רק אוהדים בודדים שעדיין מאכלסים כיום את יציעי המכתש נכחו במשחק הזה ובהצגות הגדולות של אותה עונה מופלאה. כל הווייתה של הקבוצה, כל עצם קיומה מאז 1964 מתבססים על אותה אליפות, שהפכה אותנו למעין מעצמת כדורגל. גם שנים רבות אחר-כך חיינו תחת אשליית ה"אימפריה", שהתמוססה לאיטה עד שהתנפצה. הפועל ר"ג לא התקרבה מאז לצמרת הגבוהה בליגה הראשונה.
האליפות הזו היתה שיאן של שתי עונות מטורפות ומטריפות, בהן עלתה הקבוצה מהליגה השניה ועשתה בלאגן לאימפריות של אז מכבי יפו, מכבי ת"א והפועל פ"ת בדרכה לאליפות (רק בית"ר ירושלים ב-1992 חזרה על ההישג הזה). דוביד שוייצר עשה את הסיפתח שלו ככריש, כשהוביל באותה שבת, במחזור האחרון של העונה, חבורה של ווינרים חד פעמיים בתולדות הפועל ר"ג, שעשו 0-1 קטן ושפכו את כל הקהל מיציע הכורכר שמאחורי השער.
חוויה של פעם בחיים, שלצערנו רובנו שותפים לה רק בקטע של סיפורי אבא או סבא.