון ומה הולכת להיות דרכה של הקבוצה אשר קמה לתחייה.
בתור אוהד,חבל לי ועצוב לראות שיחסי כוחניות ואגו עדיין שולטים בנו,ושבגלל כמות מיילים כזו או אחרת,או כי עוזי לא עבד בתאום לא הגיעו נציגים.
בסופו של דבר מי שהגיע לארוע הגיע ,כדי לתת כבוד לשחקני העבר,המנהלים,כבוד שכל כך חיכו לו וכל כך הגיע להם.
מי שהגיע לא הגיע כדי לתת כבוד לעוזי פרל.
נכון שעוזי קצת הגזים במייליים ובהזמנות,נו אז מה.
אם עושים 1 ועוד 1 הארוע שלו גבר על המעט פאדיחות שעשה.
עוזי גם הזכיר בנאומו בצורה מכובדת ויפה,את צחי בן יוסף ועומר פרימור אשר הקימו את קבוצת הכדורסל ,אף אחד לא חושב שהוא מנסה לגנוב את ההצגה .
העניין הרבה יותר פשוט ממה שחושבים-
יש קבוצה חדשה ויש לה הנהלה.
עוזי הוא לא חלק ממנה אלא אוהד שכבודו במקומו מונח.
אם הוא רוצה להפיק ארוע(זכותו המלאה) שקשור לכדורסל והוא רוצה את שיתוף הפעולה של הנהלת הקבוצה החדשה, עליו להתנהל בצורה שמקובלת עליהם ולא לעשות מה שבא לו ובדרך שלו כי אז הוא לא מייצג אותם וכבר ראינו מה קרה כשהתקשר לצבי בר וסיפר לו שהזמין את כרמל שאמה גם……..
מצד שני אם הוא רוצה לבד זו גם זכותו והוא עשה את זה אבל בואו נראה מה יהיה בארוע הבא אם יהיה.
ארוע בסגנון הזה צריך להיות אחרת. מקצועי יותר ומסודר יותר.
בגלל ההתרגשות שהיתה בערב לא כולם שמו לב לקטנות ולפדיחות. בפעם הבאה זה לא יעבור
שום הסבר לא מקובל מדוע אף נציג מהקבוצה החדשה לא הגיע לתת כבוד לשחקנים שהם אגדות חיות,שבזכותם השם הפועל ר״ג בכדורסל עד היום חזק ,ובגללם קוראים לקבוצת הכדורסל ההיא אימפריה!
אף אחד שהגיע לא הגיע לתת כבוד לעוזי פרל,אלא לשחקני העבר ומנהליה.
בושה שאף אחד מהם לא הגיע אפילו ל15 דק !
את הסיבות,הטענות,הביקורות צריך היה להשאיר לאחר כך.
אני בטוח שגם הם יודעים שעשו טעות.
הם ידעו להוקיר את שחקני העבר בדרך אחרת ובדרכם.
עזוב אותם בשקט ותפסיק אתה וחבריך להוציא את המיץ לאלה שעושים משהו טוב.
את דעתי על ההתנהלות של הצמד מול עוזי, כבר הבעתי ואין מה להוסיף אבל אני מצפה למי יהיה אומץ ויכולת להרים ארוע דומה עם קבוצת הכדורגל, כאן ההסטוריה ארוכה יותר והזמן דוחק .רמז – לא עוזי ..
לירון יפה כתבת אבל פישלת בעובדות
לצערי מעולם לא לקחנו גביע
המכסימום היה לנצח בחצי גמר את מכבי הצהובה אבל בגמר לחטוף פיק ברכיים ולהפסיד לבארי ליבוביץ ולהקתו.
ואת זה כותב בצער מי שהיה שם במשחקים עודד, צעק וקילל.
באמת עצוב שלא הצלחנו מעולם לקחת אליפות או גביע למרות הקבוצה האדירה שהיתה לנו
אז לא היתה טלויזיה בכל משחק כמו היום,ולא היה סיקור כמו היום.
אז כל המדינה היתה מכבי ת״א,השופטים שרצו ששמעון מזרחי יזמין אותם למשחקי החוץ באירופה וחיפשו את הכבוד ממכבי.
האיגוד,השופטים ,הטלויזיה כולם היו מכבי.
אני בטוח שהיום כמו שכבר ראינו את חולון,גליל. לוקחות היינו גם לוקחים אליפות אחת וגביע.
מבחינת קבוצת כדורסל הפועל ר״ג היתה אחת הקבוצות הטובות שנראו כאן.
היום עם סיקורי הליגה בכדורסל,עם פרשנויות,עם תוכנית כמו חמישיות ,עם יותר איזון באיגוד, השופטים לא היו מתעללים בנו כמו אז.
מי שלא זוכר,היו המון משחקים בין מכבי להפועל ר״ג,ששופטים כמו דגן חיסלו אותנו.
http://www.ynet.co.il/articles/0,7340,L-4153785,00.html
קרוב לודאי שדברי להלן אינם מעניינים כל כך… ובכל זאת גילוי נאות:
אין לי נוסטלגיה להפועל רמת גן בכדורסל. גדלתי מאז 1987 על גליל עליון ועד היום אני אוהד שלהם…אז במיוחד קבוצה משפחתית אזורית מיוחדת.
יש לי אהדה מוחלטת וענקית לקבוצת הכדורסל הנוכחית שלנו, של האוהדים, ולמעשה הענק בעצם הקמתה ואופן ניהולה. כל השאר חשוב בעיני הרבה פחות.
הנה אמרתי.
נכון שצריך להגיד תודה לעוזי,אבל משהו לא נראה לי בכלל,כנס כזה צריך לארגן בצוות ולא מופע סולו של עוזי שאמנם הרים את העסק אבל חפר שם יותר מידי.
אגודת שלא תזכור את עברה לא יהיה לה עתיד, הכדורסל בהפועל רמת-גן התחיל בשנות ה-50 ולא בשנות ה-70,ומשהו טוב קרה ב-20 שנה שלפני קפלן ומגידו ז"ל
ומי שמנסה להשכיח, יצא בסוף נשכח, מציע מפגשי עבר-הווה פעם בשנה זה בהחלט מספיק כי כלאחד מגיע ממקום אחר וממציאות שונה ופעם בשנה זה מספיק.אני לא יודע מה קורה השנה חוץ מלקרוא באתר,אבל חשוב שיהיו מטרות ויעדים וגם דרכי מימוש, להצהיר הצהרות ללא כיסוי כספי זה טוב לפוליטיקאים וגם מהם הייתי נזהר וראיתי כמה מהם כבר מנסים לרכב על עגלת הקבוצה החדשה ואני אומר להם זה מרמת-גן וזה מגבעתיים הרפו! קודם מעשים אחר כך דיבורים